אמרי נועם (הגר"א) נד

לא סיימתי לכך המתין לו עד שסיים (עי' מהרש"א בח"א ד"ה ורבה נמי): והיה מקלסין אותו באלף של כסף כך היא הגירסא של הירושלמי כלומר שיש לו אלפי אלפים דנרי זהב והיו מקלסין אותו בדבר שחסר שני דברים חדא אלף. והשני רק של כסף ועי' בפי' הרי"ף שלי באריכות

דף ר"ד ע"א תוס' ד"ה אמר פסוקי פסוקי וכפליה וכו'. ולישנא דגמ' לא משמע כן פי' דבמלתא מילתא אמר לשון נקבה ותני לה ובמגונה כתב ג"כ לשון נקבה הקורא את שמע וכופלה משא"כ בפסוקא אמר לשון זכר ותני ליה [וכ"כ בליקוטים שבסוף ס' דבר אליהו על איוב בשם הגר"א ז"ל וכ"כ בהגהת רש"ש שעל הש"ס בשם הגר"א ז"ל] אבל אמר רבינו דסוגיא דגמ' משמע כפי' ר"ח דקאמר הגמ' מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה דלפי פירש"י דקאי אפסוקא מאי טעמא מחינן ליה דלמא באמת רצה לכוין דעתיה בפעם הראשון אלא שלאח"כ טעה ומאי חברותא כלפי שמיא איכא אם טעה אבל לפי פי' ר"ח ורי"ף אתי שפיר דקאי אמלתא מלתא שאמר תיבה אחת וכפלה ואח"כ שוב אמר תיבה וכפלה שפיר שייך למימר חברותא כלפי שמיא אי לא כיון דעתיה מחינן ליה במרזפתא עד דמכוין פי' שלא יאמר עוד כל תיבה ויכפלה

ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו לכאורה קשה דהכי הוי ליה למימר אפי' אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואמר ר' הגאון דמשום סיפא נקיט ליה דהבטחתו אינה מועלת אלא אם אין שם כהן אחר אבל אם יש שם כהן אע"פ שהבטחתו כו' אין רשאי [וכ"כ בביאורו סי' קכ"ח ס"ק מ"ד]

כלום מאריך יותר ממשה רבינו וכו' (עי' זוהר פקודי דף רמ"ד סוף ע"ב)

שם ע"ב כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח וכו' ופליגא דשמואל כו' הרמב"ם כתב כתרוייהו (בפ"ח מה' תשובה ה' ז' כתב כל הנביאים לא נתנבאו כו'. ובסוף פ"ט כתב כשמואל וכן בה' מלכים פי"ב כתב כשמואל) ולכאורה הוא תמוה (ע"ש בלחם משנה פ"ח מהלכות תשובה הלכה ז') ואמר רבינו שבאמת לא פליגי וכמ"ש לעיל סוף פ"א על מאמרם אל תזכרו ראשונות וכ"כ עוד בארוכה בביאורו על ספרא דצניעותא פ"א ד"ה מלך השמיני הדר ע"ש שאלו ואלו דברי אלהים חיים וע"ע בביאורו על אגדות כאן]

כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה כו' ופליגא דר' אבהו וכו' הרמב"ם כתב כתרוייהו (עי' ה' תשובה פ"ז ה"ד כתב במקום שבעלי תשובה עומדים כו') וי"ל דבאמת הצדיק עדיף מבעלי תשובה ומ"ש במקום שבעלי תשובה וכו' זה מיירי בצדיק גמור שבכיון עשו מן השמים שנכשל בעבירה קטנה בשוגג כדי שיעשה תשובה ויקיים מצות תשובה על זה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם (ועי' זוהר בראשית ל"ט א' בהיכלא חמישאה כו')

אלא הוא דומה כעבד לפני המלך וכו' פי' ר"י בן זכאי לא היה רגיל בתפלה כ"כ ותמיד היה עוסק בתורה ור' חנינא היה רגיל בתפלה ביותר לכך תפלתו מתקבלת מיד (עי' ביאור הגר"א משלי י"ז פסוק ב' ושר הוא על התורה וע"ע שם י"ט פסוק ו' וע"ע ביאור הגר"א ז"ל על אסתר א' פסוק ג' לכל שריו ועבדיו כו')

פרק כיצד מברכין

דף ל"ה ע"א כיצד מברכין על הפירות וכו' על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה. וקשה למה לא תקנו על פירות הארץ בורא פרי הארץ וא"ת שאדמה מבוררת טפי קשה למה אין אומרים גם על הפת המוציא לחם מן האדמה בשלמא מה שאין אומרים על פירות האילן לשון פרי האילן משום דאילן הוא לשון תרגום והברכה צריכין לומר בלשון הקודש אלא שבמשנה כתוב בלשון תרגום כמו אתרוג ולולב שהן לשון תרגום אבל זה קשה וי"ל דהארץ יש לה שלשה פירושים הא' הארץ היא הכולל כל מה שבעולם מן השמים ועד התהום כמ"ש בראשית ברא אלהים את השמים וגו' והב' מדינה אחת בכלל נקראת ארץ כמו ארץ מצרים ארץ כנען ודומיהן והשלישי ארץ ישראל נקראת ארץ סתם ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכו' (פ' עקב) אבל האדמה הוא מקום מיוחד לזריעה (עי' ביאורי ישעיה א' ז') וז"ש על פירות הארץ דהיינו מה שבכל הארץ ובכל