אמרי נועם (הגר"א) כא

שהקב"ה שאל לאברהם מה אתה רוצה גיהנם או שעבוד מלכיות והשיב לו שעבוד מלכיות. וע"כ יש לו טענה שלא להניחם לגיהנם. וז"ש כי צורם מכרם וה' הסגירם. צורם הוא אברהם כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם והיינו שמכרם לשעבוד מלכיות. וה' הסגירם שגם הקב"ה הסכים לזה וכ"ה במדרש שם] והשתא א"ש שהוא לא שאל מרישא דקרא משום דעקרה רני דהא שהיתה עקרה מתחלה בגלות אבל השתא אינה עקרה לכך שפיר שייך רינה אבל הוא שאל כיון דכתיב לא ילדה משמע שהיא נתינה טעם על מ"ש רני וע"כ הקשה שפיר. והשיב לו מה אתה שואל שעכשיו אנו בגלות אבל רבים יהיה בני שוממה וגו' אלא שהשתא היא עקרה. ומאי רני עקרה לא ילדה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו לכך אפי' השתא שהיא בגלות מ"מ רינה יש לה שלא ילדה בנים לגיהנם וזהו הפעולה שעשה הגלות

מה הקב"ה מלא כל העולם וכו'. נמצא יש בנשמה מעין מעלות של הקב"ה אבל לערך הקב"ה ודאי לא תשיג לעולם כי מי יערוך לה'. והיינו דכתיב בהבראם בה' זעירא שהחמשה דברים שבנשמה הן זעירא לערך הקב"ה וזהו לפי מה שאמרו מנחות כ"ט ע"ב) בהי בראם. וגם לפי מה שאמרו (בראשית רבה פרשה י"ב) שבהבראם הוא אותיות באברהם ור"ל בשביל אברהם נמי אתי שפיר. שהחמשה דברים לא היו אלא באברהם כמ"ש רבינו במקום אחר. אבל הה' של הלה' תגמלו זאת [פ' האזינו] בה'. רבתא. לפי שהחמשה דברים שבהקב"ה הם גדולים בערך שאין החוש משיג

בן אמוץ כלה נבואתך וצא. פי' כלה נבואתך בבית ואל תפרסם בחוץ כי דבר המפורסם א"א לבטלו כי אם בקושי גדול

כך מקובלני מבית אבי אבא שאפי' חרב חדה וכו' אבי אבא היינו יהושפט שכתוב בו (מלכים א' כ"ב ודברי הימים ב' י"ח ל"א) ויזעק יהושפט. ואמרו שהיה חרב מונח על צוארו ולא היה חסר אלא חיתוך הראש (ילקוט מלכים שם וירושלמי פ' הרואה) ואעפ"כ התפלל לה' יתב' ודלא כפי' רש"י דקאי על דוד המלך ע"ה. דהא שם לא היה החרב מונח על צוארו כי אם על ירושלים (עין מדרש רות החדש דף ט"ו ע"ד שכך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו וכו' ע"ש בביאורי)

דה י' ע"ב אפילו בעל החלומות אומר לאדם למחר הוא מת כו' פי' לפי שהחלומות באים ע"י מלאך או פ"י שד (כמש"ל דף נ"ה) ומה שע"פ שד אינו רק כשאומר שיהיה זה למחר או לזמן קרוב] יכול להיות אמת כי שמע כן מאחורי הפרגוד. אבל אם אמר לזמן אחר מאוחר ודאי שקר הוא אבל ע"י מלאך אפילו אם אומר שיהיה לאחר זמן הוא אמת. ולפ"ז יפה אמרו אפי' בעל החלומות אומר למחר הוא מת וא"כ אפי' אם נאמר שהוא ע"י שד מ"מ יכול להיות שהוא אמת ואעפ"כ אל ימנע עצמו מן הרחמים

הטוב בעינך עשיתי שסמך גאולה לתפלה. פי' כותיקין

ממעמקים קראתיך ה' פי' משני מעמקים היינו שיהיה לבו שפל ושיהיה המקום אשר עומד שם נמוך

רא יעמוד לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה. הוכיחו הפוסקים דעל גבי כלי אסור לעמוד אפי' אינו גבוה ג' אבל על גבי קרקע דוקא בגבוה שלשה אסור. דאי ס"ד דגם על גבי כלי אינו אסור אלא בגבוה ג' לאשמעינן קרקע וכ"ש כלי. אלא ע"כ דבכלי אסור אפי' אינו גבוה ג' [וע"ע ביאור הגר"א או"ח סי' צ' ס"ק ה']

אל תקרא גויך אלא גאיך פסק אבי העזרי דמים מותר לשתות. ונראה להוכיח זה מדאמר אל תקרא ולא קאמר כפשוטו. אלא להורות דמים מותר משום דלא שייך בזה גאוה וע"ע ביאור הגר"א סי' פ"ט ת"ק ט"ז]

א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך כו' א"ל כדאי היית לחוב בעצמך כו'. לכאורה תיבת בעצמך מיותר ואמר רבינו ע"פ דאיתא בגמ' עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום כו' חייב מיתה דתנן א"ר טרפון כו' ולכאורה ראי' חלושה הוא דהתם בלא"ה היה בסכנה ומנ"ל דחייב מיתה לכתחלה. אבל ענין פלוגתתם הוא מ"ד לא עשה ולא כלום ר"ל דעבר אעשה דרבנן שקבעו הלכה כב"ה ועונשו הוא בעידן ריתחא (כמ"ש מנחות מ"א ע"א). ומ"ד חייב מיתה על דעבר אלאו דלא תסור (כמ"ש לקמן י"ט) וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. וזהו גופא פלוגתא דר"ט וחכמים. דר"ט ס"ל דלא עבר רק