אמרי נועם (הגר"א) נ

לא יפטור כו' ומה שאמר אח"כ וכן תני מרי כו' זה קאי על הסיפא דברייתא וכן לא יפטור אדם מחבירו לא מתוך שיחה כו'): שמתוך כך זוכריהו פי' ע"ד מה שכתב לעיל דף ו' פ"א תרי מכתבי מילייהו בספר הזכרונות ואמרינן לעיל דה"פ מתוך שמכתבי מילייהו בספר הזכרונות לכך הם זוכרים וכמ"ש לקמן דף ס"ג חרב אל הבדים כו' ולא עוד אלא שמטפשין דחד משכח אבל תרי לא משכחי והכא נמי מתוך שנפטר מחברו מתוך דבר הלכה והוי שנים מתוך כך זוכריהו פי' את ההלכה

תוס' ד"ה שכן מצינו כו' ומקשה בירושלמי והא קינות מסיים בכי מאוס מאסתנו ותירץ בירושלמי דהכא הוא הסיום בהשיבנו ה' אליך כאילו סיים בהשיבינו וה"פ הפסוק כי אם מאוס מאסתנו פי' עד הנה מאסתנו וקצפת עלינו עד מאד עתה השיבנו אליך והוי כאילו סיים בהשיבנו דכונת המדבר כן הוא

אדם מניחו בזויות זו ומוציאו כו' עי' תוס' והרא"ש פי' דקאי אתחנונים שאחר י"ח דאם בתפלה האיך הפסיק ר"ע בהילוך ורבינו אמר דהאי הילוך לאו הפסק הוא דר"ע בעצמו לא ידע שהלך דמחמתת כריעות והשתחויות האיך הי' אפשר לעמוד מכל כריעה על מקומו הראשון מכוון לכך לא הוי הפסק (עי' ביאור הגר"א סי' ק"ד ס"ק ד' ה')

צריך שיכוין לבו לשמים פי' שיכוין דברי שמים ול דברים אחרים ולבו פירושו כונת הלב דהיינו פי' המלות וב' דברים אמר לנו התנא א' שיהיה כונתו לשמים והב' שיכוין פי' המלות (אפשר דכונתו במ"ש שיכוין דברי שמים כמ"ש בס' שנות אליהו פ"ה מ"א שהתפלה לא תהיה לצורך עצמי רק בשביל עניני שמים ע"ש וכמ"ש לא לנו ה' כו' כי לשמך תן כבוד כו' ועי' נפש החיים שער שני באריכות)

לעולם יתפלל אדם בבית שיש שם חלונות פי' שאם יתבטל מחשבתו יביט לשמים ויכנס בלבו יראת שמים (וזהו יראת שמים) שמחמת ראית שמים הוא ירא מהשם] כי החדם המביט אל השמים יכנס בלבו יראת שמים דהיינו יראת הרוממות [ועי' רמב"ם פ"ב ה"ב מה' יסודי התורה ופ"ד ה"ב וכמו שכתוב תהלים ח' כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך כו' מה אנוש כי תזכרנו כו']: רינה זו תפלה וכו' פי' רינה שבקרא היינו תפלה שהוא הג' ראשונות והאחרונות שהוא שבח המקום ב"ה ותפלה שבקרא הוא בקשה שהוא האמצעות כדאמרינן לעיל שמוכח מקרא שצריך שנים שבח ובקשה (עי' מ"ש לעיל כ"ח ע"ב על מתני' תפלתו קבע כו')

שם ע"ב הכי אמרה לא אדון אתה לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך פי' אדם כמותך שהשכינה שורה עליך מסתמא צדיק אתה והאיך חשדתני היה לך להטות אותי לכף זכות ועוד לא רוח הקודש שורה עליך שאין אתה יודע שאיני שכורה כי אשה קשת רוח אנכי

אלא שצריך לברכו שנא' ואלהי ישראל יתן את שלתך פשטיה דקרא לא ברכה הוא אלא נביאות אלטתיד והגמ' דריש לה אברכה

משל למלך ב"ו שעשה סעודה וכו' ודחק אל המלך כו' וזה פי' הפסוק ותתפלל על ה' היינו כמשל שדחק אל ה'

אל הנער הזה התפללתי לכאורה מנא ידעה שזה הוא הנער ועוד שאמרה אל הנער הזה ומאי איכפת לה אם יהיב לה רבה מיניה ונ"ל משום שהתפללה שיהיה לא ארוך ולא גוץ נמצא שדעתה היה שיהיה בינוני בכל דבריו וכיון שאתה רוצה ליתן לי רבה מיניה ע"כ לא יהיה בינוני ויהיה עין הרע שולט בו לכך אמרה אל הנער הזה התפללתי וכ"כ בביאורו על אגדת ברכות ופי' שיתן לה אחר כמו הראשון בודאי אינו כדאי לה צער מיתתו של זה ועיבור ולידה וגידול של השני אם לא יהיה עדיף מן הראשון ולכן אמר לה ויהיב לך רבא מיניה ולכן אמרה לו אל הנער הזה דוקא כזה ולכן אינו כדאי לה החילוף וישאר זה בחיים]: זרע שמושח ב' אנשים פי' [על פי] רות הקודש אמרה כן

ששקול כב' אנשים כו' ולכאורה תמ"ה והא כתוב לא קם נביא עוד בישראל כמשה ופשיטא כמשה ואהרן ג"כ אלא הפי' שמשה היה נביא ולא שימש כ"כ במקדש ואהרן שימש במקדש ולא היה כ"כ נביא ושמואל היה ב' הדברים שהיה נביא וגם שימש במקדש שהיה לוי ושימש עבודת הלוים ובאמת לא היה נביא כמשה רבינו ע"ה (עי' זוהר בראשית ח"א כ"א ב')

כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דין וכו' עי' תוספות בשם בה"ג שאומר עננו באלהי