אמרי משה צט

ז) ועיין ברמב"ם (פ"ג הל"ח) דבע"ח שלא לשמה ויש ע"מ הר"ז גט, ופסול מדרבנן ולמה אינו בטל לפי שהעדים אין חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם ויש מי שאומר היכא שחתמו שלא לשמה הואיל שהוא כמזויף מתוכו הגט בטל ולא יראה לי ד"ז אלא כמזויף ולא מזויף ודאי והואיל ונמסר בע"מ ה"ז פסול מדבריהם עכ"ל, וכן הונא בשו"ע סי' קל"א שני שיטות אילו, וכפש"נ דעת הרמב"ם כהרשב"א במסקנתו דבליכא ע"מ פסולים ע"ח שלא לשמה מה"ת משום דהוי בכלל התורף, אבל באיכא ע"מ אינו בטל כמ"ש הרמב"ם הטעם ולמה אינו בטל משום דהעדים אין חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם, היינו כמש"ל דמה דמועלים רק לראי' בשביל זה לא הוי בכלל תורף הגט, ודעת הי"א הוא כשיטת הר"ן דגם באיכא ע"מ פסול מה"ת משום דג"כ הוי בכלל התורף דעכ"פ גם הע"ח מועילים להכשר הגט כנ"ל, ועפ"ז אין מובן לענ"ד מ"ש הגר"א בסק"ח וז"ל ודברי הרמב"ם נכונים ממ"ש בד"י ירד ר"ש לשיטתו של ר"א, ואם איתא דמודה ר"א היכא דאיכא עדים דצריך לשמה מה"ת האיך מכשירים הא נכרי אדעתא דנפשי' קעביד, ואינו מובן דעכ"פ גם להרמב"ם פסול מדרבנן ומ"ט מכשיר ר"ש בערכאות גם מדרבנן, וע"כ כמ"ש הרשב"א דחתימת עכו"ם כדיוטא וכמאן דליתא, וא"כ אין ראי' מזה דלא פסול גם מה"ת דעיקר מה דבעי לשמה משום דהוי בכלל התורף, ובעכו"ם ל"ש זה, גם מ"ש הגר"א להכריע בעצמו גם דלא כהרמב"ם וגם בלא ע"מ כשר מה"ת כיון דוכתב לא קאי אחתימה כלל וחתימת הגט אינו אלא מדין שטרות, ולפמש"נ הטעם דפסול מה"ת להרמב"ם משום דהוי בכלל התורף וכמ"ש הרשב"א, והגר"א הביא ראי' ממה דפריך מאן תנא דבעי כתיבה וחתימה לשמה אי ר"א וכו' ולא משני כה"ג, כונתו דהו"ל לאוקמא בליכא ע"מ, וע"כ צריך החתימה ג"כ לשמה, והנה באמת להי"א שברמב"ם דפסול גם ביש ע"מ ל"ק דזה באמת מתרץ הש"ס דמודה ר"א במזויף ופסול מה"ת, ואך להרמב"ם דתירץ הש"ס דפסול מדרבנן משום גזרה וכדרבא וכמ"ש הרשב"א כנ"ל, ע"ז יקשה מ"ט לא משני כה"ג דליכא ע"מ ופסול מה"ת, ולכאורה אינו מובן קושיתו דהרי במשנה דצ"ל בפ"נ ע"כ יש עכ"פ שנים שצ"ל בפניהם, וא"כ הרי הם ע"מ וכבר תמה ע"ז בי"ד, אך י"ל דהע"מ צריכים לקרות ולהכיר הגט אבל השנים שצ"ל בפניהם בפ"נ י"ל דא"צ לקרות ולהכיר הגט, וכזה ראיתי בס"א על קושית הלח"מ בפ"א מגירושין הט"ז שהקשה קושיא זו על הרמב"ם דע"ח לחוד מהני לר"א, א"כ שפיר צריך לשמה ע"ש פי' ג"כ דהקושיא הוא משום דהעדים שאומר לפניהם בפ"נ א"צ לקרות הגט, אך מה שמתרץ קושית הלח"מ דכיון דהא דמהני הע"ח הוא משום אנן סהדי כמ"ש הר"ן ע"כ א"צ לשמה נעלם ממנו במחכ"ת הרמב"ם בפ"ג הנ"ל דס"ל דבעי לשמה בע"ת בלא ע"מ, וקושית הלח"מ הוא כקושית הגר"א

