אמרי נועם (הגר"א) מא

ובשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות הוא תשיחך זה תחית המתים וימות המשיח דהיינו. קימה. וישיבה היינו עוה"ב כמ"ש (ברכות י"ז ע"א) צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן כו' (וע"פ מ"ש לעיל ח' ע"א על מה שאמרו שכן רע)

אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה פי' שכבר התחילו לשרוף קודם חצות אלא שלא נתעכלו לגמרי מותר להקריב כל הלילה אבל אם לא התחילו לשרוף קודם חצות אסור להחזיר ע"ג המזבח כדתנן בזבחים (דף פ"ו) אברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר. לאחר חצות לא יחזיר פי' אם התחילו לשרוף קודם חצות יחזיר (ופי' מה שכתב במתניתין ראשונה דברכות) וכן תפילת ערבית דזמנה כל הלילה לכתחלה כמו בלא נתעכלו כנ"ל ומזה מוכח כפסק הרמב"ם (פ"ד מ"ה המעשה הקרבנות ה"ב ובפי' המשנה ריש ברכות) שכתבנו למעלה במתניתין ראשונה דברכות דפסק דהקטרת איברים אין קרבים לכתחלה אלא עד חצות ולכן קאמר הלשון שלא נתעכלו]

דף כ"ו ע"א רב מצלי של שבת בע"ש כו' כתב הטור (סי' רצ"ג) דהיינו דוקא אליבא דר"י אבל לרבנן אפי' בערב שבת אסור דאמרינן בגמ' דעביד כמר עביד כו' ורב עביד כר"י ואנן פסקינן כרבנן (ע"ש בטור) לכאורה קשה מאי פשיט הגמ' מדרבנן ורב הונא לא מצלי עד אורתא ש"מ הלכה כרבנן לענין מנחה ותמוה דפשיט מנחה ממעריב אך לפי' מ"ש לעיל בפי' דמתניתין דמ"ש אין לה קבע פי' שמיד כשמסיים זמן מנחה מתחיל זמן ערבית והשתא שפיר פשיט מדרבנן לא צלי עד אורתא ש"מ דעד הכי עדיין זמן מנחה הוא דמיד כשמסיים זמן מנחה מתחיל זמן ערבית

רש"י בד"ה לא פסקיה לצלותא דר' ירמיה ע"ש פי' שלא איירי כלל ביציאתו לאחוריו רק שלא עבר בין ר' ירמיה לכותל לישב במקומו שהיה שם (ועי' בשו"ע סי' ק"ב סעיף ה' ובהגר"א ז"ל שם סק"ט)

שם ע"ב והנותן שלום לרבו פירש"י שאינו אומר רבי ומורי כו' וראייתו משום דאמרינן כדי שאילת תלמיד לרב משמע שמותר לשאול בשלום הרב ומשמע ששלום רבו יותר משלום אדם לחברו ורבינו יונה פי' שאסור לשאול בשלוה רבו וראייתו מירושלמי (פ"ב בברכות הובא ברא"ש דנהיגי בהון דזעירי לא שאול בשלמא דרבה כו' משמע דאסור לשאול בשלום רבו והא דאמרינן כדי שאילת תלמיד לרב אחזרה קאי ורבינו הסכים לדעת רש"י דדוחק לומר כפי' הר"י דשאילת תלמוד קאי אחזרה דשאילה קאמר ועוד דגמ' ערוכה הוא לעיל (דף י"ד) ופגע בו רבו כו' שואל כו' ומהירושלמי ג"כ אינו ראיה ואדרבה מדקאמר בירושלמי דנהיגי גבן וכו' משמע דהדין הוא דמותר לשאול בשלום רבו אלא דנהיגי גבן פי' שהם מחמירים על עצמן ואין נותנין שלום לרבם כלל (וע"ע ביאור הגר"א ליו"ד סי' רמ"ב ס"ק ל"ח)

והאומר דבר שלא שמע מפי רבו עי' בהרא"ש ורבינו אמר פי' מי שאומר דבריו בסתם ויודעים העולם [שתמיד כל מה] שאומר הוא הכל מן הרב שלמד אצלו וזימנין אמר דבריו שלו סתם פי' של עצמו] ואינו אומר ששלו הוא וסוברים העולם שמשם רבו אמר זה וזהו שאומר דבר שלא שמע מפי רבו ואומר סתם עי' ביאורו ליו"ד סי' רמ"ב ס"ק נ"ט (ופי' תוס' יומא דף ד' ד"ה תניא)

שאני צבור דלא מטרחינן להו. כללא דמילתא במוצאי שבת טעותא בין יחיד בין ציבור אסורין במלאכה (והוא פשוט שהרי מי שעושה מלאכה בבהשמ"ש מוצש"ק באשם תלוי קאי ומה יועיל טעות שלהם] רק שיש חילוק לענין תפלה שציבור אין צריכין לחזור ולהתפלל ויחיד צריך לחזור ולהתפלל וטעותא בע"ש לענין מלאכה הכל מותרין בין יחיד בין ציבור ובתפלה יש חילוק דיחיד צריך לחזור ולהתפלל והציבור אין צריכין ואם קיבלו שבת בין יחיד בין ציבור אסורין במלאכה

רב צלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכוס וכו' ולעיל כתבנו בשם הטור (לעיל ע"א) [עי' טור סי' רצ'] דרב כר' יהודה ס"ל אבל אנן פסקינן כרבנן א"כ אף בע"ש אסור להתפלל קודם צה"כ מיהו אם רוצה לאכול קודם זמן ערבית אם מותר להקדים קידוש קודם ערבית או לא פסק המג"א סי' רע"א ס"ק ה' דמותר ורבינו הוכיח דאסור מדאמרינן בגמ' רב צלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכום כו' ת"ש דאמר ר' נחמן אמר שמואל מתפלל אדם כו' דהא לכאורה קשה דלמה חוזר ומזכיר בת"ש דאמר ר' נחמן אמר שמואל