אמרי נועם (הגר"א) לג

בדיקה טובה אף מדאורייתא. א"כ אף לתרומה היה מועיל הך בדיקה

והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כו' וקשה דהא האי התעלמת קאי על לא תראה דמשמע שלא תתעלם וכן כתוב בהדיא אח"כ לא תוכל להתעלם ואיך דרשו מזה פעמים שאתה מתעלם. ונראה דההוכחה היא ממה ששינה הלשון דבפ' משפטים כתוב כי תראה וכו' עזוב תעזוב. ה"נ הו"ל לכתוב כאן כי תראה כו' לא תתעלם ומדשינה הלשון וכתב לא תראה וכו' והתעלמת משמע פעמים שאתה מתעלם

דף כ' ע"א נשים ועבדים וקטנים כו' פי' רש"י אפילו קטן שהגיע לחינוך לפי שאינו מצוי אצלו בשעת ק"ש. והתוס' הקשו עליו מדאמרינן קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ואמרינן זו שמע ישראל. ועוד הקשו על תפילין מדאמרינן קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין. ע"כ פי' רבינו תם דקאי אקטן שלא הגיע לחינוך וכו' ודעת רבינו כפי' רש"י ומה שהקשו התוס' ממ"ש מלמדו שמע ישראל. לא קשה מידי דזהו רק מפני חינוך לימוד התורה ולא מפני מצות ק"ש וגם די בפסוק ראשון לבד. ועוד דבירושלמי כתוב מלמדו ג"כ פסוק שמע בני מוסר אביך שהוא מוסר. וגם פסוק תורה צוה לנו שהיא תורה. ופסוק שמע שהוא קבלת מלכות שמים ולא מחמת חיוב ק"ש הוא ומתפילין ג"כ לא קשה מידי דודאי שיודע לשמור תפיליו הוא יותר מאוחר משהגיע לחינוך שצריך לידע לשמור תפיליו שלא ישן בהם ושלא יפיח בהן. וגם י"ל מ"ש שאביו לוקח לו תפילין אין פי' שהוא חייב להניח רק שאביו לוקח לו ומרגילו אבל הוא באמת אינו מחויב בזה (עי' ביאורו סי' ל"ז סק"ז [ובסי' ע' סק"ד]

וכי לא אשא פנים לישראל וכו' והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה. יש לדקדק למה נקיט כאן דוקא חומרא זו ולא נקיט חומרא אחרת כגון בנות ישראל החמירו על עצמן כו' (נדה ס"ו ולקמן ל"א) וכדומה ויש לומר דפי' נשיאות פנים כמו דאמרינן בשבת ד' י"ג שלא נשא פנים לתורה פי' שבתורה כתוב ואל חשה בנדת טומאתה לא תקרב. ותקרב יש לפרש בב' פנים [וע"ע בבאורי הגר"א אבן העזר סי' כ' סק"א א' שפי' שום קורבה דהיינו אפילו קירוב בשר נמי אסור מן התורה. ועוד יש פנים שמן התורה אינו אסור אלא קורבה של גלוי עריות אלא שחכמים אסרו קירוב בשר. ולפ"ז אין לאסור רק בזמן נדתה שהוא מדאורייתא אבל בזמן ליבון שהוא גופא מדרבנן (שהרי טבלה בנתיים כמו שכתב תוס' שם] אינו אסור אלא דבר שהוא מדאורייתא דהיינו ביאה ממש. וכן היה דורש אותו תלמיד לכך בזמן ליבון ישן עמה בקירוב בשר והוא לא נשא פנים לתורה. פי' שיש עוד פנים לדרוש שמן התורה אסור שום קורבה אפילו רק קירוב בשר. והכא נמי יש לדרוש בשני פנים א' ואכלת פירושו אכילה גמורה. ועוד יש לדרוש ואכלת ושבעת כמ"ש לקמן מ"ט דהיינו למר בכזית ולמר בכביצה והכא הכי קאמר כיון שהם מדקדקים על עצמן עד כזית כו' נמצא שהם נושאים פנים לתורה אף אני אשא פנים להם [וע"ע בהגר"א אה"ע שם]

בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך וכו' פרש"י מהרהר ק"ש ואינו מברך. פי' אפי' בהרהור. ור"י סבר דאפילו הברכות מברך בפה. דהכי מסקינן לקמן כ"ב ומי אית ליה לר"י הרהור וכו' פירש"י תמוה חדא דלא נזכר כלל ק"ש במתניתין ועוד קשה דהו"ל לר"י למיפלג נמי אק"ש ומלשונו משמע דלא פליג אלא אברכות. ועוד דהוי פלוגתא רחוקה ביניהם ועוד קשה לפי' ממ"ש לקמן ומי אית לי' לר"י הרהור והתני' בעל קרי שאין לו מים לטבול כו' אבל מהרהר בלבו כו' וזה תמוה מאד דעל מה קאי מ"ש אבל מהרהר כו' הא הברכות אסור אפילו בהרהור וע"כ קאי אק"ש וק"ש אמר לעיל דקורא ופי' מהרהר. ועוד מאי בין כך ובין כך דאמר ר"י דמשמע דת"ק מודה לו בחדא אלא דפליג עליה באידך והא לפי' רש"י פליג בתרוייהו. ואמר רבינו בשם הירושלמי דמפרש התם על מתניתין מאי מהרהר ברכות. והשתא הכל א"ש בעל קרי מהרהר בלבו פי' הברכות ואינו מברך. פי' בפה אבל ק"ש באמת מותר אפילו בדיבור משום שהוא מדאורייתא אבל ברכות שהוא דרבנן אינו מותר כי אם בהרהור. אלא שק"ש לא הוזכר כלל במתניתין כאן ור"י אמר דאפילו הברכות מותר אפילו בדבור והשתא לא פליג ר"י אלא אחדא והשתא גם הברייתא א"ש. ב"ק שאין לו מים לטבול קורא ק"ש ואינו מברך. פי' שאין מברך הברכות. אבל ק"ש מותר אפילו בדיבור. אבל מהרהר. פי' לא תימא שאינו