אמרי נועם (הגר"א) יז

מתפללין ועושים מצוה בכנופיא. דגם מפסוק בכל קראינו אליו מוכח שכשהצבור מתפללים תפלה חשובה הא מכח רומיא דקראי (כמ"ש יבמות דף מ"ט)

הן אל כביר לא ימאס. פירש אפילו יש בהם אדם אחד רשע מכל מקום אינו מואס תפלתן ותפלתו כמו שכתב על חלבנה שהיא באה בתוך סממני הקטורת כו' [כריתות דף ו' ע"ב]. אבל תפלת היחיד כשאינו הגון ממאס הקב"ה תפלתו

כל הפוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור מעלה עליו הכתוב כאילו פדאני כו'. לפי שעל ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח [כמ"ש אבות פ"א] ובזמן שבהמ"ק קיים היו כל הג' ועכשיו בגלות לא נשאר רק א' שהוא גמ"ח. וז"ש עולם חסד יבנה שאין נבנה אלא על חסד כי עמוד העבודה אבדנו וכן התורה כמ"ש איכה ב' ט'] מלכה ושריה בגוים אין תורה. וזהו שאנו אומרים אחר התפלה שיבנה בהמ"ק ותן חלקינו בתורתך. כי עכשיו התפלה הוא במקום עבודה ומתפללים שיהא עיקר העבודה אצלינו. וכן מ"ש ותן חלקינו בתורתך לפי שבגלות אין תורה וכנ"ל לכך אחר גמר התפלה מתפללים על העבודה על התורה. ולכך כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור שתפלתו שלמה כנ"ל מעלה כו' כאלו פדאני מבין או"ה

מי שיש לו בהכ"נ בעירו כו' נקרא שכן רע. צריך ליתן טעם למה נקרא שכן רע. לפי שידוע שיש לאדם ד' מצבים הליכה ישיבה שכיבה וקימה. וגם היום נחלק לד' חלקים קודם חצי היום הוא זמן קימה ואחר חצי היום הוא זמן הליכה וקודם חצי הלילה הוא זמן שכיבה ואחר חצי הלילה הוא זמן ישיבה. וכנגדן נתקנו התפלות אברהם תיקן תפלת שחרית שנא' (פ' וירא) וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם וזהו כנגד קימה. יצחק תיקן תפלת מנחה שנאמר (פ' חיי) ויצא יצחק וכו' והוא זמן הליכה. ויעקב תיקן תפלת ערבית שנא' (פ' ויצא) וישכב במקום ההוא. ודוד הוא נגד תורה אחר חצות לילה כמ"ש (תהלים קי"ט) חצות לילה אקום להודות לך אלא שבדוד הי' מדרגת קימה כידוע. וז"ש בשבתך בביתך כו' ובשכבך ובקומך וכו' נמצא שמפורש בקרא הד' זמנים. ונגד זה יש ד' עולמות דהיינו עוה"ז הוא נגד הליכה כמ"ש משלי ו' פסוק כ"ב ובאבות פרק ששי] בהתהלכך תנחה אותך כו' זהו בעוה"ז ובשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך זה תחיית המתים וימות המשיח דהיינו קימה. וישיבה היינו העוה"ב כמ"ש (ברכות י"ז) צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן כו' ואיתא במקובלים שכנגד ד' אלו יש ד' כלים וסימנך משכן. דהיינו מטה שלחן כסא. מנורה. ואלו הג' דהיינו שכן כנ"ל שהם נגד ג' תפלות הם בבהכ"נ במקום שמתפללים והד' דהיינו המטה שהוא נגד תורה אחר חצות הוא בביתו. ולכך מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל ומעכב השכן להיות בביתו נקרא שכן רע [עי' משלי ג' פסוקי כ"ג כ"ד וקפ' ו' פסוק כ"ב. ועיין עוד מה שכתוב לקמן ר"פ תפלת השחר גבי תפלות אבות תקנום]

כיון דחמרי ליה דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. וקשה דמ"מ על האדמה כתיב. ויתורץ ע"ד מ"ש (מגילה כ"ט ע"א) עתידין בתי כנסיות שבבבל לקבוע בא"י לכך הוי כמו אל האדמה

שני פתחים. יש בזה מחלוקת הקדמונים בפי' שני פתחים ואמר רבינו שהוא מרומז על שני דברים שצריכים לתפלה יראה ואהבה. והם כמו שני פתחים שבפלטרין של מלך. וז"ש יכנס שני פתחים ר"ל שיתן אל לבו שיהיה לו השני פתחים הנ"ל

מצא או מוצא. לפי פשוטו לפי שדרך בני אדם כשטוב לאדם אין אומר טוב לי אלא בתחלה אבל אח"כ שוב אין אומר כן אבל ח"ו כשרע לאדם אומר תמיד בכל פעם ובכל עת רע לי. לכך באשה טובה הוא אומר מצא שהוא לשון עבר שבפעם אחד מצא טוב אבל אשה רעה בכל עת מוצא רעתה יותר. ולא שדעתם היה לומר בלשון הפסוק דא"כ הול"ל כל הפסוק

דמר זוטרא עדיפא מכולהו. ח"ו שיאמרו על חיי שעה שעדיפא מחיי עולם דהיינו תורה. אלא הענין הוא כמו שאמרו הקדמונים שכל דבר שהאדם עושה הן שאוכל ושותה ואפי' אם לומד צריך שיתן אל לבו אח"כ שמא ח"ו יש בדבר שעשה איזה פניה או מחשבה רעה וצריך שיעבירנה או יסירנה. והוא ממש דומה כמו ביהכ"ס שהוא מסיר המותרות כך