אמרי נועם (הגר"א) קי

בשבט וראייתו מירושלמי (בפ"ק דר"ה) רב אבא בר ממל כו' מאי כדין א"ר מונא מכיון שעמד בתוך שנתי של אילן הוא משלים שנתו. והנה סברת הר"ז דהשאלה שאל דכשנטע פחות משלשים יום לפני ר"ה ומונה עד ט"ו בשבט וא"ל כן הוא מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן כו' היינו עד ט"ו בשבט ג' שנים מר"ה עד ר"ה מ"ט לא ימנה מיום ליום כמו שאם נטע אחר ר"ה מונה מיום ליום (ועי' בר"ן) אך לא כן משמעות הירושלמי וכה"ג סוברים הרמב"ם והראב"ד דהפירוש בירושלמי ששאל אם נטע פירות מלמ"ד לפני ר"ה שימנה מר"ה עד ר"ה ג' שנים מיום ליום מ"ט לא ימנה ג' שנים מיום ליום כמו שאם נטע אחר ר"ה דסברי דמונה מיום ליום א"כ ה"נ יהיה כן ותירץ ג"כ מכיון שעומד בתוך שנתו פחות מל' יום לפני ר"ה משלים שנתו ונשלם הג' שנים פד ר"ה ופירושם זה מדוקדק יותר בירושלמי

א"ה עי' בכל זה בביאור הגר"א ז"ל יו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ג]

שם בגמ' כל מקום שנא' עגל בתורה סתם בן שנה פי' ולא יותר משנה אבל פחות משנה כשר בעגל אפי' בן יומו כשר. בן בקר בן שני שנים פי' לא פחות ולא יותר. פר בן שלש פי' אפי' יותר אבל לא פחות. והאי כל מקום דקאי על עגל לא קאי אלא על עגלה ערופה. דלא מצינו עגל בתורה סתם אלא זו

[א"ה דבריש פ' שמיני (ט' ב') קח לך עגל בן בקר הוא שני שנים דכתיב בן בקר וכפירש"י כאן. ושם פסוק ג' ועגל וכבש בני שנה מפורש בני שנה ומשם לומדים זאת וכמו שפירש"י כאן ולא נמצא בחומש עוד עגל סתם בקרבנות ישראל רק גבי עגלה ערופה עגלה. (ובאברהם פ' לך עגלה משולשת דלא נ"מ לנו) ועי' פרה פרק א' משנה א' ובפי' הר"ש שם ולפי' הנ"ל צ"ל דר"מ דהכא כר"א ס"ל וע"ש ברא"ש]

דף י' ע"ב תוס' ד"ה שלשים ושלשה פי' בקונטרס כו' אבל התוס' כתבו שאין רשאי לקלוט בשביעית עצמה ולא בתוס' שביעית

[א"ה פי' אם קלטה בתוס' שביעית אינה נאסרת] ושלשים ושלשה קאי על ערלה ע"ש. כלל פש הדבר בשדה אילן עד עצרת ובשדה לבן עד הפסח וזהו באילן]. ובנטיעה שלשים יום צריך לקלוט קודם שביעית. ובאורז ובדוחן הולכים אחר השרשה

דף י"א ע"ב ואזדו לטעמייהו כו' ה"ג רש"י בדברי ר' יהושע אותו היום י"ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ובדברי ר' אליעזר יום שמזל כימה עולה ביום והקשו בתוס' והלא סימן המזלות טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד. וחודש ניסן טלה עולה בכל החודש השלשים מעלות שלה מעלה בכל יום [א"ה פי' מעלה בקירוב] נמצא גלגל היומי עולה בכל יום שס"ה מעלות]

[א"ה צ"ל ש"ס מעלות. פי' שבכל מעל"ע מקפת כל הש"ס מעלות] כדי להעלות החמה על הארץ. והחמה נתרחקה מעלה בכל יום כנ"ל

[א"ה פי' מעלה בקירוב שהוא נ"ט חלקים ושמונה שניות כמ"ש בה' קידוש החודש להרמב"ם פ' י"ב ה"א ולכן עולה לשס"ה יום ש"ס מעלות]. ובאייר שור עולה נמצא כששור עולה כבר עלה טלה ב' שעות קודם היום וכל היום עולה [א"ה פי' כל היום הוא למעלה על האופק] והיכי כתב רש"י שמזל כימה הוא טלה שוקע ביום לכן כתבו התוס' איפכא ע"ש. אבל רבינו הגאון ז"ל אמר לתרץ פי' רש"י ז"ל. דהחוזי כוכבים כתבו שהמזל שעולה (בתחלת היום) [בתחלה ביום] מן האופק יש לו עליה

[א"ה פי' כשהתחלת עליתו מן האופק הוא ביום יש לו עליה ולשון ביאורו על סדר עולם פ"ד. דזה ידוע לכל בעלי תכונה שהמזל מראה כת טבעו בשעה שיוצא מתוך האופק עכ"ל] ואותו מזל ששוקע (בסוף) [ביום] לתחת הארץ יש לו פחיתות נמצא טלה שעולה באייר קודם היום ב' שעות עלייתו מן האופק הוא בלילה] שוקע [לתחת האופק] בסוף היום לכך שייך לומר שוקע [שעיקר הכונה על רגע שקיעתו מתחת האופק] שיש לו פחיתות ולר"א בחשוון [בתחלת היום] עקרב עולה נמצא ע"ק גד"ד ביום עולים ביו"ד שעות מן היום שכל מזל נמשך עלייתו שני שעות] ושני שעות ביום לפני הלילה יש לו עליה לטלה מן האופק

[א"ה וכ"כ בביאור זאת בפירוש הגר"א ז"ל על סדר עולם פ"ד וע"ש עוד מה שכתב בביאור הגמ' שבכאן]: