אמרי נועם (הגר"א) לא

כמנהג אבותיו בידו ולכך מביא התוס' בפסחים זריז ונשכר זריז ונפסד ע"ש בתוס'

ועטרותיהם בראשיהם. פי' שהם חפשים מעול שעבוד כמ"ש ר"ה (דף ח' ע"ב) מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהם ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלים ושותין ועטרותיהם בראשיהם (עי' ע"ז (ס"ה א') בעובדא דבר שישך)

נשים במאי זכיין לכאורה קשה מאי פריך במאי זכיין היא יש להם כמה מצות ויש לומר לפי שהמצוה אינה מגונה אלא לפי שעה כמ"ש (סוטה כ"א) כי נר מצוה ותורה אור כו' שאינו דומה המצוה אלא לנר ותורה אין להם לכך קאמר במאי זכיין ומשני באקרויי בנייהו לבי כנישתא ונטרין לגוברייהו וכו' והיינו כמו תורה [וכמ"ש בסוטה כ"א א' שם נהי דפקידי כו' ע"ש]

שם ע"ב לעולם לא תחליף. פסקו התוס' כר"ש ורי"ף פסק כתנא קמא. ולנו אין שום נ"מ בדבר שאין אנו מכוונין בשום פעם (וכח"ש בתוס' כאן ובשו"ע פי' ע' סעיף ג']

פרק שלישי

מי שמתו מוטל לפניו. היינו שמוטל עליו לקוברו ששני מיני עוסקים במצות יש א' בשעת עשיית המצוה כמו בשעת הנחת תפילין פטור מכל המצות אף שאפשר לו לקיים שניהם. אבל בשפת קיום המצוה כגון שיושב בתפילין אם אפשר לקיים שניהם חייב. ואם נזדמן לו מצוה שצריך לילך לשם ואי אפשר אלא א"כ יחלוץ תפילין אין צריך לבטל אלא אם אי אפשר לעשות ע"י אחרים. וכאן במתניתין שנקרא בשעת עסק המצוה שנושא משאו פטור אפי' מענית אמן אפי' שאינו מבטל בזה (עי' ביאורי הגר"א סי' ל"ח ס"ק י')

מכל המצות האמורות בתורה. לא גרסינן לה וכן משמע בתוס' דף י"ד ע"ב ד"ה מכל המצות אולי כונתו מדהקשו התוס' שם על הברייתא למה ליה למיתני ומן ק"ש כו' כיון דקתני ומכל המצות כו' ולא הקשו כן על המתניתין דהכא ש"מ דלא גרסו כאן. דדוחק לומר ששם הקשו לפי שהוא קודם בגמ' וכאן סמכו על מה שתירצו שם וכ"ה בתוספות יו"ט שבספר מדויק ליתא וכן לפנינו במתני' שבמשניות ליתא וכן כתב ברבינו יונה ע"ש וכ"ה באלפס לפנינו וכן במתני' שבירושלמי ליתא]

שלפני המיטה צורך בהן פטורים כו'. עיין בתוס' שהביאו בשם רש"י שלעולם לא היו רגילים לשאת כו' והקשו התוס' היו לא היו נושאים כלל וכו' אך בפירש"י שלפנינו לא נמצא הגירסא כן רק שלאחר החיטה פטורין שכבר נשאו חלקם. ולפ"ז לא קשה קושית התוס' (דלפעמים היו נושאים גם לאחר שנשאו חלקם) רק שגם על זה קשה למה נחייב אותם מחמת שכבר נשאו הא אילו דברים שאין להם שיעור הוא. דהא הלוית המת מן הדין סגי בד' אמות ואפ"ה אם מלוה יותר הוא יותר טוב וכן בכל המצות ואולי יש לתרץ דכיון דע"כ איירי שבאותן שבלפני המטה יש דיגלכל הצורך לישא. והם מחויבים יותר מאלו שכבר נשאו שהם אחרי המטה. וכולם יחד בלא"ה בלתי צורך לשאת וא"כ אלה שאחר המטה אינם מחויבים לישא עוד כלל ורק רשות להם וק"ש הוא חיוב עליהם א"כ אינם רשאים לדחות את החיוב ולעשות את הרשות ולכן חייבין בק"ש וע"ע לעיל דף י"ד ע"ב הא בתרי הא בחד וביו"ד סימן שס"ה ובאו"ח סימן ע"א סעיף ו']

העומדים בשורה הפנימים פטורין. ומסיק בגמ' שורה הרואה פנימה פטורה. פי' שהאבל היה יושב בשורה של אנשים בשורה שוה ואח"כ היו מקיפין אותה השורה בעיגול שורות שורות. ושורה הראשונה הרואה חלל ההקף הוא פטורה ג"כ ושפיר כתוב במתניתין הפנימים פטורין בלשון רבים (וע"ע בט"ז סי' ע"ב ס"ק ג' מה שפירש דברי רש"י כאן)

דף י"ח א' מתו אין אבל משמרו לא. פי' לר"פ דתירץ אמחזיר פניו ואוכל נמצא הוי שני דברים מתו ומוטל לפניו. אבל משמר לחוד לא. דלרב אשי דתי' כיון שמוטל עליו לקוברו כו' א"כ אף שהוא במקום אחר אעפ"כ פטור. מהיכי תיתי לן לומר שמשמרו לא יהא פטור למה יגרע. דהאי אית ליה חד מעליותא דהוא מוטל לפנו והאי אית ליה חד דמוטל עליו לקוברו. אלא על כרחך דהקושיא קאי לרב פפא

מתו אע"פ שאינו משמרו משמרו אע"פ שאינו מתו וה"פ במתניתין מי שמתו או שחוטל לפניו והוא ב' דברים (ולפי מ"ש בדיבור הקודם דהכא אליבא