אמרי נועם (הגר"א) נו

[וכמו שהקשה בריש המס' תנא היכא קאי דקתני מאימתי] ורצה הגמ' למצוא פסוק עד שדחה. ואמר סברא הוא ועל זה הסברא קאי הכיצד אבל על אסמכתא לא שייך לומר כיצד דאסמכתא אינו ידוע לכל אבל מסברא ידוע לכל (עי' תוס' ד"ה כיצד)

שם ע"ב גוזל או"א ואומר אין פשע וגו' הפי' הפשוט כך הוא מי שגוזל אביו ואמו ומאחר אינו גוזל שיודע שעבירה הוא אך מאו"א אומר שאין זה עבירה לגזול מהם חבר הוא לאיש משחית דכתיב נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה ותמוה הוא מה שכתב חסר לב ותו לא כיון דנואף עם אשת איש אלא פי' הירושלמי נואף אשה קאי אפנויה שסובר שאין זה עבירה (עי' זוהר ח"ג מ"ד ב') הוא חסר לב אבל משחית נפשו הוא יעשנה כו' פי' שכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ונדה היא בכרת (וכ"ש פנויה בלא חופה] לכך אמר משחית נפשו הוא יעשנה והשתא הדרש נמי א"ש כמו דהתם נקרא משחית בשביל הברכה שכלה בלא ברכה כו' כנ"ל ה"ה כאן בשביל הברכה נקרא משחית

ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' כו' מוסר אביך זו תורה שבכתב שהקב"ה נתן לנו בעצמו ותורת אמך זו תורה שבע"פ שהוא נטע בתוכינו כלומר בין החכמים (וכן מה שכתב אשר נתן לנו תורת אמת יתפרש ג"כ כנ"ל) וקשה למה לא מייתי ראיה מזה הפסוק לחוד על אביו ואמו ויש לומר דמעיקרא צריך לאתויי ראיה דהקב"ה נקרא אביו דלא נימא דזה הפסוק קאי כל או"א דבשר ודם כך מייתי ראיה דהקב"ה נקרא אביו וכיון שאביו הוא הקב"ה ע"כ אמו היא כנסת ישראל שהאיך שייך אם בהקב"ה

וכתיב ולקחתי דגני כאן בעושין רצונו של מקום פי' דכיון שישראל עושין רצונו של מקום נמצא הדגן גדל בזכותן לכך נקרא דגנך ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מה שהדגן גדל אינו אלא שהקב"ה הוא בחסדו ובטובו משפיע לכך אמר דגני שאין גדל בזכות ישראל

תוס' ד"ה כאן בזמן שישראל כו' וי"ל דעושין ואין עושין כ"כ כו' וקשה דהא כתיב שם להדיא באותו פרשה אם שמוע תשמעו וגו' לאהבה את ה' וגו' וי"ל דקשה עוד כאן דלמה קאמר כלל האי ולא עוד שאין זה נצרך לתירוצו שהקשה תורה מה תהא עליה ועוד קשה למה לא כתיב בפ' שניה בכל מאודכם כמו בפ' ראשונה ו "ל דע"כ הפי' של בכל נפשך אין ר"ל ליטול את נפשך שימסור א"ע למיתה דא"כ מה שכתב לקמן ס"א אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך כו' אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו כו' וקשה האיך שייך לומר שממונו חביב עליו מגופו דמה הנאה יהיה לו מממונו לאחר המיתה אלא עכצ"ל דהפי' של בכל נפשך לדברי ת"ק שעושה מצוה בגופו ממש שילך לבקר חולים ושאר דברים שתלוי בגוף וזה הוא הפי' ג"כ שממונו חביב עליו מגופו דהיינו שיש אדם שיעשה המצוה בגופו יותר מבממונו ממש כמו שאכתוב אי"ה שם לפ"ז אינו מצוי שיהיה גופו חביב עליו מממונו שיעשה המצוה יותר בממונו מבגופו כנ"ל אלא באחד מני אלף לכך פרשה ראשונה שאמר בלשון יחיד נאמר בכל מאודך. דהיחיד אפשר שיהיה הוא האחד שיעשה המצוה גם בממונו אבל פרשה שניה דמיירי בל' רבים וברבים אינו מצוי שיעבדו ה' גם בכל מאודם לכך לא נאמר בכל מאודכם ולכך קאמר הגמ' הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם לפי שהן רבים כנ"ל אבל באמת הן צדיקים שעושין בגופן והשתא מיושב שפיר שהקב"ה עושה מדה כנגד מדה כיון שחפצם הוא לממון אמר הקב"ה הי לך ממון וז"ש ואספת דגנך וא"ת הרי הם צדיקים ומאי השכר שיהיה אוספים בעצמם מהשדה על זה קאמר ולא עוד שמלאכת אחרים כו' פי' דיש מרה גרוע מזה שמלאכת אחרים נעשה על ידי כו' אבל בעוברים גם בממונם כתיב ועמדו זרים כו' לפי שאין להם פנאי לילך אחר הפרנסה לכך יעשו האחרים מלאכתן (וע"ע ביאור הגר"א ז"ל על אגדת ברכות)

רש"י בד"ה דרך טרקסמון דרך [שערי החצר והבית] ומה שפי' והבית זהו לר' ינאי [דס"ל דאינו קובע בלא בית]

דורות אחרונים מביאין פירותיהם דרך חצירות פי' ולא דרך שער דהיינו פני חצר כו' עי' תוס' שחצר קובעת מדרבנן ואפילו לר' ינאי נמצא ע"כ לר"י מדאורייתא נמי קובעת וא"כ מאי אמר ר"י דורות אחרונים כו' הא חצר נמי קובעת מדאורייתא אלא ע"כ צ"ל שהם לא הביאו דרך ער החצר אלא דרך חלונות החצר וכדומה ומדרבנן נ, י'