אמרי נועם (הגר"א) קד

ואין ראוי לצלות בו ביצה יכסה בדקר נעוץ ואח"ז הביא ירושלמי שמביא תוס' בד"ה אמר ר' יהודה ומהא דכתבו התוס' בד"ה ואין צריך אלא לעפרה דמקשה בתוס' ותימא דאם כן פטור אבל אסור לכתחלה וכו' וי"ל משום שמחת יו"ט וכו' וי"ל משום דיהא מוכן מערב יו"ט משמע דטעמא משום מוקצה חמיר טפי מטעמא משום מלאכה שאינו צריכה לגופה כן נ"ל אבל לר' הג' ז"ל נראה דה"פ דבדקר נעוץ איכא תרתי משום מוקצה ומשום גומא והתירו משום שמחת יו"ט גומא אבל לא מוקצה ג"כ ואי תימא למה לא נימא דהתירו מוקצה אבל לא גומא זה אא"ל דבלא גומא לא אפשר אבל היכא דיכול להתיר מוקצה אבל לא גומא ודאי הסברא נותנת דהתירו מוקצה בלא גומא דהא גומא יש לו עיקר מדאורייתא ואם יהיה דעתו שיעשה הגומא חייב מדאורייתא אבל מוקצה אין לו עיקר מן התורה לכך מתירין לו מוקצה ולא גומא אלא דהתוס' כתבו דאם נתיר לו מוקצה אז יהא צריך לעשות גם גומא אז מתירין לו גומא שזה איסור אחד ולא מוקצה וגם גומא אבל היכא דיכולין להתיר מוקצה בלא גומא מתירין לו מוקצה ולא גומא (ועי' ביאור הגר"א סי' תצ"ח ס"ק ל"ג)

שם וה"ק אפר כירה מוכן הוא פי' דקאי אמודים דמתניתין דמודים ב"ש וב"ה דאם שחט כו' יחפור בדקר ויכסה וגם בזה הם מודים דאפר כירה מוכן הוא

שם ע"ב תני ר' חייא לא כו' בלבד אפי' שחט חיה ועוף כו' והנ"מ היכא דלא נתבטל הדם אבל היכא דנתבטל הדם אפי' בחול א"צ לכסותו (ועי' יו"ד סי' כ"ח סעיף י"ג י"ד)

דף כ"ד והא אווזים ותרנגולים כו' לרש"י מותר לכתחלה אבל לפי' התוס' אסור וממ"ש דוחה אותן עד שתכנס אין ראיה דהתם מיירי בקטנים אבל אם מרדו או שאינם תדירים בבית אסור וראיה ממ"ש לכלובן הוא דעבידי לרבוי משמע היכן דנשמטין אסור לצודן (עי' או"ח סי' שט"ז ובהגר"א ס"ק כ"ח וס"ק ל' ובמג"א שם)

דף כ"ז ע"ב כי הא דההוא גברא פירש"י כהן הוה פי' דאי ישראל למה שאל על גרמא והוא תימא דגם מישראל צריך לשאול אלא דישראל נאמן וכהן צריך להביא ראיה: תלמוד לומר כל מום כו' עי' רש"י ואין לו שחר גם מה שהגיהו בדפוסים חדשים אין לו פי' כלל והג' ז"ל פי' דהכי פירושו מדכתיב לא יהי' ולא כתיב לא יתן משמע אפי' גרמא דהוא ממילא אסור]

במסוכנת ודברי הכל נראה לרבינו כפירש"י דלא כהרי"ף דאיתא במסכת שבת קנ"ו ע"ב אף זעירי סבר כר"ש כו' משמע דוקא ר"ש סבר הכי במסוכנת דמותר (עי' בהגר"א סי' תקי"ח ס"ק ט"ז)

הב"י כתב דבע"ח שמתו מותר לר"ש מדלא כתב הרא"ש שפסק כר"ש האי מכלל דמותר (עי' ב"י סי' שכ"ד) וא"ר הג' ז"ל שהוא טעות גמור דבהדיא כתב שבע"ח שמתו אסורין דאיתא במסכת שבת (דף מ"ה) קינה של תרנגולין כו' ומסיק התם דמיירי בביצת אפרוח וכתב הרא"ש קינה ש"ת אסור לטלטלה ומיירי דאית כו' אפרוח מת ומדלא כתב כמסקנת הגמ' דאינו אסור אלא בביצת אפרוח מוכח דס"ל דמודה ר"ש בבעלי חיים שמתו דאסורין (עי' ביאור הגר"א ז"ל סי' שכ"ד ס"ק ח')

דף כ"ח טבח אומן אסור לשקול בשר ביד פי' שיודע בידו משקל הבשר ודלא כפירש"י שאוחז המשקל בידו הב' דהא קאמר דוקא אומן (ואי כשאוחז המשקל אפי' בלא אומן אסור עי' ביאורו סי' ת"ק ס"ק י"א ועי' רא"ש)

לפירש"י סכין שנפגמה ביו"ט מותר אפי' במשחזת וסכין שעמדה מותר אפי' מעי"ט ושפוד שנרצם אסור דיכול להשתמש בו כמו שהוא אבל הרי"ף יש לו שיטה אחרת כו' לדידיה מלאכה שאפשר מבערב יו"ט ודאי אסור ואפי' סכין שנפגמה ביו"ט אסור במשחזת אבל ברחיים מותר והלכה ואין מורין כן וסכין שעמדה מותר דוקא ביו"ט ועל גבי רחיים אבל לא במשחזת ויש עוד חילוק ביניהם כו' ומ"ש בגמ' מאן תנא כו' קאי אמתניתא דאוסר משחזת סכין בשל אבן ור"י מתיר ולא קאי אמתניתין דמתניתין שפיר מצי למימר כר"י דבמשחזת אסור אבל משיאה פ"ג חברתה לחדד מותר כו' וזה דלא כבית יוסף וכן איתא בירושלמי בהדיא דאמר לעולם מתניתין כרבנן ולהעביר שמנוניתא איירי מתניתין והרמב"ם יש לו שיטה אחרת בזה והשו"ע בזה תמוה שאחז ב' הדעות (עי' ביאורו סי' תק"ט ס"ק ו'):