אמרי נועם (הגר"א) כד

כשאמר והייתם לי סגולה [פ' יתרו] קבלו עליהם כל המצות. ופעם ב' במעמד הר סיני. ופעם ג' כשכרת משה הברית ולכך רמזו בברכה זו כל ג' הנ"ל. אשר בחר בנו הוא והייתם לי סגולה. ונתן לנו את תורתו הוא מעמד הר סיני שקבלו התורה מפיו של הקב"ה. נותן התורה הוא בה' הידיעה הוא נגד תורה שבע"פ שקבלנו ממשה רבינו ע"ה וע"כ אמר לשון בינוני נותן כי ידיעת תורה שבע"פ מתחדש הידיעה תמיד (עי' ט"ז סי' מ"ז סס"ק ה')

זו היא מעולה שבברכות הלכך נאמרינהו לכולהו ר"ל מעולה במקום שאין צריך אלא ברכה אחת כגון בברכת התורה שקודם קריאת התורה] אומרים אותה ולא אחרת. אבל הכא צריך לאמרינהו לכולהו

ברכת כהנים. עי' רש"י ותוס'. ורבינו אומר שפי' שאמרו שים שלום כמו שאמרו רצה במקום עבודה דעל זה שייך לומר את העם דמשמע שיכולין העם לומר עמהם. אבל ברכת כהנים או אלהינו ואלהי אבותינו לפי' התוס' אין אומרים הצבור כלל (עי' טור ושו"ע סי' קכ"א ובהגר"א סי' ק"א) לכך הנכון ששים שלום היו אומרים. (וכ"כ הרמב"ם ה' תמידין ומוספים פרק ששי הלכה ד' וע"ש בכ"ח למה נקרא ברכת כהנים ונראה לכאורה שהיו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו עם שים שלום ביחד וקורא לכל זה ברכת כהנים ובזה מתורץ הכל ועי' פי' המשניות מס' תמיד רפ"ה)

דף י"ב ע"א תוס' ד"ה לא לאתוי נהמא כו' ע"ש שהביא דעת הרי"ף שפסק בעי' לקולא ור"י פסק לחומרא והש"ע סותר א"ע דבברכת בפה"ג בסי' ר"ט פסק כהרי"ף ובסי' תפ"ז ס"ח גבי יו"ט פסק דבעינן דוקא שיודע שהיום יו"ט אלא שטעה בדיבורו וזה אינו כ"א לר"י משא"כ להרי"ף אע"פ שאינו יודע יצא נמצא שסותר את עצמו. והמ"א (סי' ר"ט ס"ק ג) דחק ליישבו אבל אינו מיושב וצ"ע (עי' ביאור הגר"א סי' ר"ט ס"ק ה' וסי' תפ"ז ס"ק ד) [א"ה ולהסברא שהביא הגר"א ז"ל שם סי' תפ"ז סק"ד דבתפלה קי"ל לחומרא משום דקי"ל כר' יוחנן כו' ע"ש יש לתרץ השו"ע דמחלק בין תפלה לברכת הנהנין אבל הגר"א ז"ל שם כתב דבה"ג וש"פ חולקים על זה ע"ש)

כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו. יש בזה מחלוקת הפוסקים אם צריך לחזור. ורבינו אמר שלשון לא יצא ידי חובתן משמע שאין צריך לחזור כיון שלא אמרו בפירוש צריך לחזור ולברך. (וכענין זה כתב הרמב"ן במלחמות על מאמר הגמ' פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים בלילה כו')

תוס' ד"ה להגיד כו' ואמונתך מדבר על העתיד כו' הגאון הביא לנו ראיה ממ"ש (דניאל ב) ויציב חלמא ומהימן פשריה. שהחלום שכבר עבר אמר ויציב והפתרון שעדיין לא בא אמר ומהימן

שם ע"ב כד זקיף כחויא [האר"י ז"ל בעץ חיים שער העמידה פרק י'] בכונת הכריעות והזקיפות כתב שתחלה יזקוף גופו לבד ואח"כ יגביה ראשו. והנה הנחש רישא כפוף לעפרא כמ"ש בזוהר במדבר (קי"ט ע"ב) וש"מ. וז"ש כד זקיף זקיף כחויא ר"ל שיהיה עדיין ראשו כפוף כנחש אף שזוקף א"ע בתפלתו. ודלא כפי' רש"י (שהרי לא ראינו מעולם שהנחש יהיה מגביה את ראשו תחלה)

פ' ציצית מפני מה קבעוה מפני שיש בה ה' דברים וגי' אחרת ו' דברים פי' שודאי איזה פרשה שיקבעו צריך להיות בה יציאת מצרים. א"כ אין לחשוב אלא המעלות שיש בה לבד מיציאת מצרים ואינן אלא ה' ועם יציאת מצרים הרי ששה. א"כ שתי הגרסות נכונות

תוס' ד"ה והלכתא כותיה דרבה. ע"ש שמביא בשם הירושלמי בטל ומטר קודם שלשים יום בחזקת שלא למד לאחר למ"ד בחזקת שלמד כו' הרמ"א כתב בסי' תכ"ב ס"א שאם נסתפק אם אמר יעלה ויבוא בתפלה אין צריך לחזור משום שאין שלשים יום מחודש העבר. והוא תמוה דהכא משמע דדוקא כשאמר שלשים יום רצופים יום אחר יום כגון בטל ומטר אז אף אם שכח אמרינן בודאי אמר בחזקת שלמד. פי' כמו שלמד את עצמו כל שלשים יום. אבל יעלה ויבוא דר"ח לא אמר אלא פעם א' בר"ח שעבר ומפסיק בינתיים כל הימים של החודש א"כ בודאי לא למד עדיין וצריך לחזור (ע"ש בט"ז ס"ק א' [ובמ"א]

מזכירין יציאת מצרים. היינו שאומרים פ' יציאת מצרים וממילא היא נזכרת ואי הוה ני זוכרין ה"א שאומרים תיבת יצי"מ ותו לא (וע' תוי"ט)