אמרי נועם (הגר"א) יא

והשתא אם נאמר כפי' המחזור וויטרי שמיה פירושו שם יה הא לא יבינו העמי הארץ. אפי' אם יהיה תיבה אחת בלשון קודש. אלא ע"כ דלא כמחזור ויטרי אלא פירושו שמיה כפשוטו שמו של הקב"ה ושמיה הוא לשון תרגום והשתא יבינו עמי הארץ ג"כ (וכ"כ בביאור הגר"א ז"ל סי' נ"ו סק"א וע"ע מה שנדפס בזה בשנות אליהו סוף ברכות)

דף ג' ע"ב בחדתא ותיפוק ליה משום מזיקין. מכאן מוכח דאפי' בחדתא אם נפלה ואין דרים בה בני אדם שכיחי מזיקין

תנא אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה. תיבת תנא הוא ט"ס. שכל זה הוא מדברי ר' נתן. ובתוספתא לא גרסינן לה

עד שלש שעות פי' רש"י בתחלת שעה ג' וכל הפוסקים כתבו עד סוף שעה ג' (עי' ביאור הגר"א או"ח סי' נ"ח ס"ק ד') וי"ל דהזמן הוא בודאי עד סוף שלש כיון שהתורה אמרה בשכבך כל זמן שכיבה אפילו אם הוא זמן שכיבה לאחד כגון לאחד מבני מלכים זמן שכיבה מיקרי ובאמת מקצת מלכים קמים בתחלת ג' ודוד שאמר קדמו עיני אשמורות. היינו שהיה מקדים לקום אפילו לאותן המלכים העומדים מתחלת שעה ג'. שאין סברא לומר דדוד יהיה משבח עצמו שהיה קם קודם המאחרים לקום. ולכך שפיר קאמר ותרתי דיממא לענין שבחא דדוד

תרי נשפי הוו וכו' וקודם לכן הוכיח בגמ' שנשף הוא לילה שנא' בנשף בערב יום וגו'. ואמר רבינו שנשף הוא באמת דומה ללילה. והוא הזמן שמעמוד השחר עד הנץ החמה ומשקיעת החמה עד צאת הכוכבים. והכי פירושו תרי נשפי הוו נשף יממא ואתי לילה פי' שיבא הלילה ועדיין לא בא ונשף לילה ואתא יממא נמי הכי פירושו שיבא היום ועדיין לא בא

רש"י בד"ה כינור היה תלוי כו' ארבע רוחות מנשבות בכל יום וזה סדרן לפי' רש"י מזרח דרום מעריב צפון. ואמר הגאון שחלקו עליו כל הקדמונים ואמרו שכך הוא סדרן מזרח מעריב דרום צפון (וכ"כ בביאורו לזהר ח"ג ד' קנ"ו ב' ד"ה ת"ח כד איתער רוח וכו') וז"ש לקמן כל הנותן מפתו בין צפון לדרום כי' וכמ"ש המקובלים שהזיווג יהיה בחצות הלילה והיינו בין רוח צפון לדרום (ע"ש סד"ה כדין אתקבלא) אמר רבינו בשם הזוהר שמרומז בקרא שהכינור היה תלוי בצפון. כתיב הכא עורה כבודי וכו' וכתיב התם עורי צפון

תוס' ד"ה אין הבור מתמלא מחוליתו פירש"י וכו'. לפי פרש"י שלפנינו שכתוב העוקר חוליא מבור כרוי וכו' אתי שפיר. דהם אמרו לו עמך ישראל וכו' פי' כלל ישראל בין עשירים בין עניים ונמצא דהם דומים בכלל כבור כרויה שאינו מלא מהם והוא השיב להם לכו והתפרנסו זה מזה. והם השיבו לו אין הבור מתמלא מחוליתו. ר"ל כמו שאם תעקר חוליא מבור כרויה ותחזר בו עפרו אינו מלא כמו מקוד' שהיה חסר כן ישראל שהם צריכין כולם פרנסה איך יתמלא חסרונם במה שיתפרנסו זמ"ז (אך לקמן נ"ט משמע דלא קאי אבור כרויה רק כמו שאמרו התוס' בשם רש"י כאן וכמו שנכתב בצדו כאן בגמ' בשם הערוך)

כאשר ישאל איש כו'. תיבת איש הוא קרי ולא כתיב מפני שהיו דבריו ממש כדברי נבואה לכך אין כתוב אלא קרי

למה נקוד על לולא וכו'. בכ"מ שנקוד על התיבה ממעט מקצת משמעות ולא כולו וכן כאן יודע אני שיש שכר לצדיקים לעוה"ב כמשמעות הכתוב אבל הנקודה ממעט שאינו מאמין אם יש לו שכר: שמא יגרום החטא כדתניא כו' שיש לדאוג כו' שבאמת גרם

מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל שיעשה להם נס וכו'. אמר הגאון דז"ש כששאל ר' יהושע ב"ח להתינוק מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים. והשיבו הלא ה' זו חטאנו לו (גיטין נח) וכו' דלכאור' אינו מובן במה היתה התשובה הזאת כ"כ גדולה בעיניו עד שהבין מזה שיהיה מורה הוראה בישראל. וי"ל דה"פ שהוא שאלו מי נתן למשיסה יעקב ר"ל שהם במדריגה שפלה כשהיו בגלות בבל (דיעקב מורה על מדריגה שפלה) וישראל לבוזים ר"ל אף לאחר שהיו במדריגה העליונה דהיינו כשנגאלו מפני מה לא נגאלו גאולה שלמה והשיבו הלא ה' זו פי' שגאולה ראשונה שנכתב בה עד יעבור עמך ה' היתה גאולה שלמה אבל גאולה שניה שנכתב בה תיבת זו חטאנו לו ולכך לא היתה גאולה שלמה

רש"י ד"ה לולא וכו' מתחלה פירש"י כבר טרדוני מן יראתך כו' ולבסוף פרש"י לולא