אמרי נועם (הגר"א) לב

דר"פ קיימינן. י"ל דהא דאמר ר"פ תרגמא אמחזיר פניו לא קאי השתא רק אמשמרו. אבל במתו ממש אפילו בבית אחר ג"כ פטור להאי שינויא דמתו ומשמרו הם ב' דברים)

תוס' ד"ה וס"ת בזרועו וכו' ואמר רבינו שבאמת כן הוא פי' הגמ' וס"ת בזרועו שלא יקח ס"ת בידו וילך עמה לביה"ק. ומ"ש וקורא פי' על פה. דעל פה נמי אסור לקרות

למחר באין אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו. פ"ש בתוס' שמיישב המנהג מה שמתירין הציצית מטליתות של מתים משום דאנן סומכין על מסכת שמחות שחולק על הגמ' שלנו והביא ראיה שכמה דברים אנו עושין כספרים החיצונים כו' אבל רבינו אמר דצריך לעשות ציצית בטליתות של מתים. דרבנן פליגי אאבא שאול במס' ציצית ואומרים צריכין לעשות ציצית. ובימי התוס' לא היה לפניהם המס' ציצית (עי' ביאורו יו"ד סי' שנ"א ס"ק א') ובאמת אבא שאול אזל לשיטתו דס"ל דמצות יהיה בטילות לעתיד לבוא לתחיית המתים פי' שאותן שיקומו בתחיית המתים לא יהיו מצווין על המצות רק ישמרו אותם שלא בחיוב] ולכך סובר דמתירין הציצית. ורבנן סברי דמצות לא יהיו בטלות וכמ"ש עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהם (כתובות קי"א ע"ב ע"ש בתוס'] ואם יהיו בלא ציצית יהיו בטלין. ממצות ציצית והכי איתא ברמב"ן (עי' בר"ש פ"ט דכלאים משנה ד' ותוס' ב"ב ע"ד ד"ה פסקי) (ועי' בעין יעקב סוף פרק ראשון דברכות בחידושי הרשב"א שם בענין מצות לעתיד לבוא)

ומ"ש התוס' שאין אנו עושין כגמרא דילן דסבר שקורין בשבת שחל ר"ח אב חזון. כבר תירצו התוס' בעצמו (מגילה ל"א ע"ב ד"ה ר"ח) דרב לטעמיה דסובר דמר"ח מתחיל אבילות אבל אנן פסקינן כשמואל שמתחיל האבילות משבת שחל ט' באב בה. ולכך אין אנו קורין חזון אלא בשבת שחל ט' באב בו דהתם כתוב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וכו' (וע"ע ביאור הגר"א סי' תכ"ה ס"ק ח' וברא"ש פ"ד דמגילה סי' יו"ד) ומ"ש שאנו קורין בתענית ויחל ובגמ' כתוב ברכות וקללות היינו משום דמ"ש ברכות וקללות היינו בשבע תעניות אחרונות אבל בג' הראשונות קורין ויחל. ואנן לית לן ז' אחרונות לכך אנחנו קורין ויחל. (וע"ע ברא"ש מגילה פ"ד סי' יו"ד וביאור הגר"א סי' תקס"ו ס"ק ג')

שם ע"ב והמתים אינם יודעים מאומה אלו הרשעים שבחייהם קרויים מתים. מתיבת מאומה דרוש דאפי' בחייהם אינם יודעים. דמאינם יודעים ליכא למשמע מיניה אלא דבמיתתן לאו חיים הם היפך הצדיקים דבמיתה קרויים חיים. אבל מהא דכתיב מאומה שמיותר הוא דרוש שאפילו בחייהם אינם יודעים כלל

והלך ולן בבית הקברות. פי' בליל שני של ר"ה דאי בליל הראשון הא אכתי לא נגזר ומנא הוו ידעי

אזיל אבתריה לחצר חות. פי' מקום שהנשמות יושבים שם ולא בה"ק ממש (כתב הרד"ל משום ששמואל כהן היה (וכמ"ש מגילה כ"ב) ולכך אמר שימות מחמת שאזיל לאותו מקום. ובספרי דמט"ט איתא היאך אזלינן להתם

אמאי יתבת אבראי מ"ט לא סלקת. פי' שהוא ב' שאלות למה יתבת בהאי מתיבתא אבראי ולא עמהם בשורה. ומ"ט לא סלקת לישיבה שלמעלה. ותירץ לו דכל כי הנך שני כו' לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא. וכיון דלא יכולתי לעלות למתיבתא דרקיעא לכך אני יושב כאן אבראי משום שגנאי הוא לי לישב עמהם עד דמעיילינא למתיבסא דרקיעא

דף י"ט ע"א והמגיס דעתו כלפי מעלה כו' שלח לי' בן שטח אלמלא חוני אתה כו' במס' תענית דכ"ג גרסינן ליה בסיגנון אחר שכך שלח ליה שמעון בן שטח. שאלו שנים כשני אליהו כו' לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך. פי' שאליהו נשבע שלא ירד מטר ואתה נשבעת שירד נמצא ששם שמים מתחלל וצ"ע

(שם עב) רש"י ד"ה מנפח אדם כו' והך בדיקה לעושי פסח אשתרי ולא לאוכלי תרומה כו'. לכאורה מאי בעי רש"י בזה. וי"ל משום דלכאורה קשה שרוצה להוכיח דבית הפרס הוא דרבנן מדהקילו בהך בדיקה. דילמא לעולם דאורייתא הוא והא דהקילו בהך בדיקה דילמא משום דבדיקה מעלייתא היא מדאורייתא לכך הוכיח רש"י דלאו בדיקה מעליותא היא מדאורייתא מדשרי בהך בדיקה דוקא לאוכלי פסח ולא לאוכלי תרומה ואם היה