אמרי נועם (הגר"א) נא

נצור כו' ופי' ברא"ש סי' יו"ד שנדחק מאד בזה ואמר רבינו שהירושלמי מוטעה היה לפניו וגירסא שלפננו כתוב יפה וכך כתוב האיך יאחר קדושת היום ברביעית או לאח"כ פי' אם יאמר קדושת היום ברביעית ואח"כ תפלת תענית או יאמר עננו ברביעית וקדושת היום בחמישית] ועל זה שפיר אמרו מה מצינו בשאר ימים פי' מה מצינו בלא תענית שאמר קדושת היום ברביעית אף הכי אומר ברביעית ולפני הרא"ש היה הגירסא כך היכן יאמר של תענית כו' ועל זה לא שייך לומר מה מצינו בכ"מ ברביעית דהא אחר גואל ישראל [כשאומרים בחול] לאו ברכה רביעית הוא

דף ר"ב ע"א ואשר הריעותי זה קאי אלע"ל שאחר כל יקח הקב"ה את הרשע מגיהנם ויאמר אשר הריעותי שבראתי יצה"ר (עי' ס' אבן שלמה סי' קמ"ז)

משה הטיח דברים כלפי מעלה כו' אל תקרי אל ה' אלא על ה' וכו' לכאורה תמוה שדוחק לומר א"ת כדי לומר שמשה הטיח דברים כלפי מעלה הא אל כתוב אלא ה"פ שמלשון אל נמי משמע שהטיח דברים כלפי מעלה (דבסוטה כתב) נ"ל שצ"ל [דבבראשית כתיב בדברי ה' לאשה] פסוק אחד לאשה ופסוק אחד כתוב אל האשה והענין הוא כשאומרים דברים הנוגעים אל הגוף הוא אומר לשון אל שמתכוין שיכנסו הדברים בגופו ודברים שאין נוגעים אל הגוף הוא אומר בלשון לאשה בסוטה כתוב (פ' נשא) ממש להיפוך דבתחלה כתיב ואמר אל האשה אם לא שכב וגו' הנקי וגו' ואח"כ כתוב ואמר הכהן לאשה יתן ה' אותך לאלה וגו' אך בסדר בראשית כתיב בתחלה ויאמר ה' לאשה מה זאת עשית ואח"כ כתיב אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך וגו' ונ"ע [ויש לתרץ דבסוטה כתיב פ' נשא והשביע אותה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב כו' כתיב גם כן אל האשה וכנ"ל. ותיבת והשביע הכהן ואמר אל האשה הוא כולל כל מה שכתוב אח"כ עד ואמרה האשה אמן אמן ולכן אמר בראשונה על זה אל האשה ומה שהפסיק באמצע ואמר הכהן לאשה לא הוצרך רק לדרשות שהובא בילקוט ודי לכתוב לאשה]. (ועי' רש"י סוטה ל"ב ע"ב אל האשה משמע דברים הנכנסים בלבה שתהא מכרת הלשון) והכא אמר אל ה' ותמוה האיך שייך על הקב"ה לשון אל דברים הנוגעים ע"כ מוכח שהטיח דברים כלפי מעלה והגמ' שאומר בלשון אל תקרי הוא כדי להקל ההטחה דלשון אל יותר קשה מעל לכך אמר א"ת (ועי' נפש החיים שער שני מה שפירש בגמ' זו)

וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל לכאורה כך הוי ליה למימר כסף וזהב הרביתי וגו' ונראה דה"פ שבזהב עשו הבעל ובכסף שלמו שכר המלאכה לכך קאמר וזהב עשו לבעל

ועתה הניחה לי כו' מלמד שתפס משה להקב"ה בבגדו כאדם התופס לחברו כו' המאמר הזה תמוה מה שאין הפה יכול לדבר וחלילה לומר שהדברים כפשוטן וי"ל בהקדם דכללא הוא דכל דבר שהקב"ה קורא שמו עליו נקרא אותו הדבר ג"כ ה' כמו וה' הולך לפניכם ואח"כ ויסע מלאך ה' ההולך לפניהם ושני הלוחות היה דבר גדיל וחלק אלוה ממעל שהרי כשראו בארון נפלו כמה אלפים (שמואל א' ו') ודאי קדושה גדולה היה בהם וע"כ כל זמן שהלוחות היה בידי ישראל א"א לכלותם כיון שנתן להם דבר השייך לו והוא כמו שהאדם מקדש אשה בכסף שנותן לה ובזה הוא תפוס בידה ואין יכול להפרידה כי אם ע"י גירושין וכן הכא אע"פ שפרחו האותיות מ"מ כיון שהשברים קיימים עדיין אנו אוחזים להקב"ה ואין הקב"ה מפריד אותנו והוי כמו שהוא תפוס בידינו לכך אמר ליה הקב"ה הניחה לי פי' תן לי הלוחות ואכלם אבל כל זמן שהלוחות בידיך א"א לכלותם

מבלתי יכולת ה' יכול מבעי לו כו' לכאורה הוא תמוה דיכולת נמי לאו לשון נקבה הוא דהא יכולת שם דבר הוא ומאי קאמר יכול מיבעי ליה וי"ל ששלשה מיני שמות יש. שם עצם. ושם המקרה. ושם התואר. שם עצם פי' כמו קדושה שהוא לבד מקרי קדושה. ושם התואר הוא באדם שנופל בו הקדושה והוא נקרא קדוש. ושם המקרה הוא שהקדושה הוא בו לפעמים והוא קודש שנופל בו הקדושה אלא שאינו מתואר בזה בתמידות כמו הקדש שיוצא לחולין לפעמים. וקדוש הוא שמתואר בו בתמידות ולא יעבור ממנו. וכן גבי יכולת יכול הוא שם התואר שיכול תמיד. ויכולת הוא. שם המקרה שלפעמים הוא יכול לכך שפיר פריך יכול מיבעי ליה דהיינו שם התואר שיכול תמיד מלמד שאמר לו שיאמרו שתשש כחו כנקבה דהיינו שאין