אמרי נועם (הגר"א) סג

שאינו יוצא כמו אוגר בקיץ (משלי י')

תוס' בד"ה בציר להו שיעורא כו' ע"כ יש להזהר לשתות מכוס של ברכה מלא לוגמיו והוא תמוה וכי מחוייב לשתות כשיעור כדי שיברך ומאי יש להזהר דקאמר ואמר רבינו שט|\"ס יש כאן והיינו לפי שיש ספק בברכה אחרונה אי בכזית אי בכביצה אי ברביעית או כמלא לוגמיו (עי' תוס' יומא פ"ט ד"ה ולא בירך ואו"ח סי' ק"צ ס"ג וסי' ר"י ס"א) ועל זה כתבו התוס' דהיכא דצריך לשתות מלא לוגמיו כגון בברכת המזון יזהר שישתה רביעית שאז בודאי יצטרך לברך ברכה אחרונה אבל אם ישתה רק מלא לוגמיו יהיה ספק ברכה אחרונה אבל בכוס של קידוש רשאי לשתות רק כמלא לוגמיו דהא אין צריך לברך ברכה אחרונה אחר כוס של קידוש (כמ"ש או"ח סי' רע"ב סעיף יו"ד)

לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס חזר לאמר לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך פי' שהוא כעס מחמת שניהם באמת לכך אמר מתחלה על א' ואח"כ על הב'

תנא ושניהם לא הוציאו שנתם איתא בירושלמי שני גדולי הדור הלכו מאתנו ולא נתברר הדין אצלינו

והוא דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך ונפ"מ לענין עירובין דאין מערבין עד דעביד תוך תוך (עי' ערובין דף כ"ט ע"א) והרמב"ם פסק בכל הירקות אין מערבין עד דעביד תוך תוך וזו תמיה גדולה דאין מוזכר בגמ' אלא גבי תרדין (עי' ביאור הגר"א סי' שפ"ו ס"ק כ"א)

שם ע"ב תוס' ד"ה והלכתא כרבא כו' ויש נוהגין לברך ברכת המוציא קודם שיחתוך ואין נכון דהוי היסח הדעת וכו' ובשבת משום לחם משנה צריך שיברך קודם שיחתוך כו' וקשה דאמרינן לקמן דאפילו טול ברוך לא הוי הפסק משום שהוא מענין אכילה וכ"ש לחתוך הלחם ועוד כיון דהוי היסח הדעת אם כן למה התירו בשבת לחתוך אח"כ משום לחם משנה [ואולי יש לתרץ דברי התוס' דמ"ש טול ברוך א"צ לברך היינו בדיעבד אם הפסיק בטול ברוך אבל לכתחלה אין להפסיק כלל ולעשות שום הפסק והיסח הדעת מאומה. ולכן לכתחלה יש לחתוך במקצת אבל בשבת שבלתי אפשר משום לחם משנה הוי כמו בדיעבד דהחתיכה בדיעבד בודאי לא הוה הפסק וכ"כ בסי' קס"ז ס"ו דלכתחלה לא יפסיק כלל ע"ש בהגר"א ס"ק כ"ו] אלא הנכון דצריך לברך קודם שיחתוך ואף התוס' בעצמו חזרו וכתבו באו"ד ויש מביאין ראיה שצריך לסיים קודם שיבצע מהירושלמי [כאן הלכה א'] אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס ופי' הטעם משום שאם יפרוס קודם שמא תפול מידו ויצטרך לברך ברכה אחרת ויבא לידי ברכה לבטלה והטעם דבזמניהם לא היה חותכין אלא מה שצריך לסעודה ועל השאר שוב אין דעתן לאכול א"כ אם יפרוס מקודם ויפול יצטרך לברך על הנשאר משום שלא היה דעתו בתחלת ברכה על זה אבל אם לא יחתוך קודם ברכה אינו מוכח מילתא שאין דעתו לאכול רק מה שפורס וקאי הברכה על כל הפת לכך אפי' אם יפול נמי אין צריך לברך על האחרת [עי' סי' ר"ו סעיף ה' וסעיף ו'] ומזה הטעם מוכח דאפילו לחתוך מעט קודם ברכה נמי אסור משום דאם יחתוך מעט גם כן הוי כמו שציין מה שצריך וכיון שיפול אחר שיחתוך הפרוסה ויקחנו בידו ויפול מידו] יצטרך לברך על השאר ויהיה ברכה לבטלה אלא ע"כ דאסור לחתוך מקודם שכך הוא לפי הירושלמי ונמצא מוכח מזה שחזרו התוס' ממ"ש מתחלה וראיתי הלכה למעשה מרבינו שבירך תחלה ואח"כ התחיל לחתוך ואמר שכן הוא הלכה ורבינו אמר פי' אחר בירושלמי אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס פי' שלא יברך עד שיקח הפת בידו מכח זה הבין הדין דנסיב פוגלא ולא אתי לידו פי' שבירך על הפיגלא ולא נטל בידו צריך לברך זמנא תנינא (עי' סי' ר"ו סעיף ה' בירך כו' וע"ש סעיף ו' אבל העומד כו') ודין גדול הוא זה לאחוז בידו אותו הדבר שמברך עליו בשעת ברכה (כדי שלא יצטרך לחזור ולברך [נ"ל פירושו שכל זמן שאינו אוחזו בידו יש יותר לחוש שמא יאבד ממנו ולכן ציוו חז"ל שיזהר מזה ואולי כונתו שלא היה לפניו כלל עי' שו"ע סי' ר"ו סעיף ה' בירך ואח"כ הביאוהו כו' ע"ש אבל אם היה לפניו פשיטא שאין צריך לברך שנית דלא גרע מאמת המים כמ"ש בשו"ע סי' ר"ו סעיף ו' אבל העומד כו' והוא מקורו מירושלמי הזה גופיה הובא ברא"ש כאן סי' כ' וע' פני משה בירושלמי] עי' או"ח סי' ר"ו ס"ד) (ובסי' קס"ז סעיף ג'):