אמרי נועם (הגר"א) כה

ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות כו'. היינו משום דבתיבת כל יש במשמעו שני דברים. אחד שצריך להזכיר בכל הימים אפי' באותן הימים דה"א שאין מזכירין והיינו ימות המשיח אבל מ"מ באותן הימים שמזכירין בהם א"צ להזכיר תמיד דהיינו ביום ובלילה. אבל ראב"ע סבר דכל לא בא לרבות ימים אחרים רק פירושו תמיד. ר"ל שבאותן הימים שמזכירין יזכירו תמיד דהיינו אף בלילות. שכן מצינו בקרבן התמיד שלא היו מקריבים אלא בבוקר ובערב ואעפ"כ נקרא עולת תמיד. כן מ"ש כאן כל פי' תמיד

ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. אף שבאמת חכמים פליגי אבן זומא אך ראב"ע לא ראה אלא דברי בן זומא לבדו. אלא שרבי שסידר המשנה ראה שחכמים פליגי אבן זומא וכתב זה במתניתין

ולא זכיתי. פי' לא היה לי זכיה עד השתא שתאמר יציאת מצרים בלילות ודלא כפי' הרב מברטנורה

דף י"ג ע"א וכן הוא אומר אל תזכרו ראשונות כו' משל למה הדבר דומה כו' אף ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות כבר צוחו קמאי דקמאי על האגדה זו דהא אמר מקודם לא שתעקר יציאת מצרים ממקומו כו' ואח"כ אמר צרות אחרונות משכחות את הראשונות. וכן נמי מקרא דמייתי משמע שישכחו לגמרי יציאת מצרים. ועוד דבניצול מן הארי לא אמר שכח מעשה זאב ואח"כ אמר שכח מעשה שניהם. ואמר רבינו לבאר על פי מ"ש (ברכות לד) כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח כו' ופליגא דשמואל דאמר אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות. ואלו ואלו ד' אלהים חיים הם. כי ב' ימות המשיח הן היינו ימות משיח בן יוסף וזה תליא בזכות כמ"ש (סנהדרין צח) זכו אחישנה ואם זכו היה מתחיל מתחלת אלף החמישי כמ"ש (פ"ז דף ז א) ב' אלפים ימות המשיח ואז אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות אבל עשו לא יפול בידו. ואח"כ באלף הששי כשיבוא הזמן בעתה יבא עשו עם גוג ומגוג על ה' ועל משיחו ויפלו כלם ביד משיח בן דוד. וכשיבוא משיח בן דוד יתקיים מ"ש בלע המות לנצח וכל יעודי הנביאים וזה נקרא לעתיד לבוא. [ע"ע בזה בביאור הגר"א לספרא דצניעותא פ"א דף יו"ד ד"ה מלך השמיני הדר] והשתא מייתי שפיר ראיה מח"ש אל תזכרו ראשונות וכו' דזה הפסוק קאי בשעת משיח בן דוד אחר מלחמת גוג ומגוג ואמר אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו זה יציאת מצרים דהא לכאורה קשה למה אמר כאן שנשכח יציאת מצרים הא יציאת מצרים נשכח כבר בשעת משיח בן יוסף דהיינו לאחר שיעבוד גליות. אלא ע"כ דבשעת שיעבוד גליות עדיין לא נעקר יציאת מצרים ממקומו לגמרי לכך צ"ל דהשתא נשכח לגמרי. והשתא נמי מייתי שפיר מהמש"ל לאדם אחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול כו' משום דזאב מרמז אגלות מצרים וארי מרמז אשעבוד גליות. וז"ש היה מספר מעשה ארי ולא קאמר שכח מעשה זאב. והיינו משום שלא נעקר עדיין יציאת מצרים ממקומו אלא ששיעבוד גליות עיקר ובשעת הצלת מלחמת גוג ומגוג. שכת מעשה שניהם (עי' ספר אבן שלמה סי' קנ"ה בהפרה) (וע"ע ביאור הגר"א על אגדת ברכות)

אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ שאני התם דהדר אהדריה קרא וכו' וקשה באמת תיקשי על הקב"ה גופיה שבתחלה אמר לו ישראל יהיה שמך ואח"כ קראו יעקב. ועוד מאי תירץ הקב"ה אהדר ליה א"כ נימא אף באברהם כן כיון דחזינן דקביעת השם של הקב"ה הוא לאו דוקא ונראה לרבינו לתרץ ע"פ מה דאיתא בספרי כ"מ שנאמר יהיה היינו מיד וכ"מ שנאמר והיה היינו לאחר זמן. והשתא מיושב שפיר דבאברהם נאמר והיה שמך משמע שמיד יקרא שמו אברהם. אבל גבי יעקב כתיב ישראל יהיה שמך משמע שלאחר זמן יהיה שמו ישראל וא"כ מוכח מהקרא שאינו אלא אזהרה אלעתיד. (פי' זוהר ח"א קע"ג ב' קע"ד א) והגמ' מייתי עוד ראיה דהקב"ה גופא אהדר השתא וקראו יעקב

פרק ב

היה קורא בתורה כו' אם כיון לבו כו' היינו אפי' שלא קרא הפרשיות כסדרן אלא כמו שהם כתובים בתורה יצא

ואם לאו לא יצא. מיותר וכן בבלי וירושלמי ליתא [פי' במשנה שנדפס בגמ' בבבלי ובירושלמי ליתא]. שאם לא כיון לא צריך להשמיענו באם הי'