אמרי נועם (הגר"א) מח

אתפלה קצרה (עי' ביאורו סי' ק"מ סק"ז) מדקאמר בתר הכי והלכתא הביננו כו' תפלה קצרה כו' ולדעה הראשונה קשה דמאן פליג בזה הלא קודם כן לא מיירי מתפלה קצרה כלל אבל לדעה השניה א"ש דהיכי מצלי קאי אתפלה קצרה (ועי' ביאורו סי' ק"י סק"ז וס"ק יו"ד)

היה עומד בחו"ל יכוין לבו כנגד ארץ ישראל בכל הנוסחאות כתוב יחזיר פניו וכן גירסת התוס' ולפ"ז הא דנקט כשעומד בחו"ל יחזיר פניו כנגד א"י וכשעומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים מיושב שפיר דבחו"ל אין יכול להחזיר פניו נגד ירושלים שא"א לצמצם נגד ירושלים ממש מפני שהיא קטנה מאד בערך חו"ל אבל א"י שהוא ת' פרסה יכול להחזיר פניו נגד ירושלים וכן כשעומד בא"י אינו יכול להחזיר פניו אלא נגד ירושלים משום שהיא גדולה אבל לא כנגד בהמ"ק משום שהוא קטן אבל לגיר' יכוין לבו אמאי משנה הלשון ונקט כאן כנגד א"י וכאן כנגד ירושלים וכאן כנגד ק"ק לנקוט בכולהו יכוין לבו כנגד בית ק"ק כדקתני במתניתין ואינו מזכיר שם כל החילוקים הנ"ל אלא שלפי פי' רבינו יונה דצריך לכוין לכולם דהיינו א"י וירושלים ובהמ"ק וק"ק וכן בכולם א"ש וכן משמע בתפלת שלמה (מלכים א' ח') ע"ש פסוק מ"ד ופסוק מ"ח וכ"ה בדברי הימים ב' ו' ל"ד ול"ח] ותמצא שם מפורש שאם עומד בחו"ל יכוין כנגד כולם דהיינו כנגד א"י וירושלים ונגד ק"ק וכן כשעומד בא"י יכוין נמי כנגד כולם כסדר (ועי' שו"ע סי' צ"ד סק"א ובהגר"א סק"א) אבל לגירסת יחזיר את פניו לא שייך לומר שיחזור את פניו כנגד כולם

יראה עצמו כאילו לפני הכפורת מכאן משמע כפי' התוס' לעיל (דף ו' ע"א ד"ה אחורי) דלא איכפת לן אם מחזיר פניו מביהכ"נ אלא שישתחוה לרוח שהעם משתחוים לשם וז"ש יראה כאילו הוא עומד לפני הכפורת וישתחוה לאותו צד שהעם משתחוים אבל לפירש"י קשה למה ליה למתני יראה עצמו כאילו הוא לפני הכפורת לתני יחזור פניו לכפורת (וכן הוא בר"י) נראה שמפרש דאיירי ג"כ כשבהמ"ק בנוי וישראל אז בתוך העזרה ומתפללים]

שם ע"ב יתיב ר"ח קרא וכו' פי' שהיה קורא בתורה לפניהם כמנהגנו: תוס' ד"ה אין הלכה כו' דלהכי מייתי ר' אמי ור' אסי כו' מכאן ראיה לר"י שפסק לעיל שאפי' ביחיד יתפלל באותו מקום שלומד ודלא כהרמב"ם דהא הכא מביא ראיה מהם שתפלת המוספים אפילו ביחיד (ופי' ברבינו יונה פ"ק על הא דרב אמי ורב אסי כו' (דף ח') ועי' ביאור הגר"א סי' צ' ס"ק כ"ה וס"ק כ"ו)

כמה ישהה בין תפלה לתפלה פי' דאמרינן לקמן (דף ל"ד) ג' ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו כו' אחרונות דומה לעבד שקיבל פרס מרבו וכו' נמצא על אחרונות צריך כונה אחרת ועל הראשונות צריך כונה אחרת ע"כ ישהה כשרוצה להתפלל עוד הפעם

והתניא טעה ולא הזכיר ר"ח כו' עי' בתוס' וברא"ש בציבור שנו וכו' העיקר הוא כמו שכתב רש"י בשם בה"ג

כתב המגן אברהם (סי' קכ"ו סק"ג) אם לאחר שהתפלל היחיד מוסף נזכר שלא הזכיר ר"ח שחרית א"צ לחזור דלא גרע דיעבד דיחיד מלכתחלה דש"ץ לפי' בה"ג

אמר אמימר מסתברא מילתא דרב בחודש מלא כו' פירש"י בחודש מלא אין צריך לחזור דערבית של מחר ר"ח גמור יותר מן הראשון עכ"ל והוא תמוה א"כ אמאי אמר דוקא ערבית הא אף בכל התפלות אין צריך לחזור לפי' דיום ב' הוא ר"ח גמור ע"כ נראה לרבינו כגירסת של קצת הגאונים מסתברא מילתא דרב בחודש חסר אבל בחודש מלא וכו' דבזמן שהיו מקדשין את החודש על פי עדות היה כך אם לא באו ביום למ"ד אז היו מקדשין את החודש יום ל"א דודאי הוא ר"ח אבל בחודש חסר אז הוא ספק שמא לא יבואו העדים ביום מחר ואם יבואו שמא יבואו בלילה ואין מקדשין את החדש בלילה וזהו פי' הגמ' היכא אמר רב שאין צריך לחזור ה"מ בחודש חסר דאז אינו ידוע שהיום יהיה ר"ח כלל כו' אבל בחודש מלא דאז ודאי ביום מחר הוא ר"ח דא"א לעשות יום ל"ב ר"ח אז צריך לחזור וכו' והשתא פריך שפיר מכדי רב טעמא קאמר משים דאין מקדשין בלילה א"כ מאי נ"מ לחודש מלא או חסר דאם היה אומר מחמת שאין יודע שהיום הוא ר"ח אז יכול לחלק בין ר"ח מלא שהוא ידוע שהוא ר"ח מחר ובין חודש חסר אבל השתא דאמר טעמא משום שאין