אמרי נועם (הגר"א) נג

אין] ולקמן נמי לא גרסינן דאתמר אלא אתמר בלא דלת וכן הגיה בהגהותיו על הש"ס]

דדיק וגמר שמעתא וכו' רש"י פי' מדקאמר סטיו ולא קאמר אצטבע ואין זה נכון דקשה על רבו גופיה למה לא אמר אצטבע אלא דזה אינו קושיא ומ"ש דדיק וכו' ה"פ מדקאמר סטיו כפול היה וססיו לפנים מסטיו דזהו כפל לשון אלא מסתמא אמר לו רבו מעיקרא סטיו כפול היה ולא הבין רחבה הפי' דאפשר שהיה עב ביותר ואמר לו רבו דה"פ דסטיו לפנים מסטיו היה וכמו שאמר לו רבו היה מחזיר תמיד הכפל לשון וזה שאמר דדיק וגמר שמעתא מפומי' דרבי' וכן מ"ש (שבת ט"ו) הל אומר מלא הין מים שאובין פוסלים את המקוה אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו ופירש"י שם דהפי' משום דלשון הין אע"פ שאינו לשון משנה אפ"ה אמר בלשון תורה וכו' ע"ש עוד פי' ב' ורבינו אמר שזהו דוחק גדול ע"כ אמר דהפי' משום דשמאי אמר ט' קבין והוי ליה להלל לומר ג' קבין מאי לשון הין אלא משום דהלל שמע מרבו שמעיה ואבטליון בלי שום פלוגתא שאמרו מלא הין ושפיר שייך הלשון הין שהוא לשון לח כי הוא לשון תורה אלא על הלל קשה כנראה לי אלא ע"כ משום שחייב אדם לומר בלשון רבו (עין בס' שנות אליהו בליקוטים שאחר מסכת ברכות מה שפירש על הא דהלל הנ"ל)

וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות בזה יבואר מה שכתב (משלי למ"ד) עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר ופי' הירושלמי עין תלעג לאב זו מנות כיבוד אב ותבוז ליקהת אם זו שילוח הקן לשלח האם יקרוה עורבי נחל שהם אכזרים שאין להם הנאה אלא שמנקרים. ויאכלוה בני נשר שהם רחמנים וה"פ שבכל התורה לא נאמר אריכות ימים כי אם בשני דברים הללו כיבוד אב ושילוח הקן לפי שאין השלימות ניכר באדם אלא כשיש לו שני מדות הפוכות דהיינו מדת הרחמניות ומדת אכזריות לפי שכשהאדם נוהג במדה אחת אינו מוכרח לומר שהוא צדיק אלא י"ל שכך הוא טבעו אבל כשיש לו שני מדות הפוכות כגון רחמניות ואכזריות אז מוכח שהוא צדיק לכך נתן הקב"ה לישראל מצות של רחמניות שהוא כיבוד אב ואם שהוא רחמניות גדולה לפי שכשבאים לידי זקנה ואין להם מקום לנוח דין הוא שירחם עליהם. ושוב נתן להם מצות אכזריות דהיינו שילוח הקן שהוא אכזריות גדולה שנוטל הבנים ומשלח האם ואיתא בירושלמי (וכענין זה איתא במדרש רות החדש דף ז') שכשמשלח האם לפעמים הולכת מחמת צער וטובעת במים אם כן הוא בודאי אכזריות גדולה לכך כתיב בשני מצות אלו אריכות ימים לפי שבשני מדות הללו נשלם האדם בתכלית הטוב ובזה א"ש מ"ש בברכות שם מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות ור"ל שבאמת אין זה רחמים אלא אכזריות רק שכך גזר השי"ת ובזה יתישב קושית התוס' מגילה כ"ה ד"ה מפני] וז"ש בעקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וקשה מאי לשון עתה ידעתי והלא הוא היה צדיק גם מקודם לכן. אבל לפי מ"ש א"ש לפי שקודם לכן לא היה אלא רחמן מאוד שהיה מכניס אורחים וגומל חסדים אבל המדה של אכזריות עדיין לא היה ניכר בו והיה אומרים שאברהם איננו צדיק גמור אבל בעקידה שעשה מדות אכזריות ג"כ עתה נשלם וניכר שהוא צדיק גמור וז"ש עין תלעג לאב זו כיבוד אב דהיינו שרואה בתורה שכתיב בה אריכות ימים והוא לועג על זה ואינו מקיים ונוהג עצמו במדת אכזריות ותבוז ליקהת אם שמבזה המצוה של שילוח הקן שצריך להיות בו אכזרי והוא מבזה לזה ונוהג במדות רחמניות ואין משלח האם יקרוה עורבי נחל כנגד מה שאינו מקיים כיבוד אב ואם ונעשה אכזר עליהם לפיכך יקרוה העורבים שהם אכזרים שאין רוצים לאכול ואעפ"כ מנקרים וכנגד מה שהוא מבזה בשילוח הקן שנעשה רחמן יאכלוה בני נשר שהם ג"כ רחמנים וז"ש לעשות נקמה בגוים וגו' הדר הוא לכל חסידיו ר"ל שאף ע"פ שהם חסידים שנוהגים במדת הרחמים אעפ"כ יעשו נקמה בגוים שהוא מדה הפוכה וזהו הדר להם

וע"ע ביאורו על משלי למ"ד פסוק י"ז] (ועי' חתם סופר או"ח שהביא טעם על שילוח הקן בשם הזוהר והקשה אם כן קודם הגלות הרי ג"כ קיימו שילוח הקן ע"ש ודבריו תמוהים מאד שבזוהר גופיה הקשה שם ע"ז זאת ותירץ ע"ש בתיקוני זוהר תיקון ששי)

המתין לו עד שסיים שאם לא היה ממתין לו לא היה יכול לומר סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך דיכול לומר שיש לי עוד שבחים לומר ועדיין