אמרי נועם (הגר"א) לה

דאמרינן דאף דלא דרש ר"י סמוכין בכל התורה במשנה תורה דריש וטעמו משום דקסבר דבמשנה תורה הוא מופנה לכך דרשינן והלכך אם יש לו דבר א' ללמוד משם דתו לא הוי מופנה לא מצי למילף מינה מילתא אחריתא משום דקסבר דצריך שיהא מופנה מב' צדדין אבל ריב"ל סבר דיכולים ללמוד שני דברים מחד קרא דקסבר אפילו מופנה מצד אחד ילפינן [לשון זה נמצא בגמ' גבי גזרה שוה בנדה כ"ב ע"ב ושאר מקומות אבל אינו דומה לכאן. ורק עיקר הטעם הוא דריב"ל דדריש גם בלא מופנה א"כ יוכל מסמוכים אחד לדרוש כמה דרשות ורבי יהודה דלא דריש רק כשמופנה וא"כ כשאינו מופנה רק במקום אחד לא יוכל לדרוש רק דרוש אחד. וזהו כונתו כאן]

דף כ"ב ע"א באימה וביראה ברתת וזיעה אימה הוא שהאדם ירא מהקב"ה מחמת גדולתו ותפארתו ויראה הוא יראת העונש. ורתת הוא מפני הבושה כמ"ש כדבר אפרים רתת וגו' (הושע י"ג א') כמו שהאדם ירא שחברו יראה בו דבר מגונה (עי' לקמן מ"ג רש"י ד"ה דהוי מרתת) וזיעה היינו שעושה מצוה בשלימות עד שמזיע וכמ"ש (חגיגה י"ג ע"ב) מזיעתן של חיות כי החיות עושין בשלימות גדולה

אבל בעלי קריין אסורין כו' פי' רש"י שב"ק מתוך קלות ראש כו' פי' ואפילו עשה תשובה אפ"ה הגוף אינו נקי מהטומאה השורה עליו וכמ"ש שנים שיושבין ואין בניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים ולכאורה קשה הוי ליה למימר הרי הם לצים ונראה ע"ד מ"ש (משלי י"א) עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם פי' כי ב' מדות יש באדם לבטלו מן התורה א' שאוהב לילך אחר תענוגי עוה"ז וזה נקרא פתי והשני הוא מפני שאוהב לשוח בדברים בטלים ואין יתרון לו בזה כלום אלא שהוא מעצמו חמד לו ומאין בא זה החמדה ואמר רבינו שבא מן החצונים שמיד כשבאים לשוח בדברים בטלים אז תיכף באין אצלם כת של לצים וז"ש מושב לצים שיושבים במושב של כת לצים (עיין ס' אבן שלמה סי' ע' וסי' ע"ו) [ועי' ביאורו על משלי א' פסוק כ"ג]

וכי יש טבילה בחמין פי' משום גזירה דשאובין ומסקינן בגמ' דשרי טבילה בשאובין וא"כ חמין נמי מותר אבל לנדה אסור בחמין [עי' ביאורו יו"ד סי' י"א ס"ק קכ"ו דמשמע דעתו להתיר]

מיד פירש. פי' רש"י בפנויה מיירי. אבל בירושלמי מפורש דהיתה אשת איש ע"ש והא דפירש מפני הטבילה ולא פירש משום העבירה החמורה פשר לומר משום דכאן לא יעשה עבירה אלא פעם אחת אבל אם לא יטבול יעשה בכל פעם עבירה שיאכל וישתה בלא טבילה וניחא ליה לאדם יותר לעשות עבירה רק פ"א אפילו עבירה חמורה לעבור בכל פעם לכן פירש ממנה וע"ע שם בירושלמי שרצו לעשות מקום לטבילה ובתוך כך עברו אנשים ונתבטל ע"ש. ולפ"ז יש לומר עוד דהטבילה שהיה בידו לתקן ולמלאות גם רצונו רצה לתקן ולא ידע אשר בתוך כך יעברו עוברים ושבים. וימנעוהו לגמרי]

שם ע"ב אם יכול לעלות ולהתכהות ולקרות עד שלא תנץ החמה פי' שיכול לגמור כל ק"ש קודם הנץ החמה וכן משמע בגמ' שכותיקין סובר המתניתין

מים הרעים פי' סרוחים ובירושלמי איתא מים כובסין פי' שרוחצים שם התינוקות ואע"פ שאין שם צואה מ"מ מסריח

וכמה ירחיק מהן פי' מן המים סרוחים ומן מי המשרה ומכל דבר המסריח ד' אמות דלא כפירש"י (עי' ביאורו סי' פ"ו): יותר מג' פסוקים פי' אע"פ שלא ישתייר עד הפרשה רק ב' פסוקים ואיכא גזרת היוצאין מכל מקום לא יקרא יותר מג' פסוקים

היה מתפלל ומצא צואה במקומו כתב הרא"ש דהכא מיירי במקום שיש להסתפק שיש שם צואה דאי לאו הכי מאי חטא שייך אבל גבי ראה צואה כנגדו מיירי שאין ראוי להסתפק שיש שם צואה וע"כ תפילתו תפלה ורשב"א אומר דבראה צואה כנגדו אפילו במקום הראוי להסתפק נמי אין צריך לחזור ולהתפלל דכנגדו אין צריך להסתפק ולחוש כלל לשמא יש שם צואה אבל הכא במקומה שצריך לחוש לצואה לכך צריך לחזור ולהתפלל דהוי פושע גמור אבל במקום שאין ראוי להסתפק אפילו במקומה נמי אין צריך לחזור ולהתפלל ובזה גם הרשב"א מודה וראיה לזה מדקאמר הואיל וחטא ובאמת מיותר הוא אך אתי לאורויי בזה דדוקא