אמרי נועם (הגר"א) קא

רמ"ח ס"ק י"ב) והקידוש לאו כלום הוא דבספינה לא קנו שביתה דלמעלה מעשרה הוא ונמצא כשיצא ליבשה פ"א אז קונה שביתה שם ואסור אח"כ לכנוס משום שיט וגם אין לו אלא ד' אמות דלא שבת באויר מחיצות מבעו"י כו' ומה שכתב הרשב"ם דכשנכנס לספינה בשבת אין לו אלא ד' אמות רצו להקשות עליו דהלא מפורש במתניתין הוליכוהו לעיר אחרת כו' ופסקינן הלכה כר"ג דמהלך את כולה אבל אין זה קושיא דהוליכוהו באונס הוא דמהלך את כולה אבל יצא לדעת לתוך הספינה כי הכא ודאי דאין לו אלא ד' אמות וגם רצה להתיר הרשב"ם לכנוס בקרון שמוליכו עכו"ם בשבת ואף שמוליכו חוץ לתחום ולא עלה בידו נמצא קיים סברת הרשב"ם בשני דברים הרי"ף פסק הלכה כר"ג בדיר וסהר דמהלך את כולה וקשה עליו למאי הביא לעיל רב אמר כו' שמואל אמר כו' דכ"ע מיהת סברי הלכה כר"ג בספינה מ"ט אמר רבה כו' ר' זירא אמר כו' מאי ביניהו כו' איכא ביניהו כו' רבה לא אמר כר' זירא במהלכת כ"ע לא פליגי כו' עד סוף הענין ולא צורך דשקלי וטרי' דגמ' הוא אליבי' דר"י דדיר וסהר ומ"ט בספינה כר"ג פסקינן ואין נ"מ לדינא כלל אך מקודם נתרץ קושיא אחרת על הרי"ף ויתורץ בחדא מחתא דלעיל ביצא לדעת וכן חזר לדעת אף שאחד היה באונס לאו כלום דוקא הוציאוהו והחזירוהו באונס וכ"ש יצא לדעת וחזר לדעת דאין לו אלא ד' אמות גם זה לא צריך מאחר דכ"ש הוא אך י"ל לפי סברת מהר"ם ז"ל (הובא ברא"ש סי' א') שכתב אף שיצא לדעת וחזר לדעת ג"כ כל העיר לו כד"א כאנשי העיר דכיון שחזר למקום שביתתו באויר מחיצות ששבת מבעו"י לפי זה י"ל בכונת הרי"ף ז"ל בלשונו דוקא היכא שיצא לדעת וחזר לדעת דאין לו אלא ד' אמות אבל כשיצא וחזר באויר מחיצות ששבת מבעו"י ה"ל כד' אמות וזה ג"כ כונתו הכא מה שאף לדידן דפסקינן כר"ג עדיין אנו צריכין לטעם דרבה ור"ז לספינה דלרבה דמהלך את כולה משום ששבת באויר מחיצות מבעוד יום אם כן דוקא כשיש מחיצות אבל נפתתו או בקופץ שלעת עתה אינו באויר מחיצות מבעו"י א"כ כשיצא וחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות אבל לטעמא דר"ז הואיל וספינה נוטלת שרי להלוך את כולה דאין לו אלא ד' אמות א"כ אף שנפחתו הדפנות או בקופץ מותר דבמאי יגרעו כיון דאין לו יתר מד' אמות כלל

דף מ"ג ע"ב נחמיה בריה דרב הונא משכי' שמעתתא כו' לך עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס שנמצא כאילו הוא בדיר וסהר דמהלך כולו ודוקא שיצא שלא מדעתו אבל מדעת לא דבכ"מ שהוא אין לו אלא ד' אמות וש"מ דמצוה דמיא לאונס דמחמת מצוה התירו לו כמו אונס והנהו דעבדי מחיצות בעי שיעשו דוקא שלא לדעת וגם למי שעושין המחיצה יהיה שלא מדעת וא"ת הא דר"ח דאמר עשה מחיצה של בני אדם ר"ח שלא מן המנין הא ש"מ דאפילו אחד מהנהו דעבדי מחיצה לא ידע מזה

עוד ב' תנאים יצאו מגמ' דלקמן (דף מ"ד ע"ב) הנהו בני גינה כו' לכאורה ללא צורך הביא אך י"ל דיצא מזה דהני איצטריך מחיצה בשבילייהו כמו הנהו בני גינה דצריך להו המים צריך שלא ידע עוד תנאי אחד הנהו זיקי דהוה שדיין בריסתקי דמחוזה בשבת אחר בעי למעבד הכי אסור דהוה כלדעת ש"מ פ"א מותר אבל פעם (שני אסור] ורק פעם אחד מותר: מסכת ביצה

דף ג' ע"ב האי תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטל. יש בזה ד' שיטות. הרמב"ם ז"ל סובר כחכמים וכר"ע דאינו מקדש אלא ז' דברים בלבד משום דסתם מתני' (ערלה פ"ג מ"ח) נתפרסו הככרות כו' כר"ע (עי' ביאור הגר"א סי' ק"י ס"ק ב') ויש פוסקים כר' יוחנן ואליבא דר"מ דאת שדרכו למנות שנינו. ויש פוסקים כר"ל דכל שדרכו למנות מקדש. ויש פוסקים נמי כר"ל אלא שפוסקים אפי' בדרבנן. ויש לתמוה על אותן שפוסקים כר"ל