אמרי נועם (הגר"א) נט

מ"א מפורש בגמ' ערסן אמר ר' יונתן חושלא דשערא עתיקתא ורב יוסף אמר סמידא דשערי עתיקתא נמצא פי' ערסין או שעורין כתושות או סולת משעורים וזריז הוא מכוסמין ולפ"ז אחר שחשב כאן כל הדברים הנעשים מחיטין עד שיהיו נעשים סולת חשיב אח"כ כתושות של שארי מינים היינו זריז וערפן ולפי' הב' מעיקרא חשיב כאן מיני כתושות היינו חילקא וטרגיס ואח"כ חשיב סולת של כל המינים מעיקרא סולת שהוא מחיטין ואח"כ זריז שהוא מכוסמין וערסין שהוא משעורין והנפקא מינה דלפי' הא' שהן, שעורין כתושות יש לברך על שעורין כתושות בורא מיני מזונות אף שלא נתמעך כלל דחזינן דהגמ' דכאן חשיב להו בין מעשה קדירה ומסתמא הגמ' דנדרים לא יפלוג על ברייתא זו דמעשה קדירה א"כ צריך לברך בומ"מ ודלא כהתוס' שפי' דוקא נתמעך יפה אלא אפי' לא נתמעך כלל רק תיכף כשנתבשלו יש לברך בורא מיני מזונות (ואפשר דאף לר' יוסף דמפרש דערסן הוא סולת משעורים מכל מקום לענין ברכה מודה דשעורים כתושות ברכתן בורא מיני מזונות) (בס' מעשה רב לא כתב כן ועי' ביאורו סי' ר"ח ס"ק ד' וס"ק י"א). [בספר מעשה רב סי' ע"ב כתב דבספק נימוח הוה ספק ברכה ויאכלנו באמצע הסעודה ע"ש]

תוס' ד"ה רש"י פי' כו' הפי' הנכון דאורז הוא רייז ודוחן הוא הירז (כ"כ בס' מעשה רב סי' ע"א)

תיובתא דרב ושמואל תיובתא כתב הרי"ף הא דמסיק תיובתא היינו על אורז אבל אדוחן לא הוי תיובתא וכ"כ התוס' ולפ"ז אפי' הפת הנעשה מדוחן נמי מברכין שהכל וכן הדין בשאר מינים לבד מאורז. והרא"ש פסק דדין דוחן שוה לדין אורז וכתב הרא"ש מה שכתב הרי"ף דהא דאורז בורא מיני מזונות היינו דוקא היכא דאיתא בעין אבל ע"י תערובות לא היינו כשהרוב ממין אחר ולד' לה' מינין כו' עכ"ל (ועי' ביאורו סי' ר"ח ס"ק כ"ג). ועתה נבאר הדינים הללו בכלל היינו בה' מינים דוקא בכוסס מברך בורא פרי האדמה ואם נכתשו אפי' במקצת מברך עליהם בורא מיני מזונות דלא כהתוס' כנ"ל וכן הדין באורז ובג' דברים האורז חלוק מה' מינים א' דבאורז אפי' אם עשו ממנו פת נמי ברכתו בורא מיני מזונות ב' באורז מברכין לאחריו בנ"ר ג' אורז מעורב עם שאר מינים אם הרוב הוא ממין אחר מברך כברכת אותו המין ובדוחן ושאר מינים אם לא נעשו קמח מברך בתחלה בורא פרי האדמה ואם נעשו קמח אפי' עשו מהן פת מברך עליהם שהכל כנ"ל וכ"ז לדעת הרי"ף ומה שהקשה הרא"ש על דברי הרי"ף ממה שכתב בברייתא פת אורז ודוחן כי הדדי משמע דדינם שוה י"ל לפי מאי דאסיק לקמן אתיא כר"ג ולדידיה אין הכי נמי דשוה דוחן לאורז אבל לדידן לא קיי"ל כוותיה וא"כ צדקו דברי הרי"ף ז"ל. (אבל קשה דבההיא ברייתא קתני מברך עליה תחלה וסוף כמעשה קדירה ובמעשה קדרה ס"ל לר"ג דמברך אחריו ג' ברכות ובאורז ס"ל דמברך אחריו ברכה א' מעין ג' וא"כ אינן שוות ולדידיה לא א"ש האי שינויא דגמ' כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה)

נתן ר"ג רשות לר"ע לברך כו' מה שנתן ר"ג רשות דוקא לר"ע היינו משום דר"ע ס"ל לקמן אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך אחריו ג' ברכות וקסבר ר"ג שיעשה כסברתו ומדקסבר ר"ע דאפילו על ירק מברך ג' ברכות כ"ש על ז' מינים לכך נתן לו רשות

עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת וקשה דאם היה עושה כדעת ר"ג לברך ג' ברכות כ"ש שיכניס ראשו למחלוקת שיעשה דלא כחכמים וא"כ מה אמר עד מתי כו' וי"ל דאיתא לעיל י"ב דאם אכל תמרי כו' וסיים בדנהמא נמי יצא' וע"ש ברא"ש והכלל הוא דבכל מקום שיוצא בדיעבד אם יש לו ספק אז מותר לעשות כן אפי' לכתחלה וכמו בברכת שהכל כיון דבדיעבד יוצא בה על כל דבר ע"כ היכי דאיכא ספיקא מברכין שהכל אפי' לכתחלה וז"ש ליה ר"ג לר"ע למה ברכת מעין ג' ולא יצאת רק לדעת החכמים היה לך לברך ג' ברכות והיית יוצא בדיעבד אפי' לדעת החכמים דאפילו לחכמים יצא בשלשה ברכות על התמרים [פי' והיה לך לחוש בו לספק דאורייתא אם צריך ג' ברכות ויברך ג' ברכות מספק כדין ספק בירך ברכת המזון דצריך לברך ותהיה יוצא בדיעבד לכל הדעות וגם ברכה לבטלה אין כאן כיון שחייב לברך מספק. ועל זה השיב לו ר' עקיבא שאין לו ספק דיחיד ורבים כו' וא"כ אסור לו לברך ג' ברכות במקום שא"צ רק אחד] והשיב לו ר'