אמרי נועם (הגר"א) קיא

דף י"ב ע"א בשלמא לר' יהושע היינו דשינה כו' לכאורה צריך להבין איך שינה ובמה שינה דאין סברא לומר זה שעקר כימה ממקומה והעלה ביום. ואמר רבינו הגאון ז"ל דיש לומר דהכי הוה השינוי דכל הדבר שהמזלות הולכים בגלגל ממערב למזרח רק שגלגל היום מכריח אותן להלוך ממזרח למערב אך שבעת ימים קודם המבול הפך הקב"ה והיתה חמה יוצאה במערב ושוקעת במזרח (כמ"ש בגמרא סנהדרין ק"ח ע"ב) נמצא טלה שהיתה שוקעת במרחשון עכשיו היתה עולה והיינו דשינה

שם אלא לר"א מאי שינה כו' לכאורה קשה דלעיל קאמר שנטל שני כוכבים מכימה והכא קאמר שינוי אחר ואמר רבינו הגאון ז"ל דהיא היא דאיתא בברכות (דף נ"ח) כתיב עושה פש כסיל וכימה וכתיב עושה כימה וכסיל אלמלא חמה של כסיל כו' ואילמלא צינה של כימה כו' וזה היה השינוי שנטל ב' כוכבים מכימה ולא היה להם כח כל כך לקרר חמימות של כסיל ולכך היו המעיינות רותחין

[א"ה וע"ע ביאור הגר"א ז"ל על סדר עולם פ"ד] ועי' חידושי אגדות מהרש"א ברכות נ"ח ע"ב ד"ה. אי לאו עוקצא כו' בפי' שני שם דכימה אינו זנב טלה והסכים עמו הגר"א ז"ל בתיקוני זוהר תיקון ל"ב ד"ה אילן ע"ש ופי' ב"מ דף ק"ו ע"ב]

שם בתוס' ד"ה תנא דרבנן. מדתנן לירקות יותר משאר כל פירות משמע דשאר פירות דאורייתא כו'. התוס' מסופקים בדין זה בכמה מקומות איזה דאורייתא ואיזה דרבנן ורבינו הגאון ז"ל אמר שכלל הדבר כך הוא דדגן תירוש ויצהר מעשרן מדאורייתא ושאר מינים חוץ מירקות יש להם סמך מן התורה וירקות מדרבנן הוא ונ"מ בזה דקי"ל ג' ארצות שבחוץ לארץ נוהג במעשר. עמון ומואב. ומצרים בבל. נמצא דגן תירוש ויצהר שהן דאורייתא חייבין בשלשה ארצות אלו בכולן תרומות ומעשרות וכו'. ושאר כל הדברים חוץ מירקות אינן חייבים אלא בתרומה גדולה. וירקות פטורין מכולן

שם וליתני ירק כו'. והכי פירושו ולירקות אף דאיתא בהן שני זמנים לענין חיוב מעשרות. אבל לענין שנה שניה ושנה שלישית (מתי מעשר שני ומתי מעשר עני) חד זמן להם תשרי ותו לא: שם תד"ה משימלא את הכלי. בסיפא קתני ואם אינו ממלא את הכלי כו' לכאורה מאי בעי תוס' בזה ואמר רבינו הגאון ז"ל דתמיה להתוס' לכאורה הא דאמר בגמ' להכי קתני ירקות לשון רבים שיש ב' מיני ירקות. אחד. משיאגד. והשני. משיתמלא את הכלי ולכאורה קשה הא כולו ועוד יש שארי שיעורים והכל א'

א"ה נראה שחסר כאן איזה תיבות]

ולזה כתבו התוס' דקתני בסיפא ואם אינו ממלא את הכלי כו' ר"ל הא דקתני ירקות לשון רבים משום דבירקות אחר הלקיטה לענין מעשר ולענין שביעית משנה לחברתה ובגורן למעשרות יש שני מיני ירקות ירק הנאגד הוא משנאגד או משימלא את הכלי ובאינו נאגד [וגם אינו ממלא את הכלי] הולכין אחר לקיטה דהיינו עד שילקט כל צרכו ולהכי תני ירקות לשון רבים והגמ' לא הביא הסיפא אלא הרישא כי כן דרך הש"ס להביא הרישא

[א"ה כונתו דיקשה כיון דלענין ראש השנה דתלוי בלקיטה כל הירקות שוין. ואינו דומה כלל לענין גורנו למעשרות שיש בהם שיעור אחר משיאגד כו'. ושני מיני ירק אינם רק לענין גורנו למעשרות לא שייך למתני לענין ר"ה שני מיני ירקות לשון רבים לפי שלענין גורנו למעשר יש שנים

ולכן הביאו התוס' שיש מין ירק שהוא משילקט שהוא שוה כמו לענין ר"ה משעת לקיטה ויש מין ירק שאינו שוה לענין ר"ה רק משיאגד לכן חשיב גם לענין ר"ה שני ירקות הן השוה לו הן מי שאינו שוה לו] (ומה שלא הביא הגמ' רק הרישא כיון שלתירוץ שלו נצרך גם הסיפא ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו. על זה כתב שכן דרך הש"ס לפעמים להביא מרישא לבד וכונתו גם להסיפא ועי' ביאור הגר"א או"ח סי' שפ"ו ס"ק י"ח)

שם ע"ב ולנדרים כו' שאם נדר בכ"ט באלול כיון שהגיע אחד בתשרי עלתה לו שנה כו' הכלל בנדרים יום א' בשנה חשיב שנה אליבא דכו"ע. ובשכירות שלשים יום קודם ר"ה עלתה לו שנה. ובאינך פליגי

שם ע"ב תד"ה התבואה. הקשו מה שהקשו ע"ש ותירוצם דחוק ואמר רבינו הגאון ז"ל דהשיטה מחוורת כך דהא דתנן במעשרות הן לענין מעשר. והשיעורים דתנן הכא הוא לענין שנה שניה ושנה שלישית חוץ מתבואה