אמרי נועם (הגר"א) ס

עקיבא למדתנו רבינו שיחיד ורבים הלכה כרבים נמצא אין כאן ספק כלל שאצטרך לברך ברכה שבדיעבד יוצא בה (וכ"כ בביאורו סי' ר"כ ס"ק ל"ו) (וע"ע בשנות אליהו על המתני' דלקמן אכל ענבים כו')

עם ע"ב תוס' ד"ה חביצא כו' לכך נראה לי וכו' ומיירי שאינו מבושל אלא מחובר ע"י מרק והגמ' פריך על חביצא זו מלקט מכולן כזית ופירש התוס' שם שליקט פרורין מכל הה' מינין א"כ ע"כ ע"י מרק ופרורין שוין הם ובתחלה היה הגמ' ר"ל דתליא בכזית ולמסקנא אפי' ליכא כזית רק שיהיה תוריתא דנהמא ולפ"ז אם אין בהם תוריתא דנהמא אפי' בפירורין א"צ לברך המוציא רק במבושל תליא בכזית ולא בתוריתא דנהמא וזהו לדעת התוס' (וע"ע לקמן ל"ט ע"א ד"ה פת וברא"ש שם) דלא כר' יונה שמחלק בין ע"י מרק לפרורין דבפרורין אפי' אי ליכא תוריתא דנהמא גם כן מברך עליהן המוציא ולדעתו יש ג' חילוקי דינים עי' ברא"ש סי' יו"ד (ועי' בשו"ע סי' קס"ח סעיף יו"ד ובהגר"א ז"ל שם סוף ס"ק ל"ג)

תוס' ד"ה לקט מכולן כו' פירש"י דקאי אמנחות ולא נראה דהא כל המנחות באות מצה כו' קושיא א' אפשר לתרצה שנתחמצה אח"כ [אע"ג שאסור לאכלה כמ"ש ברמב"ם פ' י"ב מה' מעשה הקרבנות מ"מ אשמעינן שגם חייב כרת] אך זה קשה על רש"י ז"ל שפי' שקאי אמנחות א"כ האיך יוצא ידי חובת מצה הא בעינן מצה הנאכלת בכל מושבות כמ"ש בפסחים ל"ו ומנחות אינן נאכלין בכל מושבות (וכן הקשה ברבינו יונה. ועי' היטב פסחים ל"ו] אך לפי' התוס' שקאי על ה' מינין קשה דא"כ מאי מייתי ראיה לתנא דבי ר' ישמעאל מלקט מכולן דהכא מיירי בפרורין ע"כ צריך לברך המוציא משא"כ במנחות המטוגנין וזהו שדחק לרש"י לפרש כן דלפירש"י עולה הקושיא יפה דלקט מכולן קאי ג"כ אמנחות

תוס' ד"ה אמר רבא כו' (ואפילו נתבשלו לפירש"י כו') נמצא לפירש"י אפילו בפחות מכזית ונתבשלו תליא בתוריתא דנהמא ולדעת הרא"ש אינו תלוי בתוריתא דנהמא אם נתבשל ע"ש וע"ע ביאורו סי' קס"ח ס"ק ל"ב)

טרוקנין חייבים בחלה וכן כי אתא רבין אמר חייבין כן הוא גירסת הרא"ש (וע"ע הגהותיו על הש"ס)

תוס' ד"ה לחם העשוי לכותח כו' ופסק ר"ת כו' ועי' תוס' פסחים ל"ז ד"ה דכולי עלמא כו' ואימר ר"י כו' ואמר ר' יוחנן בלבד שיהא על ידי משקין (ור"ל ע"י משקין מודינא לך שהוא פטור) ואומר ר"ת כו' נמצא דלדעת ר"ת מה שאנו קורין לאקשין חייב בחלה דהא בלילתה עבה והוי תחלתה עיסה וסופה סופגנין (ע"ע פתחי תשובה יו"ד סי' שכ"ט ס"ק א') אבל הרמב"ן והר"ש ס"ל דזהו מיקרי תחלתה סופגנין וסופה סופגנין ופטורה כיון שהיה דעתו מתחלה לבשל ולא מיקרי תחלתה עיסה וסופה סופגנין רק אם היה דעתו מתחלה לאפות ואח"כ נמלך לבשל וכן אפי' אם היה דעתו מתחלה לבשל רק שלקח ממנה חתיכה א' ואפה אזי נתחייבה כל העיסה בחלה (עי' יורה דעה סי' כ"ט סעיף ד') וא"כ צריך ליזהר כשמבשלים לביבות שלא יפריש ממנה חתיכה קטנה לאפות וכ"ש בשעת עשית המצות אם נפלה עיסה א' לארץ ובא לבשלה בקדירה צריך להפריש ממנה חלה דכאן היה דעתו מתחלה לאפיה ומיקרי לכו"ע תחלתה עיסה וסופה סופגנין ועוגת דבש שקורין לעקיך ג"כ חייב בחלה דהא נאפה בלא משקין וגם מתחלה היה דעתו לאפות והוי תחילתה עיסה וסופה עיסה ואנו נוהגין כהרא"ש שלא להפריש חלה מלביבות אם מתחלה היה דעתו לבשל ויש להביא ראיה להרא"ש ממה שכתב כאן לחם העשוי לכותח פטורה מן החלה ואע"פ שתחלתה עיסה דהא קרי ליה לחם אפ"ה פטורה מן החלה וטעמא לפי שדעתו מתחלה לאפות בחמה דהיינו סופגנין (עי' ביאורו סי' קס"ח ס"ק ל"ז ל"ח ויו"ד סי' כ"ט ס"ק ג' ט' י"ג)

דף ל"ח ע"א לחם עוני קרינן ביה פי' דהוי לחם לענין המוציא ועוד דהוי עוני ולא מצה עשירה

טרימה כו' פירש"י דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק משמע אבל במרוסק מברכין שהכל אבל הרמב"ם (פ"ח מה' ברכות הלכה ד') כתב אפילו מרוסק מברכין ג"כ בורא פרי העץ רק אם ניכר עיקר הפרי (שהרי כתב ועשאן עיסה] וכן הלכה ונוכל לומר שרש"י נמי ס"ל דאם ניכר עיקר הפרי שלא נשתנה לגמרי מברכין עליו בורא פרי העץ