אמרי נועם (הגר"א) מב

מתפלל אדם של שבת בע"ש כו' האי לישנא דמתפלל וכו' מיותר כך ה"ל למימר ת"ש דא"ר נחמן אמר שמואל אומר קדושה על הכוס אלא ש"מ מלשון הגמ' דאינו רשאי לומר קידוש אלא לאחר תפלה אבל קודם תפלה אסור וכן מצא רבינו בתשובת הגאונים (עי' בספר מעשה רב סי' קי"ז ומ"ש שם)

א"ה ע"ש במעשה רב שכתב כעין. זה. והראיה בסגנון אחר מעט. ושמעתי מכבוד אדוני אדמו"ר הגאון הגדול צדיק יסוד עולם כש"ת מו"ה ישראל סלאנטער זצוק"ל שאמר שיש לדחות הראיה וכמדומה לי שאמר בסגנון זה על פי מה דקי"ל דזכור את יום השבת מ"ע מדאורייתא ורק על היין הוא לכמה שיטות רק דרבנן ומדאורייתא יצא לשיטתם אם הזכיר בתפלה לבד כשיטת החולקים על פירש"י בנזיר (דף ע"א ע"ש תוס'). ועי' בתוס' פסחים ק"ו ועי' מג"א סי' רע"א ס"ק א'. ואם כן אם לא הזכיר בתפלה הוא עדיין דאורייתא וכשהתפלל הוה אח"כ רק הקידוש דרבנן. ולכן אמר לרבותא מתפלל אדם של שבת בע"ש וגם אומר קדושה על הכוס אע"ג שעושה שניהם בע"ש וא"כ אם לא נחשב לע"ש במקום שבת לא יצא גם דאורייתא כלל. והוה אמינא דרק כשעושה א' מהם בלילה דמדאורייתא קיים גם בלילה א"כ לא נשאר רק דרבנן ועל דרבנן הקילו שיהיה מותר בע"ש ולכן אמר שניהם יחד לרבותא דמותר ולא לאפוקי דאסור לקדש מקודם. לי כמדומה לי שבסגנון זה אמר. ואולי טעם הגר"א ז"ל כיון שסוף דבר יתפלל מחר ג"כ א"כ דאורייתא יוצא בכל אופן וא"כ אין כאן רבותא אבל מ"מ יש לדחות דמ"מ יש רבותא יותר דה"א שמחוייב להקדים דאורייתא מיד בכניסתו לכתחלה ולכן הוצרך לאשמעינן רבותא יותר ועי' ביאור הגר"א ז"ל סי' רע"א סק"א זכרהו מיד כשנכנס כ יעי"ש. ועוד לענ"ד עיקר הראיה אינו מובן דשמואל אשמעינן ב' הדינים שהיה מקום לחלק בין תפלה לקידוש והגמ' מביא כל דברי שמואל ואין דרך הגמ' להביא חצי מאמר. ולכן נראה לענ"ד שגם הגר"א ז"ל לא קאמר רק כיון שהגמ' בעי אם מותר לומר קידוש ופשיט רק מן שמואל ומשמואל אין לנו ראיה שמותר גם לקדש מקודם תפלה אע"ג שאין לנו ראיה ג"כ מדבריו שאסור. אבל כיון שאין לנו ראיה מדבריו להיתר גם קידוש מקודם תפלה אם כן נשאר על קידוש קודם בלא פשיטות א"כ ממילא אין זה נכון לעשות כן. וע"ע הלשון במעשה רב שם]

מאי אין לה קבע אילימא דכל הלילה זמנה לימא כל הלילה כו' ולכאורה מאי פריך דילמא לעולם כל הלילה זמנה והא דלא תני כל הלילה משום דבא לאשמועינן התחלת הזמן וכמ"ש לעיל דמ"ש אין לה קבע ר"ל מכי מסיים זמן מנחה עד שמתחיל זמן תפלת שחרית זהו זמנה וי"ל דהכי פריך אף שבאמת שמעינן מינה התחלת הזמן וכנ"ל אעפ"כ קשה ליתני כל הלילה ולא לאשמועינן התחלת הזמן וכמו שאין מזכיר התחלת הזמן גבי תפלת שחרית ומנקה אלא ע"כ צ"ל דאתא לאשמעינן דזמנה כל הלילה א"כ פריך שפיר לתני כל הלילה: דף כ"ה ע"א הרי אני כבן שבעים שנה כו' הרמב"ם [בפי' המשנה סוף פ"א] פי' דר"ל מחמת יגיעות התירה הזקין כבן שבעים שנה ולא משמע כן מדראמרינן כאן א"ל לית לך חיורתא כו' אתרחיש ליה ניסא כו'

במה הם מתפרנסים ובמה הן נזונים פי' פרנסה היינו בגדים וכדומה ומזון היינו אכילה (עי' גיטין י"ב ע"ב) וה"ק ליה שאין אתה יודע אפילו במה הן נזונים

עשה בשביל כבוד אבא שהוא רשב"ג שהיה מעשרה הרוגי מלכות לכך כשהלך לבהמ"ד אמר ג"כ מזה בן מזה יזה דהיינו שהוא בן שיא

אמר ר"י הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין עי' ברא"ש שפי' דהירושלמי קאי אמנחה קטנה אבל בעת מנחה גדולה אין מנחה קודם ורבינו אמר שבחנם דחק א"ע בירושלמי ויכול להיות שהירושלמי ג"כ קאי אמנחה גדולה וכגמ' שלנו דקאי אמנחה גדולה

כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר ז' שעות כו' מאי משמע דהאי נוני לישנא דתברא כו' מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא כו' לכאורה תמוה למה נקיט לישנא דתברי על מוספין ולישנא דצערא על תפלת שחרית ובשלמא הא דמייתי תרגום דר' יוסף על תפלת מוספין ניחא משום דתפלת מוסף היא ביום מועד ור"י מתרגם תברא כו' על דאחרי זמני דמועדיא אבל גבי שחרית לא שייך האי תרגומא דרב יוסף דשחרית לאו ביום מועד