אמרי נועם (הגר"א) כ

בה עד כה. ומ"ד כמצודה קאי אלהבא שגרמו שלא יתנו להם עוד מס. נ"ל)

מאימת קורין את שמע בשחרית. נקט כאן מאימת משום דכאן איכא פלוגתא בהתחלת הזמן לרבנן משיכיר כו' ולר"א בין תכלת לכרתי. ובסוף הזמן לרבנן עד הנץ ולר' יהושע עד ג' שעות. ואי הוי נקיט אימתי דמשמע דקאי על כל הזמן מתחלה עד סוף היה צריך להאריך טובא דהיינו להזכיר לכ"א מתחילת הזמן עד סופו. לכך תפס תחיל הזמן בפ"ע וסוף הזמן בפ"ע

וגומרה עד הנץ. היינו שצריך לגמור כל הפרשיות קודם הנץ

תוס' ד"ה אלא בין תכלת שבה כו' וגם ב' חוטין לבן ועושין בו חוליא של תכלת כו'. והפוסקים חולקים על זה וס"ל שלא היו עושים אלא חוט א' של תכלת וגם בזה מחולק הרמב"ם ז"ל על התוספות דס"ל שלא היה חוליא א' לבן וא' תכלת אלא שהכל היה תכלת ולא היה לבן אלא כריכה א' למטה וא' למעלה. וז"ש ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. פי' שיהיה פתיל תכלת על כל הציצית ולא יהיה מחוט הלבן אלא כריכה א' למטה וא' למעלה [ועי' רמב"ם פ"א מה' ציצית ה"ב וה"י והלכה ז' ותוס' מנחות ל"ח ע"א ד"ה התכלת ושם בגמ' דף ל"ט]

ייראוך עם שמש. הוא תפלה שיהי' ממש עם הנץ החמה וכן גבי מנחה צריך לגומרה תיכף בתחלת השקיעה ולא לייטי עליה במערבא (כמש"ל ד' כ"ט) אלא דלמא מטרפא ליה שעתא אבל באמת עיקר המצוה הוא עם דמדומי חמה

תוס' ד"ה כל הסומך וכו' ונ"ל דהכי קאמר כל הסומך גאולה לתפלה כותיקין כו' לכאורה הוא תמוה דהא לא קאמר בגמ' כותיקין אלא סתם כל הסומך כו' ועיקר חסר מן הספר. ונראה משום דא"א לומר דאביי דאמר לק"ש כותיקין פליג על אחרים דאמרו משיראה את חברו ברחוק ד' אמות. דהא אמרינן בירושלמי דמ"ש במתניתין בין תכלת ללבן אתיא כאחרים. וכן מ"ש בין תכלת לכרתי הוא כת"ק דאחרים. וא"כ איך אפשר דאביי פליג על כל הני תנאי. אלא ודאי דאביי נמי מודה דתחלת הזמן הוא משיראה את חברו ברחוק ד' אמות. אלא שהותיקין היו מאחרין לקרותה כדי לסמוך גאולה לתפלה ותפלה עיקר הזמן הוא מהנץ החמה. אבל שאר בני אדם היו קורין ק"ש תיכף משיראה את חברו ברחוק ד' אמות ולא היו סומכין גאולה לתפלה. לכך שפיר כתבו התוס' דמ"ש כל הסומך גאולה לתפלה היינו כותיקין משום שא"א לסמוך בענין אחר (וכענין זה כ' הרמב"ן במלחמות על מה שכתב פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים בלילה כו' ע"ש בד"ה אמר הכותב ותמה על עצמך) ויו"ד זמנים יש גבי ק"ש. (א) אחר שיעלה עמוד השחר בדיעבד או בשפת הדחק. (ב) משיראה את חברו ברחוק ד' אמות. (ג) כותיקין. (ד) מעט זמן קודם הנץ (אע"פ שאינו מסיים פעם הנץ ממש) כדעת הרי"ף כאן. והם ד' זמנים קודם הנץ. (ה) אחר הנץ כמ"ש (יומא דף ז' ע"ב) מהילני המלכה שעשתה נברשת של זהב. (ו) שימהר ויקרא אם לא קרא בהנץ כמ"ש תר"י [ובשו"ע סי' נ"ח סעיף ב']. (ז) ג' שעות כר' יהושע. (ח) שעה ד' בברכות לרב האי גאון. (ט) כל היום בלא ברכות. (י) תשלומין לדעת הי"א (עי' שו"ע או"ח סי' נ"ח)

ולבסוף אומר יהיו לרצון. קשה למה לו לסיים מ"ש ולבסוף אומר יהיו לרצון הא גם בלא זה קשה. ונ"ל דבלא זה הוה אמינא דתרויהו אמרינן בתחלה (וכמ"ש לקמן בסמוך) ואם כן כיון דקרא מסיים ה' צורי וגואלי הוי שפיר סומך גאולה לתפלה כשמתחיל אח"כ להתפלל תיכף

דף י' ע"א מכדי האי יהיו לרצון כו' מ"ט תקנוהו לאחר י"ח ברכות פי' והול"ל תרויהו בתחלה וכן הוא בירושלמי

רש"י ד"ה חטאים כתיב קרי ביה חטאים כו'. ר"ל דחטאים בחטף פתח תחת החית משמע דקאי אחטאים ועונות. פ"כ פירש"י קרי ביה חטאים ר"ל בפתח תחת החי"ת והט' הוא בדג"ש והוא מבנין פיעל וקאי על יצה"ר שמחטיא את האדם שהוא יכלה

שלא ילדה בניו לגיהנם. קשה למה לא הקשה הצדוקי מרישא דקרא גופיה משום דעקרה רני. וגם מ"ש אלא מאי עקרה לא ילדה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו. משמע שבנים רשעים לא ילדה אבל בנים טובים ילדה וא"כ קשה למה נקראת עקרה. ונ"ל מ"פ מה שכתב (עירובין מ"ט ע"ש) דאברהם יושב על פתחו של גיהנם ואין מניח לישראל לכנס לגיהנם. וקשה במה כוחו יפה שלא יניחם. וי"ל ע"פ מ"ש במדרש רבה פ' לך פרשה מ"ד