אמרי נועם (הגר"א) לו

היכא דחטא אבל היכא דלא חטא אפילו במקומה אין צריך לחזור ולהתפלל (ועי' ביאורו סי' ע"ו סק"ח וסי' פ"א ס"ק ב')

תוס' ד"ה ממתין כו' במשתין ע"ג קרקע או ע"ג בגדים פי' ע"ג בגדים דומי' דע"ג קרקע דנראה אבל אם מכוסה בבגדים אפילו בצואה מותר בכה"ג אם אין לו ריח] ובלבד שלא יגע בבשרו ומ"ש התוס' דאפילו אם יש בהם טופח ע"מ להטפיח מותר כו' היינו דוקא לענין תפלה משום דאין יכול לילך משם אבל בק"ש אסור אם יש בהן טופח ע"מ להטפיח משום דיכול לילך משם (עי' ביאורו סי' ע"ח)

דף כ"ג ע"א אלא דכ"ע אה שהה כדי לגמור את כולה דצריך לחזור לראש כו' יש בזה ג' שיטות הרי"ף פסק דאין חילוק בין גברא חזוא לגברא דחוי' אלא גבי ק"ש והלל ומגילה ותקיעת שופר אין צריך לחזור לראש אפילו שהה כדי לגמור אלא בתפלה לחוד צריך לחזור לראש אם שהה כדי לגמור את כולה. והשר מקוצי ס"ל כאן (בדף כ"ב ע"ב ד"ה אלא דאין חילוק בין ק"ש לתפלה ושאר דברים אלא היכא דגברא חזי אין צריך לחזור לראש והיכא דגברא דיחויא צריך לחזור לראש אך להרי"ף קשה מ"ש לקמן כ"ד לדידך דסבירא לך אם שהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש כו' וקשה היכא מצינו מאן דסבר גבי ק"ש אם שהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש פי' הרי"ף אבל לפי פי' התוס' אתי שפיר דגם בק"ש אם הוא גברא דיחויא צריך לחזור לראש ודכי והכי קאמר לדידך דסבירא לך דצריך לפסוק אם כן הוי גברא דחויא וצריך לחזור לרא"ש אבל לדידי דס"ל דאין צריך לפסוק א"כ אפילו אם פסק הוי גברא חזיא ודעת התוס' בר"ה ל"ד דבכל גווני חוזר לראש אם שהה כדי לגמור את כולה (עי' ביאורו סי' ס"ה ס"ה ד' וסי' ק"ד סק"ז)

אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו תפלה וכו' מלשון הגמ' משמע דדוקא בדיעבד תפלתו תפלה אבל לכתחלה לא וכן גירסת הרא"ש אבל רש"י פי' דאפילו לכתחלה יכול להתפלל וגירסת רש"י בגמ' מותר אבל נראה לרבינו כדעת הרא"ש דקשה מאי בא להשמיענו ר' שמואל בר נחמני דאמר הוצריך לנקביו אל יתפלל כו' הא כבר אמרה בגמ' חד זמנא אלא ודאי אתא לאשמועינן דאפילו אם יכול לשהות בעצמו אפ"ה לא יתפלל לכתחלה (עי' ביאורו סי' צ"ב סק"ד

) שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה כו' ומ"ש והוי קרוב לשמוע דברי חכמים מתת הכסילים זבח ה"פ שמתחלה אמר התפלל ומצא צואה במקומו תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל ובודאי מי שאינו יודע את הדין אינו חוזר מפני שאינו יודע אם עשה רע או טוב לכך קאמר והוי קרוב לשמוע דברי חכמים לדעת הדין כדי שתחזור ותתפלל שלא תהי' ככסיל שאינו יודע לעשות רע

איבעיא להו מהו שיכעס אדם בתפיליו לביה"כ קבוע להשתין כו' כתב הרא"ש אע"ג דתנא לעיל חולץ ברחוק ד' אמות לאו משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרוצה לעשות צרכיו כו' ורבינו הקשה עליו הא תני וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומשתין ואי משום עשיית צרכיו כשיוצא אמאי מרחיק ד' אמות [ודוחק לחלק בין לכתחלה שא"צ לחולצן ובין בשכבר חלץ שיעכב להניחן לכתחלה החמירו יותר ועי' לקמן ובלילה כו'] ועוד קשה ממ"ש בשבת קכ"ז בעובדא דר' יהושע שחלץ תפילין ברחוק ד' אמות קודם שנכנס לבית המטרניתא אלמא דטעמא משום בזיון הוא ולכך אפי' כשיוצא צריך להרחיק ד' אמות. והא דאיבעי להו מהו שיכנוס אדם לביה"כ קבוע כו' נראה לרבינו כגירסת רב האי גאון המובא בהרא"ש] שגרס לביה"כ צנוע ור"ל שיש לו מקום צנוע להשתין מים ולכך מיבעי להו אי חיישינן שמא יפנה בהן או לא אבל לביה"כ קבוע לא מיבעי להו כלל דודאי אסור אפילו שלא להשתין וביה"כ ארעי ודאי מותר בתפילין שבראשו דליכא למיחש לצרכיו ולא לבזיון (פי' ביאורו סי' מ"ג ס"ק ז' וסק"ד]

שמא יפנה בהן וא"ל שמא יפיח בהן כו' הרא"ש לא גרס שמא יפיח בהן ולפי זה מותר בביהכ"ס עראי והרמב"ם גורס שמא יפיח בהן ולפי גירסתו אסור אפילו בביה"כ עראי דהאי טעמא שמא יפיח שייך אפילו בביה"כ עראי אבל בכל דוכתא משמע כפי' הרא"ש דאמרינן בביה"כ עראי דליכא נצוצות שרי בתפילין בראשו

הלכה גוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו הרא"ש פסק דצריך נמי בגדו (עי' מעדני יו"ט סי' כ"ז סק"ד) והוא תמוה כיון דבגמ' דילן