אמרי נועם (הגר"א) קג

[א"ה כונתו כיון דאמר עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור סתם משמע אפי' אם נפל לתנור שאין בו עצים ומ"מ אמר ע"ז מרבה כו' משמע אפי' לא נתבטל ג"כ מותר וע"ע ביאור הגר"א ז"ל יו"ד סי' צ"ט ס"ק י"ג שכתב דהסוברים שמותר רק כשכבר נתבטל במקצת גורסין כאן בגמ' מוסיף ומרבה כו' היינו כשגם עצי היתר יש שם מקצת מקודם ע"ש. ולכן כתב כאן דלפי גירסתינו בגמ' כאן לא משמע הכי ולכן צריך לתרץ באופן אחר ועי' בשו"ע יו"ד שם סי' צ"ט סעיף ז' ובביאור הגר"א ז"ל שם]

שם הכא מקלי קלי איסורא משמע דאפי' בדבר הבלוע דאין האיסור בעין אפי' הכי מותר ואחרים כתבו דאם נתן ביצה לתוך התבשיל ביו"ט אסור מפני ג' טעמים א' משום חזותא ב' משום טעמא ג' משום דדשיל"מ הוא וזה קשה דהא איתא בתוס' בדף ל"ט ע"א (ד"ה משום בתי' שני] בתבלין משום דהוה דבר שיל"מ דטעמא משום חזותא וטעמא עביד פעולה דנקרא מין במינו אבל טעמא וחזותא גרידא בטיל והכא משום דהוה ביצה בתבשיל מין בשאינו מינו ודשיל"מ לא בטיל אלא מין במינו לכך צריך לטעמא משום חזותא וטעמא ואז הוי מין במינו אבל בלא"ה לא הי' נקרא מין במינו וכמש"כ בש"ך ע"ש (ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ה' ו' וע"ש ביאור הגר"א ס"ק ו')

אתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אומר מותר

הרא"ש רצה להתיר שיורי פתילה שכבו ביום ראשון ורבינו ברוך אוסר (הביאו הרא"ש סי' א') והוכיח רבינו הגאון ז"ל כדעת רבינו ברוך דאמרינן שם בירושלמי חד תנא רצה להתיר ביצה מיו"ט ראשון לשני כיון שראה רב ור"ח חולק על ר"י בשיורי פתילה מביצה נמי אסור ולא זכרו כלל פלוגתא דביצה א"ל מה ענין פתילה לביצה פי' בפתילה יש טעם משום הכנה דהיינו הכנה בידים אבל בביצה ליכא הכנה בידים א"ל מדקא מדמין חכמים הדא הוא הדא אלמא שביצה אסור משום פתילה משמע דפתילה ודאי אסורה וכן מאי דאמרינן בירושלמי רב חסדא מחליף שיטתיה דרב כו' פריך נמי התם מה ענין פתילה אצל עירוב נמי פירושו דפתילה טעמא משום הכנה אלא דר"ח אזיל לשיטתיה ואמר מדקא מדמין אהדדי ש"מ חד טעמא הוא משום שתי קדושות אבל לפי מאי דאמרינן בגמ' דילן דטעמא משום הכנה אפי' גבי עיכוב ובביצה נמצא פתילה כ"ש דאסור כרבינו ברוך ודו"ק (ופי' ביאור הגר"א או"ח סי' תק"א ס"ק י"ד)

שם הא לן והא להו פירש"י לבני בבל ולרבינו הגאון ז"ל נראה דאפי' לבני ארץ ישראל הדרים חוץ לתחום

היו נכונים לשלשת ימים רש"י פי' דאפי' דבר שעל זמן קבוע צריך מנין אחר להתירו ודבר תימא הוא ע"כ נראה לרבינו הגאון ז"ל כפי' התוס' דעל זמן קבוע אין צריך מנין אחר להתירו והא דקאמר היו נכונים לשלשת ימים לא קאי אלא על פרישה מאשה עי' בתוס' אמנם בדבר שתלוי בתנאי אף אם ביטל התנאי צריך מנין אחר להתירו וק"ל (ועי' יו"ד סי' רל"א ובהגר"א ס"ק ו')

אמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין פי' כל עסקי המת יהיה דוקא ע"י עממין ואפי' לטלטלו אסור על ידי ישראל ודלא כקצת פוסקים דלטלטל מותר על ידי ישראל כיו"ט שני יתעסק בו ישראל פי' אפי' לקברו נמי מותר

לא אמרן אלא דאישתהי פי' ברא"ש

והאידנא דאיכא חברי חיישינן עי' ברש"י ובתוס' ובזה מחולק הר"י ור"ת כללא דמילתא ביו"ט ראשון אסור הכל אפי' טלטול כמו בשבת (עי' ביאורו סי' תקכ"ו ס"ק ד') אבל ביו"ט ב' בין של ר"ה בין של גליות מותר הכל אפי' לחפור קבר ודוקא בצנעה אבל בפרהסיא אסור ואדם חשוב מותר אפי' בפרהסיא (עי' מועד קטן דף ח' ב' וברא"ש כאן) ובעיר קטנה אפי' אינו אדם חשוב כאדם חשוב דמי משום דאית ליה קלא:

דף ז' ואע"ג דבדק יפה יפה אימא יצא רובה וחזרה ונראה היכא דספנה מארעא דאסור אינו אסור אלא היכא דבדק יפה יפה. אבל לא בדק מותר (וכן הוא בשו"ע סי' תקי"ג) דתלינן יצא רובא מבעוד יום והשתא אם מביאין ביצה ביו"ט שני (נ"ל דצ"ל בליל יו"ט שני וכן הוא בשו"ע תקי"ג] של גליות מותר דתלינן דנולדה ביו"ט ראשון

דף ח' החופר גומא ואין צריך כו' עי' תוס' פסק הרמ"א סי' תצ"ח היכא דשחיט ויש לו דקר נעוץ ואפר כירה שהוסק ביו"ט