ח) ולענ"ד יש לפרש הך דמודה ר"א במזויף מתוכו בחתמו שלא לשמה, לא משום הגזרה דילמא יסמכו עליהם גם בלא ע"מ והיינו עפ"י שיטת הרמב"ם בפ"ג מעדות דכל השטרות פסולים מה"ת משום דהוי מפ"כ ורק מדרבנן תיקנו שיועיל הגדת עדים בשטר, והקשו הראשונים מגיטין וקדושין דמהני ע"ח, ושמעתי ממו"ר הגר"ח זצ"ל לתרץ דגם הרמב"ם ס"ל ככל הראשונים דיש דין שטרות ע"י חתימת עדים ולא הוי מפ"כ מהטעם שכתבו הראשונים ורק דס"ל להרמב"ם דשטרי הלואות דהוי רק לראי' ל"מ שטר כלל דאין נעשה עפ"י השטר שום קנין והוי רק סהדותא עפ"י כתבם ולכן פסול מה"ת משום מפ"כ, אבל בשטרי גיטין וקדושין וכן בשטרי מכר ומתנה דעפ"י השטר נעשה הקנין (אם נימא דבעי עדים בשטרי קנין) גם הרמב"ם מודה דלא הוי מפ"כ עכת"ד ועפ"ז צ"ל הא דמהני בגיטין הע"ח גם לראי' כתקנת ר"ג דעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם, אף דלראי' הוי מפ"כ, היינו משום דכיון דחתימתן מועיל להכשר הגט ע"י והוי הגדת עדות ולא הוי מפ"כ וכנחקרה עדותן בב"ד שוב מועיל עדותן גם לראי' ולא הוי מפ"כ והיינו דאמרי' בגיטין בדין הוא דקיום שטרות ל"ב כדר"ל אבל כשחתמו שלא לשמה דלא מועיל עדותם להכשר הגט אף שהי' ע"מ והם כורתים הגט אבל כיון דלא הועיל חתימתן להכשר הגט דלהכשיר הגט בעי חתימה לשמה משום דהוי בכלל התורף כנ"ל, ורק דנימא דחתימתן יועיל לראי' לחוד דמסתמא נמסר כדין בע"מ, שוב אמרי' דזה הוי מפ"כ וגם לראי' אין מועיל, וע"כ מקרי מזויף ופסול מדרבנן כמו בחתמו עדים פסולים אף שהי' ע"מ והמעשה אמת אין לעשות אלא בעדים כשרים וכמ"ש התוס' וה"נ להרמב"ם דהוי מפ"כ דמי ממש לעדים פסולים, דלא נוכל לסמוך על פיהם מפ"כ, ותקנת חכמים בשאר שטרות ל"ש לענין דשב"ע, והתוס' שהקשו דמה ענין שלא לשמה למזויף מתוכו הוא עפ"י שיטתם בכ"ד דבשטר שנעשה מדעת המתחייב ליכא הפסול דמפ"כ אף בשטרי ראי' וע"כ הקשו דשפיר נוכל לסמוך לראי' אף שחתמו שלא לשמה

ובזה יש לפרש גם מה שהביא הרי"ף ראי' דע"ח מהני לר"א מהא דתיקן ר"ג שהעדים חותמין על הגט והקשו הראשונים ע"ז דהא התם הוא רק לראי' שגירשה ומסתמא כדין גירשה בע"מ וכמ"ש התוס' ומה ראי' מזה דמהני הגט גם בלא ע"מ, ולהנ"ל ניחא שפיר דאם הע"ח אין כורתים הגט רק ע"מ, א"כ חתימת העדים לא יועיל אף לראי' דהוי מפ"כ וכנ"ל, ועיין ברי"ף ביבמות פד"א גבי לינחא גבי סהדי הוי מפ"כ דהקשה דיביא השטר לב"ד וכתב דכיון דהשטר אינו אצל הבע"ד אין עליו דין שטר ועיין במלחמות ובחידושיו דמשמע דהרי"ף לא ס"ל כהרמב"ם דשטרות הוי מפ"כ, אך י"ל דאין ראי' דבשטר קדושין אם הי' אצל האשה לא הוי מפ"כ משום דהועיל חתימתן להכשר השטר קדושין וכמו בגט דמועיל הע"ח לחוד, וע"כ שוב הי' מועיל גם לראי' ג"כ כנ"ל, ועכ"פ לשיטת הרמב"ם ראית הרי"ף שפיר דמוכח דע"ח מהני מהך דר"ג ולפמ"ש להלן דבשטר קדושין ל"מ הע"ח לחוד להרמב"ם באמת יתישב קושית הרי"ף ביבמות הנ"ל, דכיון דע"ח לחוד אין מועיל לעשות ש"ק שוב ל"מ גם לראי' דהוי מפ"כ

ט) ומכבר אמרתי במה שהקשה הלח"מ (פ"ג מאישות) מדוע לא הביא הרמב"ם דמהני ע"ח לחוד גם בשטר קדושין כמו בגט דמהני להרמב"ם ע"ח לחוד, ואמרתי עפמ"ש הרשב"א ביבמות (דף ל') דבש"ק אין מועיל בכתב בכת"י בלא עדים ודוקא בגט מועיל כת"י מה"ת משום דלא מחייב לאחרינא או משום דכתיב וכתב לה דמשמע בעצמו אבל בקדושין דחב לאחרינא ולא הוי כשניהם מודים וע"כ לא מועיל ג"כ כת"י ע"ש, והתוס' ביבמות שם פשיטא להו דמה"ת מהני ע"ש, ומשום דהתוס' אזלי לשיטתם בגיטין (דף ד') דגם גירושין הוי חב לאחריני, ובכ"ז כשר כת"י מהטעם שכתבו התוס' דכת"י אין לך עדים גדול מזה וע"כ גם בקדושין מהני ולרשב"א צ"ל דאף דכת"י אף דהוי הוכתה ברורה אבל מ"מ היכא דצריך עדים דוקא לא מועיל הוכחה (וצ"ל דבגיטין צריך עדים לא משום הילפותא דדבר דגר דהא להרשב"א גירושין