אמרי נועם (הגר"א) ה

כ"ו א' במתני' תנן תפלת המנחה עד הערב שפירושו עד הלילה כמ"ש בגמ' כ"ו ע"ב וא"כ למה לא קתני גם כאן מאימתי כו' בערב ולכן תירץ דערב לפעמים פירושו מיד אחר השקיעה והגר"א לשיטתו בסי' רס"א ס"ק מ"ב דאחר שקיעת החמה אין להתפלל מנחה ולכן קתני כאן בערבין שני ערבין עד צאת הכוכבים דוקא משום דקודם לזה לאו זמן שכיבה הוא או משום דספיקו לחומרא. ומה דקתני לקמן י"א ובערב מברך כו' יש לומר דבאמת ברכות דרבנן ס"ל דמותר אחר השקיעה או יש לומר דסמך על מה שכבר פירש ברישא בערבין. ועי' בשנות אליהו שכתב בסגנון אחר והנוסח שבכאן נראה יותר נכון למה ששייך לפי' המשנה שבכאן. כי מוכרח ממקומות הרבה שסתם ערב פירושי' הלילה כמו בהתחלת התורה ויהי ערב ויהי בוקר. ובפ' בא בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחודש בערב ובפ' אמור ביו"כ בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ובפ' מצורע וטמא עד הערב וכן בפ' אמור וטמא עד הערב וכן בפ' חקת וטמא עד הערב. וע"ע ברכות י"א א' לימא קרא בבוקר ובערב ושם על זמן ק"ש קאי ובגמ' דף ל"א ע"א כבר מפורש ע"י דוד ערב ובוקר וצהרים כו' ושם לענין תפלה קאי וכן הוא בתוספתא ברכות פ"ג ה"ט ערב זו תפלת ערבית כו' צהרים זו תפלת מנחה וכן במתני' לקמן י"א א' בערב מברך כו' ולקמן כ"ו א' תפלת מנחה עד הערב וכנ"ל. ולכן אם היה קתני בערב סתם ג"כ היינו יודעין שאינו ביום. ואע"ג שפי' רש"י בפ' בא דגם אחר חצות היום נקרא קצת ערב ולכן כתיב בין הערבים ח"מ לא מצינו כן במקרא רק אם יש איזה שינוי לשון או הוספת תיבה או שסמך עצמו על מה שמפורש במקום אחר. כמו בין הערבים שנא' גבי תמיד. ובפ' תצא והיה לפנות ערב ירחץ במים הוסיף תיבת לפנות. וכתיב פזרא ט' ובמנחת הערב היינו המנחה הקרובה לערב וכן בירמיה ו' ד'. צללי ערב הצללים הקרובים לערב. ומה שכתב בפ' ראה אשר תזבח בערב ומה שכתוב שם תזבח את הפסח בערב מתורץ ג"כ בדברי הרמב"ן על התורה שם וגם מה שדרשו לקמן פ' א' בערב אתה זובח ג"כ יש לומר דסמך הקרא על מה שמפורש במקומו פ' בא בין הערבים ועי' פסחים נ"ט דאיצטרך לדרשא וכמו שסמך הקרא שם במה שכתוב ובשלת ואכלת על מה שכתב בפ' בא כי אם צלי אש. ובמה שכתוב שם וזבחת פסח צאן ובקר על מה שמפורש בפ' בא מן הכבשים ומן העזים כו' ותי' בפרשת המן ונראה דביום שהתלוננו בא להם הבשר בה חלת הלילה או מטעם שנמשך תלונתם עד קרוב לערב או מטעם שרק ביום הראשון ניתן להם שלא כהוגן כמ"ש ביומא דף ע"ה ולכן אמר שם בפ' בשלח ערב וידעתם כי ה' כו' בתת ה' לכם בערב בשר כו' ואמר שם ויהי בערב ותעל השלו כו' אבל ביתר הימים בא להם בקביעות בין הערבים קודם השקיעה לכן אמר שם איך שיהיה להם בקביעות אמור להם בין הערבים תאכלו בשר כו' ומה שכתב (בעזרא ג' ג') ויכינו המזבח כו' עליו עולות לבוקר ולערב וכ"כ בדה"י (א' ט"ז מ') ובדה"י (ב' ב' ג') היינו שהאברים היו מקריבים על המזבח גם בלילה וכדתנן במתניתן הקטר חלבים ואברים כו' וע"ע ברמב"ן ובאבן עזרא בפ' בא על פסוק בין הערבים ובהנ"ל הכל מתורץ. ומכל הנ"ל למדנו שאם היה קתני בערב ג"כ היינו יודעין שלפחות הוא אחר השקיעה לכן הנוסח הכתוב כאן הוא הנכון]

משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. דאסור לאכול קודם ק"ש ולהכי לא אמר אוכלין. ועי' תוס' פ"ב ד"ה משעה שהעני כו' ובמהרש"א שם

שהכהנים נכנסין כו' הא דנקט כהנים ולא קאמר סתם צאת הכוכבים משום דכל המשנה אלישנא דקרא קאי ולא מצינו בקרא צאת הכוכבים רק בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר להכי נקט כהנים כלישנא דקרא (וכ"כ בשנות אליהו ומה שאמר בגמ' מילתא אגב אורחא קמ"ל הנה משום הא לחוד לא ה"ל למנקט כהנים רק בצירוף הטעם של רבינו). [א"ה לכאורה יותר נכון לומר שהגר"א ז"ל אמר לתלמידיו שטעם הזה הוא לשיטת הירושלמי. אבל לשיטת גמ' דילן לא נוכל לתרץ כן ולכן תירץ הגמ' תירוץ אחר מילתא אגב אורחא קמ"ל. דבירושלמי כאן בעי ספק קרא ק"ש מה דינו ופשיט מדקתני בברייתא הקורא קודם לכן (קודם משעה שהכהנים כו') לא יצא ידי חובתו יקודם לכן הוה ספק דהא הוה בהשמ"ש ספק יום ספק לילה. וש"מ דספק קרא צריך לקרות. ומוכח מזה דהירושלמי מפרש דטעם התנא דקודם צאת הכוכבים לא יצא משום דק"ש תלי מתי הוה