אמרי נועם (הגר"א) מ

קיימינן וכמ"ש עד חצות יהבי ליה כו' ועי' ביאורו סי' פ"ט סק"ה ועי' תוס' פ"ב ד"ה איבעי' להו עד ועד בכלל כו') ועי' ביאורו סי' ק"ח ס"ג]

ויש לומר משום דר' יוחנן דאמר זאת שחרית יתפלל מנחה שתים מסתמא ס"ל ג"כ כהלכה דקי"ל כר' יהודה משוה דתנן בבחירתה כוותיה כמ"ש לקמן כ"ז פ"א. וכ"ש ר' יוחנן דפסק בכל מקום כסתם משנה ורק הגמ' דמתרץ הלשון עד חצות כו' משום דהגמ' קאי על מתניתין אליבא דרבנן וכמו שמתחיל בקושי' וכו"ע עד חצות ותו לא פי' דאחר חצות הכל מודים דלא. ולחזק קושיתו אמר כן דגם לרבנן קשי'. ולכן מוכיח כן] (ועוד יש לומר דיליף מן חצי שעה מחצות עד התחלת מנחה גדולה ועי' מג"א ריש סי' פ"ט והגר"א שם סק"ו]

מעות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של שחרית כו' כתב הרא"ש בשם גאון שיכול להתפלל לשם צלותא דרחמי וב' חילוקום יש עד ד' שעות שכר תפלה בזמנה יהבי ליה לאחר ד' שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה לר"י וגם יכול להשלים בתפלה שלאחריה דהיינו בזמן מנחה רק במזיד לא יוכל להשלים ואעפ"כ יכול להתפלל ששכר רחמי אית ליה [ועי' שו"ע סי' ק"ח סעיף ז' וביאור הגר"א שם סק"ח]

ונראה לרבינו דראיית הגאון הוא מדקאמר מעות זה שביטל כו' ולא קאמר מחסרון כו' על ביטל ק"ש כו' ש"מ דיכול להתפלל ברחמי כנ"ל דדבר מעות היינו שיכול לתקן אותה קצת אלא שאי אפשר לישר כבראשונה אבל באם אינו יכול לתקן כלל אז הוא חסרון ולא מעות לכך דריש דוקא מעות על ביטל תפלה של שחרית וחסרון על שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם אע"פ שעשה המצוה אך אין לו כ"כ שכר כאלו עשה בחבורה ויתרון השכר חסר לו וז"ש לא יוכל להמנות פי' שלא יוכל להמנות עמהם בשכר שהם נוטלים מהמצוה כ"א כנגד כולם כמ"ש (ברכות מ"ז ע"ב מגילה ל"ב ע"א ע"ש) שכר כולם ס"ד אלא שכר כנגד כולם

שם ע"ב ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש כו' הוכיחו התוס' מלשון הרי"ף דאם התפלל מנחה בר"ח ושכח יעלה ויבא אעפ"כ יתפלל לערב שתים אעפ"י שאין מרויח כלום ע"ש בתוס' ולרבינו נראה דגם מהגמ' מוכח כן דהא קשה דלמה מקשה ורמינהו כו' הוי ליה להקשות בפשיטות דלמה יהדר הא אינו מרויח כלום [פי' שהרי בשניה הבדיל ויצא. ואם משום שצריך להתפלל ההשלמה לפי שבראשונה לא הבדיל בה א"כ גם עכשיו כשיחזור יהיה יוכל להתפלל בלא הבדלה בתפלה להשלמה וא"כ לא הרוויח בנוסח התפלה על הקודם במה שהיה החסרון שלא הזכיר] ולמה לו להקשות מברייתא ועוד קשה דלמה אמר למימרא כו' כמאן דלא צלי דמי והיה ליה להקשות סתם למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא מהדרינן ליה והתנן טעה ולא הבדיל בחונן הדעת אין מחזירין כו' וי"ל שהגמ' בא לתרץ הקושיא הראשונה דאי תימא דלמה יחזור הא אין מרויח כלום לזה אמר דהתפלה הראשונה כמאן דלא צלי דמי וירויח כל התפלה והתנן טעה ולא הבדיל בחונן הדעת אין מחזירין כו' והא הכא אם יחזור התפלה מרויח דיאמר הבדלה ואפ"ה אין צריך לחזור [וכ"ש בברייתא שבתפלה שניה לא ירוויח דא"צ לחזור מחסרון הבדלה. ולכן הניח הגמ' בקושי'] אלמא דאפילו היכי דאין מרויח כלום צריך לחזור משום דכמאן דלא צלי דמי וזהו סוגית הגמ' דהיכי דאמר קשיא יש לו תירוץ [פי' פירש"י סנהדרין ע"ב ע"א ד"ה קשיא ועי' רשב"ם ב"ב נ"ב ע"ב ד"ה קשיא וע"פ לקמן כ"ט ע"א מה שכתב שם ואעפ"י דפריך מהבדלה עומד סברת הגמ' כדאמרי' (ועי' ביאורו סי' ק"ח ס"ק ט"ז)

תפלות אבות תיקנום כו' אמר רבינו בקראי יש ד' זמנים. שכיבה. קימה. הליכה. ישיבה שכיבה קודם חצות לילה ישיבה אחר חצות לילה קימה קודם חצות היום הליכה לאחר חצות היום אברהם תיקן שחרית שנא' וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם הוא כנגד קימה. יצחק תיקן תפלת המנחה שנא' ויצא יצחק וגו' הוא הליכה שהוא לאחר חצות. יעקב תיקן תפלת ערבית שנא וישכב במקום וילן שם הוא שכיבה דוד תיקן חצות והוא ישיבה שהאדם יושב ועוסק בתורה שנא' חצות לילה אקום להודות לך וגו' (תהלים קי"ט) והוא נגד זמן ישיבה אלא שגבי דוד היה אותו הזמן זמן קימה שהיה מדריגתו גדולה. והני ד' כנגד ד' עולמות דהיינו עוה"ז דהוא הליכה כמ"ש (משלי ו' פ' כ"ב ובאבות פרק ששי) בהתהלכך תנחה אותך זהו עוה"ז