אמרי נועם (הגר"א) כח

לכך אפי' ציבור אין מברכין. וכן על הדלקת נר ביה"כ אומר רבינו דאין צריך לברך כיון שאינו אלא מטעם שנהגו והמנהג גופיה אינו בכל מקום. ולא דמי למנהגא דהלל דהתם נהגו בכל העולם אבל הכא אמרינן (פסחים נג) מקום שנהגו להדליק נר ביוה"כ מדליקין כו'. ודלא כמ"ש הרמ"א לברך שסמך על פסק התוס' ולא דמי (עי' ביאור הגר"א סי' תר"י ס"ק ד')

כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כו' מיתבי בפרקים שואל מפני הכבוד כו' יש מהפוסקים שכתבו שכיון שאמר מקצת ברכות השחר מותר לשאול בשלום אדם. אך מכאן ראיה דאסור דאל"כ מאי פריך ממתניתין והא כבר אמר הברכות ואפי' ברכות ק"ש אמר. אלא ע"כ דאפי' אמר הברכות אסור (ועי' מג"א סי' פ"ט ס"ק ח')

דף י"ד ע"ב הא לא קשיא סיפא בתרי ורישא בחד. אמר רבינו שהדין הוא אם הוא אחד שמותר להתחיל אפי' אם הגיע זמן ק"ש אבל שנים אינם מותרין להתחיל אלא קודם שיגיע זמן ק"ש. ולכך בסיפא דאיירי בתרי נקט דוקא הגיע זמן ק"ש שמשמע שהתחילו קודם זמן ק"ש (אפשר דר"ל דבזמן ק"ש אסורים להתחיל שניהם ביחד דבמה שהא' לבדו יתעסק בו סגי בכך. ודוקא בא' שאין זולתו מי שיתעסק בו מותר להתחיל לכתחלה אפי' בזמן ק"ש. אך צ"ע למה גרע זה משאר דברים שאם התחילו בהיתר א"צ להפסיק לק"ש ואפשר דהכא מיירי שיעבור הזמן של ק"ש) [עי' שו"ע או"ח סי' ע"א סעיף ו' וביו"ד סי' שס"ה דפירש דאיירי שלא יוכל לעסוק רק אחד ע"ש ושם בביאור הגר"א ז"ל ולפ"ז ניחא שאפי' התחילו בהיתר חייב האחד מהם לקרות שהרי המלאכה אינה מתבטלת רק יחליפו זה את זה ולכן צריך להפסיק]

רש"י בד"ה ומתני פרקי' אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה וכו'. ומקשים המפרשים למה לא פרש"י שהקושיא הוא ממה שהניח תפילין ואח"כ קרא ק"ש. וי"ל דזה לאו קושיא הוא דהגמ' פריך ותו מי סבר כר"י בן קרחה ולכאורה קשה דאדרבא מה שהניח תפילין ואח"כ קרי ק"ש עשה כריב"ק דהקדים עשיה לקריאה. אלא שהכי פירושו דמקודם פריך קריאה לעשיה מי שמעית ליה והוא הקדים קריאה לעשיה. ותו כו' שאפי' קריאה לקריאה לא הקדים כריב"ק דהא מתני פרקיה ואח"כ קרי ק"ש ודחי הגמ' דמקריאה לקריאה לא קשיא שמה שמתני קודם שעדיין לא מטא זמן ק"ש ואח"כ קאמר מ"מ קשיא דהקדים קריאה לעשיה וזאת הקושיא הדרא לדוכתא. וט"ס ברש"י וצ"ל דהיינו קריאה דמצוה כו' [וכ"כ בביאורו סי' פ"ט ס"ק כ"ב וע"ש עוד]

כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ולפ"ז אין צריך לחזור ולקרות. אבל אי אמרינן כאלו הקריב עולה בלא מנחה צריך לחזור ולקרות מפני שלא עשה המצוה כתיקונה (עי' ברבינו יונה)

דף ט"ו ע"א רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. היינו כשיעבור הזמן אבל כשלא יעבור הזמן צריך להדורי אמיא בין לתפלה ובין לק"ש (עי' ביאור הגר"א סי' צ"ב ס"ק י"ב). והרמב"ם פסק דצריך ברכה ענ"י לכל התפלות. ונתן רבינו סימן על זה (תהלים ס"ט) ושיבולת מים שטפתנ"י ונוטרקין שמ"ע טיבו"ל (ר"ל דבר שטיבולו במשקה) פ"ת תפל"ה נט"י. וסימן לדברים שצריך רביעית. ולחשוף מים מגב"א (ישעיה ל'). הג' רומו לנטילת שחרית שהוא ג' פעמים. והב' הוא נטילת סעודה שהוא ב' פעמים. והא' הוא מים אחרונים. וכולם ברביעית כמ"ש (שבת פ"ב א') [דדריש ולחשוף מים מגבא על רביעית ע"ש]

אבל לאחוריו אפי' מיל אינו חוזר אבל פחות ממיל חוזר. אמר רבינו כשהוא בביתו דינו כמו לאחוריו

אמר ר"ח ר' יוסי הוא כו'. וג' שיטות בדבר. רב חסדא. ורב מתנה. ורב יוסף [ופי' תוס' ד"ה אבל]

שם ע"ב עני רבא בתריה וכו'. לחשבון הגמ' הוא שמונה דבקים. ויש שמוסיפין עוד ה'. אותו וזכרתם בין הווי"ן. תזכרו ועשיתם. בני ישראל. וב' פעמים אני ה' כו'. ותוספות הביאו בשם הרי"ף ועשיתם את כו' ר"ל בין מ"ם לאל"ף שסברי התוס' שבין הווי"ן אין צריך משום שאחד נראה וא' נסתר. והרי"ף נקט תחילת הקיבה וסובר ג"כ ועשיתם את. ולא כן משמעות לשונו רק בין הווי"ן. ונמצא סך הכל י"ג דבוקים (כונתו על אותם שהם אותיות שוות בכתב] שמונה דקחשיב בגמ' ושתים שמוסיף הרי"ף אותו וזכרתם ותזכרו ועשיתם. וב' פעמים אני ה'