אמרי נועם (הגר"א) נח

מדרבנן והשתא אתי שפיר דלא מקשה מניה לעיל לר"י דר"י אמר טעמא משום דכל המקיל בארץ וב"ש לא מקילי טפי מר' עקיבא בארץ דלב"ש הכל ספק אף הקפרסין אבל למר בר רב אשי פריך שפיר כיון דטעמא משום דחוץ לארץ דרבנן מקלינין כר"ע אם כן לעביד כב"ש דמקילי טפי אפי' גבי אביונות וזה היא דקאמר הבה"ג מדלענין ערלה לאו פרי הוא בחו"ל משום דבדרבנן אזלינן לקולא א"כ לענין ברכה נמי לא פרי הוא ואפילו בארץ ישראל לכך אף בארץ ישראל מברכין בורא פרי האדמה דהא ברכה הוא מדרבנן אפי' בארץ ישראל (ועי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק ט"ו וביו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"א ובס' שנות אליהו)

תוס' ד"ה שיעורו כפול הלבן מכאן יש ללמוד דעל בוסר] פחות מפול לא מברכינן כו' כתב הרא"ש מדילפינן מהכא לענין בוסר הכא נמי ילפינן לענין שאר אילנות דמשיוציאו מברכין עליהם בורא פרי העץ ולרבינו אינו נראה דלענין ברכה בעינן שיגיע לעונת המעשר דהיינו שיעשה אוכל (וכ"כ בביאורו סי' ר"ב ס"ק ז')

גרוע רש"י פי' משיגדיל כגרוע ורשב"ם פי' משיראו הגרעינין וכ"ה בירושלמי

תוס' ד"ה ברטיבא ועל צוקרו מברך בורא פרי העץ וכ"פ הרא"ש אבל הרמב"ם פסק שמברך שהכל וטעמא מפני שבא לשינויים הרבה (עי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק למ"ד)

רש"י בד"ה שריא אין בהם משום בשולי נכרים כו' יש בזה כמה טעמים א' סתם כלים אינן בני יומן ב' מפני שנותן טעם לפגם במרקחת ואפי' הן בני יומן) ג' משום דאומן לא מרע נפשיה לעשות בכלים שקבועים למזון (עי' ביו"ד בביאורי הגר"א סי' קכ"ב ס"ק י"ט ובמרדכי כאן): בפלפלא כו' הא ברטיבתא כו' עי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק ל"ב ומ"א שם ס"ק ל"ה

תוס' ד"ה כל שיש בו מה' מינין וטוב להחמיר ולגמוע בתוך הסעודה זה קאי על שיש לו ספק אם הוא עיקר או לא אז צריך לאכול בתוך הסעודה

אמר רב יוסף כוותיה דרב כהנא מסתברא כו' פי' מסתברא דהלכתא כוותיה אבל לא מטעמיה דלטעמא דסמידא עיקר משמע דוקא אם הוא עיקר ולדידן כל שיש בו מה' מינין אפילו בשאינו עיקר וכ"פ התוס'

דף ל"ז ע"א כמעשה קדירה ולא כמעשה קדירה לכאורה קשה א"כ למה תלה במעשה קדירה דוקא ה"ל לתלות בדבר אחר שצריך לברך תחלה וסוף כיון שאין מברך אותה ברכה שמברך במעשה קדירה וכן מה שכתב לקמן ולבסוף ולא כלום ופי' הרי"ף וקי"ל דכל ולבסוף ולא כלום בורא נפשות רבות והוא תמוה ולא כלום משמע דכלל אינו מברך וי"ל במה שכתב לקמן מ"ד על ביעי ועל מיני קופרא אומר בנ"ר ור' יצחק אומר אפי' ירקא ור"פ אמר אפי' מיא נמצא דקודם לכן לא היה מברכין בנ"ר אלא על ביעי וקופרא דהיינו בשר והם הוסיפו עוד לכך קאמר דכל ולא כלום בנ"ר כלומר דבימיהם היה לא כלום ממש שלא היה מברכין לבסוף כלל אבל לדידן דפסקינן כר"י ור"פ שהוסיפו ירקא ומיא א"כ למה יגרע אורז ודוחן מהם. ומה שלא הי' מברכין אלא על ביעי וקופרא משום דהתוס' בד"ה בורא נפשות פירשו דבנ"ר קאי אאדם ע"ש אבל בירושלמי קאמר על מיני נפשות אומר בנ"ר נמצא לפי דברי הירושלמי קאי מ"ש נפשות רבות על הדבר הנאכל דהיינו ביצה ובשר שהם מיני נפשות לכך נהגו בזמניהם שלא לברך אלא על דברים אלו ולפי' הירושלמי קאי וחסרונן אבהמות ומה שכתב על כל מה שברא להחיות כו' ר"ל חוץ ממה שברא להחיות כל חי היינו בשביל האדם חוץ מאילו ברא הנפשות וחסרונם והשתא מתורץ נמי הא דמוכרח הגמרא לתלות במעשה קדירה דאי לאו הכי לא הוי סלקא אדעתא לברך עליהם בנ"ר כיון דלאו מיני נפשות הן לכך תלה במעשה קדירה ר"ל דחשיב כמעשה קדירה דזיין נמי כמעשה קדירה וע"כ ראוי לברך עלייהו ברכה אחרונה אך אותה ברכה גופא דבמעשה קדירה א"א לברך עליהם דלא כמעשה קדירה ממש דמי לכך מברך בנ"ר שהיא ברכה כוללת (עי' ביאורו סי' ר"ח ס"ק י"ט ושנות אליהו סוף פ"ו דברכות)

חילקא טרגיס סולת זריז וערסן פירש"י מפרש לה במועד קטן והוא תמוה ששם לא נזכר כלל פי' על זריז וערסן וגם ביומא מ"ז פירש"י על זריז וערסן וז"ל במסכת ברכות מפורש אך בנדרים