אמרי נועם (הגר"א) מז

היכי דלא התפלל אבל היכי שהתפלל וטעה יוצא ידי חובתו מש"ץ ובלבד שישמע מלה במלה מש"ץ כלליה דמילתא לפי' התוס' דעם שבשדות מוציא אפי' את הבקי אבל עם שבעיר אינו מוציא אלא את מי שאינו בקי ודוקא אם שמע מש"ץ אך מי שהתפלל וטעה יכול לצאת מש"ץ אע"פ שהוא בקי ודוקא כשישמע מש"ץ מלה במלה ולפי' הרי"ף עם שבשדות אינו מוציא אלא שאינו בקי ובעם שבעיר ס"ל כדעת התוס' [שאם שמעו יצאו ועי' ביאור הגר"א סי' קכ"ד סק"כ]

כל שאינו אומרה בלשון תחנונים כו' יש מי שכתב דדברי רבנן הוא הוספה על דברי ר' אושעיא וצ"ל שלא יהיה דומה עליו כמשאוי וגם צ"ל בלשון תחנונים ועיין בתוס' שפליגי עליה (ועי' ביאורו סי' צ"ח סק"ט)

כל שאינו יכול לחדש בה דבר פי' שיהיה לו השגה בכל יום מה שחסר לו דאי לאו הכי הא כל אחד יכול לחדש בה דבר וכמ"ש באחיתופל שמימיו לא התפלל ב' פעמים תפלה אחת וזה הוא דבר גדול מאד שיוכל האדם להשיג תמיד מה שחסר לו (עי' ביאורו סי' ק"ז ס"ק ד' ובמ"א שם ס"ק ד')

לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה כו' פסק רבינו דאם עבר ולא התפלל עד שקיעת החמה לא יתפלל אז רק יתפלל ערבית שתים ואפי' אם יתחיל קודם שקיעה רק שבאמצע תפלתו תהיה השקיעה ג"כ לא יתחיל להתפלל אלא מוטב שיתפלל ערבית שתים וזהו דלא כרמ"א בסי' ל"ג ועי' ברבינו יונה ריש פ"ד (עי' ביאורו סי' רס"א ס"ק י"ב וסי' רל"ג ס"ק ה') (וס"ק ז' וביו"ד סי' רס"ב ס"ק י"א ובסי' רס"ו ס"ק י"ז ובשאגת אריה סי' י"ז]

אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה מפרש רבינו הגאון שכמו שאשה עוברה בודאי תלד הולד כן לא ילך העברה ריקם מהשם יתב' אעפ"כ יהיו צרכיהם לפניך וגו' והוא ענין נפלא ליודעי חן

עשה רצונך בשמים ממעל פי' בשרים העליונים עשה כמו שאחד רוצה אבל מתחת שהוא לבני עולם תן נחת רוח שלא תדקדק עמהם כרצונך והטוב בעיניך עשה לפי שאדם אינו יודע מה טוב לו ומה רע כמ"ש (קהלת ה' י"ב) עושר שמור לבעליו לרעה אלא מה שהקב"ה יודע מה שטוב לאדם יעשה (וע"ע מלכים א' ח' פסוק ל"ט ופסוק מ"ג ופירש"י שם)

ר"י אומר שמע שועת עמך ישראל כו' שועה הוא בלב וצעקה הוא בפה (בזוהר שמות י"ט פ"ב כ' ע"א משמע לכאורה להיפך פ"ש ועי' מדרש רות החדש ד' י"ב ע"ג) [לשון הזוהר שם כ' ע"א צעקה גדולה מכולן שצעקה הוא בלב הה"ד צעק לבם אל ה' כו' זה קרובה להקב"ה דכתיב שמוע אשמע צעקתו כו' האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד דלא יכול למרחש בשפוותי כו' ההוא צילותא הוא שלימתא דהיא בלב ולעולם לא הדרה בריקניא כו' וע"ש באורך מבואר שהכונה שצעקה היא כשבאה מעומק הלב ולא כשמתפלל ולבו בל עמו אך בודאי צעקה הוא גם בפה] ולא גרסינן לה כלל דבמתנתין אמר ר"י מילתא אחריתא הושע ה' את עמך ש"מ דטעות הוא ולא גרסינן לה [וכן בהגהותיו שם לש"ס מחק זאת ונ"ב בתוספתא ליתא]

דף ל כ"א שתוליכני לשלום הוא כשיוצא מהבית ותצעדני הוא ע"ד מ"ש פן תגוף באבן רגלך ותסמכני לפי שהדרך מביא לידי עינוי לכך מתפלל שתתן לי כח וסמיכה וזהו בהליכה ותצילני מכף כל אויב בין בהליכה ובין בחזרה. [מ"ש ותסמכני כן הגירסא בגמ' לפנינו וברי"ף ורא"ש וטור. אך בסידורים שלנו ליתא ותסמכנו רק ותדריכנו]

עד כמה עד פרסה עי' רש"י ודעת בה"ג עיקר

פסק רבינו דמי שהולך בספינה אין אומר תפלת הדרך אלא פעם ראשון ואפי' פחות מפרסה משום דהן מהלכין תמיד לכך אין צריך לברך בכל יום ויום ואצלם אפי' פחות מפרסה סכנה הוא (עי' ט"ז סי' ק"י סק"ו ובאליהו רבה שם ס"ק ט"ו) אבל ביבשה אם לן במלון בלילה צריך לברך בבוקר (ונראה לענ"ד דהאידנא שאין מקפידין כלל מליסע בלילה ואין עומדים במלון רק עד זמן שיגמרו הסוסים אכילתן ותיכף אח"כ נוסעים לדרכן וע"כ היום והלילה שוין וא"ל לברך רק בפעם ראשון כי אין מסיחים דעתם מן הנסיעה תמיד פד שיגיעו למחוז חפצם)

והיכי מצלי לה וכו' דעת התוס' דאתפילת הדרך קאי ולרבינו נראה כדעת האומרים דקאי