אמרי נועם (הגר"א) נז

בכה"ג נמי קובעת וא"כ קשה מה שאמרו דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך חצרות כו' הא בכה"ג נמי חייב מדרבנן וי"ל דה"פ דהראשונים היו מדקדקין מאד לעשות המצוה על צד היותר טוב לכך היו מכניסין דרך טרקסמון כדי שאפילו מן התורה יתחייב במעשר והאחרונים שלא דקדקו לעשות המצוה כתיקונה היה מכניסין דרך חצירות שאין חיובה אלא מדרבנן נמצא שאין המצוה כתיקונה (אך לשון הגמ' לא משמע הכי דקאמר כדי לפוטרן מן המעשר משמע שרוצין לפוטרן לגמרי)

דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זה וזה לא נתקיים בידן פי' בירושלמי שהעוה"ז והעהו"ב נמשלו ליין על השמרים שכל זמן שהשמרים מונחים בהשקט למטה אז טוב ליין ולשמרים אבל אם יעלו השמרים למעלה יתקלקלו שניהם כך העוה"ז דומה לשמרים והעוה"ב דומה ליין וא"א לעוה"ב בלא עוה"ז אבל יהיה נזהר שהעוה"ז יהיה למטה בהשקט כמו השמרים תחת היין כנ"ל דהיינו שהעוה"ז לא יהיה קבע ואז זה וזה יתקיים בידו אבל כשהעוה"ז הוא קבע זה וזה לא [יתקיים] בידו ולא יהיה לו לא עוה"ז ולא עוה"ב (עי' ס' אבן שלמה סי' ל"ה)

והתנן הנודר מן המזון מותר במים ומלח והוינן כו' לכאורה מה שכתב והוינן הוא מיותר ואדרבה בלא זה קשה טפי שאפי' מזון איקרי וי"ל דבלא זה לא היה יכול להקשות ממתני' דהוי אמינא דלאו כלל גמור הוא דאין למדין מן הכללות אפי' במקום שנא' בו חוץ [כמ"ש עירובין כ"ז ע"א] והראיה שאין מברכין בורא מיני מזונות אלא על ה' מינין אבל כשראינו שהגמ' מקשה מזה ש"מ דכלל גמור הוא דאל"כ לא היה קשה כלל

דף ל"ו ע"א פשיטא מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין כו' פי' דאין הגמ' פריך פשיטא דחברך בורא פרי העץ שהרי מעיקרא הוי אסיק אדעתיה לברך בורא פרי העץ זית וא"כ לאחר דמסיק שמברכין עליה בירא פרי העץ איך שייך למיפרך פשיטא הא יש לומר דאשמעינן דלא מברך בורא פרי עץ זית] אלא שהקושיא הוא על ר' יהודה מה אתי לאשמעינן הא ממתניתין שמעינן לה דקתני חוץ מן היין ולא קתני שמן ש"מ דשמן שוה לשאר פירות

הוא דאמר כר"ע והברייתא אתי כר"א אף שלענין מעשר לר"א שווין תמרות ואביונות מ"מ לענין ברכה אין שוין מעשר אילן דבארץ גופה מדרבנן פירש"י דמן התורה אין חייב במעשר אלא שלשה מינין והפוסקים פליגא על זה (עי' כסף משנה ריש פ"ב מהלכות תרומות ובמשנה למלך שם ובהשגת הראב"ד פ"א מהלכות מעשר הלכה ט' ופ"א מהלכות מעשר שני הלכה ג' ועי' ביאור הגר"א ראש השנה דף י"ב ע"א על התוס' ד"ה תנא דרבנן כו')

אלמא מין ירק היא. דאין אסור אלא ירק בכרם אבל אילן בכרם מותר ואינו אסור אלא בהרכבה וכן ירקות עם אילנות שאין כרם גם כן מותר

שם ע"ב תוס' ד"ה קליפי אגוזים קליפי רימונים כו' מכאן משמע שיש לברך על הגרעינין של תפוחים בורא פרי העץ דברי התוס' תמוהים דהגמ' קאמר דהם נעשים שומר לפרי וע"כ נוהג בם ערלה אבל לענין ברכה בעינן שיקרא פרי ולא שומר אך ראיית התוס' הוא מגרעינין שהגר עינין לאו שומר הן אך בירושלמי משמע דמה שהגרעינין חייבים בערלה ג"כ מטעם דהוי שומר (עי' ביאורו סי' ר"ב ס"ק ח')

הלכתא כמר בר רב אשי ומדלענין ערלה לא פרי הוא לענין ברכה נמי וכו' מהרש"ל מוחק זה ואומר דאין זה אלא גירסת בה"ג ועי' מה שמקשה על זה אבל רבינו מקיים גי' הבה"ג דלכאורה קשה אמאי קאמר והלכתא כמר בר רב אשי מ"ט לא אמר הלכתא כר' יהודה אמר רב דהוא עיקר בעל המימרא ועוד מה שהקשה על מר בר רב אשי לעביד מר כב"ש דמקיל למה לא פריך הכי לר' יהודה אמר רב ועוד מאי מקשה על מר בר רב אשי מאי דעתך כר"ע ולעביד כב"ש כו' בשלמא ר"ע מקיל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ אבל אי היה ר"ע מחמיר בארץ לא הוי מקילינן בחוץ לארץ ואם כן מאי פריך ולעביד כב"ש הא ב"ש מחמרי בארץ ועוד יש לדקדק דמעיקרא אמר בגמ' דמקיל בארץ כו' וכאן קאמר מאי דעתך כר"ע דמקיל סתם ולא קאמר דמיקיל בארץ אלא דהכי פריך מאי דעתך כר"ע דמקיל סתם משום דבחוץ לארץ דרבנן לכך אזלינן לקולא לעביד מר כב"ש דמקילי טפי מהאי טעמא משום דבחוץ לארץ הוא