אמרי נועם (הגר"א) לט

לישב פי' רבינו שמעיה וסברתו מדפריך בתחלה והרי לבו רואה את הערוה ומשני לבו רואה מותר ואעפ"כ פריך אח"כ והרי עקיבו וכו' ש"מ שעקיבו חמור מלב וכמו שפירש"י דכל אבר שאין דרכו לראות כו' ועקיבו אין דרכו לראות והשתא אמרינן להיפך מסברת התוס' שפירשו משום דפליגי בעקיבו ש"מ דלבו ודאי אסור דאדרבה ש"מ דלבו לכ"ע מותר ומיהו אנן פסקינן כפי' התוס' משום דהרי"ף נמי פסק דלבו רואה את הערוה אסור (ועי' בביאורו סי' ע"ד ס"ק א' וס"ק ד')

וכמה מיא רמי ואזיל נראה דלאו אמתניתין פריך דמתניתין איכא למימר דאיירי במים שמבטלין ברוב דב' מיני ביטול במים איכא א' ברוב וא' ברביעית אפי' לכמה פעמים די ברביעית א' וכן משמע מדאמר ת"ק אפי' כל שהוא ובכל שהוא ודאי אין חילוק בין פ"א לכמה פעמים וה"ה לר' זכאי דאמר ברביעית נמי לכמה פעמים והיינו דוקא ליותר מרביעית אבל לפחות מרביעית אין צריך רביעית אלא בטל ברוב וא"כ מתניתין נמי איכא לאוקמי הא דקתני עד שיתן לתוכן מים היינו רוב מים שיבטלו והא דפריך בגמ' היינו אברייתא דמשמע ליה דברייתא ג"כ קאי אמתניתין וקתני דסגי ברביעית או בכל שהוא ועל זה מקשי כמה מיא רמי ואזיל דהיינו כמה מי משרה מבטל הרביעית דליכא למימר כל מי משרה מבטל הרביעית דהא פסולין מחמת ריח רע שיש בהן ואם כן מאי מהני כשיש בה רביעית ועל זה משני חסורא מחסרא וה"ק ומי רגלים עד שיטיל כו' וא"כ כיון דמתניתין מיירי במי רגלים א"כ איכא למימר דקאי על מי רגלים שמבטלין ברביעית לר' זכאי וכל שהוא לרבנן והרמב"ם ס"ל דצריך כ"כ רביעיות ככמה פעמים שהוא משתין וכ"כ בשו"ע ואין נראה לרבינו אלא דסגי ברביעית א' אפי' לכמה פעמים וכנ"ל וכן דעת הרשב"א וכ"ה דעת התוס' בשבת קי"א ד"ה האי מסוכרייתא כו' ועל תינוק שליכלך בגדי אמו שמע ר"י משום רבינו תם שהתיר ליטול ידיה ולקנח בהבגד ע"ש ואם כדעת הרמב"ם איך יתכן שבקינוח המים יהיה שיעור רביעית אע"כ צ"ל שרביעית די אפי' לכמה פעמים ואם מעט די לבטל ברוב אפי' אין בו רביעית (עי' ביאורו סי' פ"ז סק"ד) (ובמגן אברהם סי' ש"ב ס"ק כ"ה]: פרק ד

דף כ"ו ע"א תפלת השחר ער חצות פי' דלמדוה מהקרבת תמידין דלרבנן הוי עד חצות ולר"י פד ארבעה שעות וכן תפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים שזמנה עד הערב פי' עד שקיעת החמה ולא עד צה"כ והא דקרי ליה תפלת המנחה מפני שהוא נגד המנחה שהקריבו לערב שהוא מנחת התמיד וא"ת הא בשחרית נמי הקריבו מנחה ונראה לרבינו משום דתפלת השחר כמה דמקדים לה עדיף דהיינו עם הנץ החמה והקרבת המנחה של שחרית היה אח"כ שהתמיד היה קרב מקודם ואח"כ המנחה לכך לא קרי לה על שם המנחה אבל תפלת המנחה כמה דמאחר ליה עדיף דהיינו עם דמדומי חמה [וכמ"ש לקמן כ"ט ע"ב אלא דלייט עלה במערבא דילמא מיטרפי ליה שעתא] וע"כ היה בזמן המנחה שהרי התמיד שחיטתו היה מקודם זמן רב לכך קרי ליה על שם המנחה (וע"פ בשנות אליהו)

תפלת הערב אין לה קבע פי' שאין לה זמן קבוע בפני עצמו אלא שבזמן שאין רשאי להתפלל שום תפלה לא מנחה ולא שחרית זהו ומן תפלת ערבית דהיינו לרבנן זמנה מן הערב עד שיעלה עמוד השחר ולר"י מפלג המנחה פד שיעלה עמוד השחר והא דקאמר לקמן כ"ז דעביד כמר עביד קאי נמי אתפלת הערב [וכ"כ בשנות אליהו ע"ש וע"ע לקמן]

טעה ולא התפלל שחרית כו' יש בזה ד' זמנים א' לאחר עמוד השחר מיד כזמן התמיד שהקריבו מיד אחר עמוד השחר ודוקא אם צריך לצאת לדרך כמו שכתבתי לקמן דף ל' השכים לצאת לדרך וכו' ועיקר מצותו כותיקין עם הנץ החמה הזמן הג' עד ארבע שעות כר"י ויהבי ליה שכר תפלה בזמנה ומותר לכתחלה להתפלל בזמן הזה אבל לאחר ארבע שעות אינו רשאי להתפלל אלא בזמן מנחה מדאמרינן טעה וכו' מתפלל מנחה שתים מדאמר מנחה ולא אמר אחר ד' שפות אלא ע"כ לאחר ד' שעות אין רשאי להתפלל אלא בזמן מנחה וצריך להקדים תפלת המנחה לתפלת שחרית (ולכאורה אין זו הוכחה כ"כ דהכא אליבא דרבנן