אמרי משה ק

לא מקרי חג לאחרינא וא"כ יועיל גם הודאת בע"ד כדפריך שם בקדושין, וע"כ דס"ל כטעם הרמב"ם הנ"ל (אות א') והרמב"ם ג"כ נראה דס"ל דגט ל"מ חב לאחרינא מדהוצרך לסברא ולא כתב הג"ש דדבר דבר ועפ"ז י"ל דגם ע"ח לחוד לא מהני בקדושין לפי"מ דקיל"נ כר"א דהא דמהני בגט היינו כמ"ש הר"נ דעיקר הכריתות הוא רק ע"י ע"מ ורק דע"י ע"ח שידעינן דבא מידו לידה הוי כאנן סהדי על המסירה וזה הוי רק הוכחה ברורה אבל לא עדים ממש, וע"כ בגט דמהני גם כת"י מהני ג"כ ע"ח, אבל בקדושין דלא מועיל כת"י אף דהוי ג"כ הוכחה ברורה דבעינן דוקא עדים ממש שיראו הנתינה וע"כ לא מועיל ג"כ ע"ח לחוד דהוי רק אנן סהדי על המסירה ולא חשיב כעדים ממש, (ואולם לר"מ דס"ל דעא"כ נראה דגם בקדושין מהני ע"ח לחוד, ומשום דלר"מ נחשב הע"ח כעדים ממש על הנתינה ולא רק מכח אנן סהדי], והתוס' דס"ל דגירושין הוי חב לאחרינא כמו קידושין באמת ס"ל דגם בגירושין ל"מ ע"ח לחוד לראי' ורק בממון י"ל דמהני וכמש"ל דבממון מהני גם הוכחה ע"י האנן סהדי לאשוויא שטרא ובגט ל"מ לר"א וכת"י ס"ל דהוי כעדים ממש ומה"ט ס"ל דגם בקדושין מהני כת"י מה"ת כנ"ל

, י) והנה התוס' בדף ד' כתבו דל"מ ע"ח לר"א, וכתבו בסוף דבריהם ומיהו יש לחלק דבממון דמהני הודאת בע"ד אבל בקדושין וגירושין דל"מ הודאת בע"ד משום דחב לאחרים ולכאורה כונתם דלעולם ר"א ס"ל דע"ח מהני לשווי' שטרא והא דבעינן ע"מ בגיטין וקדושין, היינו על מעשה הנתינה לידה כמו בקדושי כסף בעינן עדים על הנתינה לידה כ"כ בקדושי שטר ובגט אף דכבר נעשה הגט ע"י ע"ח אבל צריך ע"מ על מעשה הנתינה לידה כמו בקדושי כסף, וע"כ בממון דלא בעינן עדים על מעשה הקנין בקונה בכסף או בחזקה וסגי בהודאת בע"ד שנעשה הקנין, וע"כ מהני ג"כ ע"ח לר"א, כיון דהשטר כבר יש עליו דין שטר ע"י ע"ח כנ"ל תו על הנתינה א"צ עדים בממון, וכן מתבאר בקצות סי' מ"ב שפי' כן, אבל לענ"ד אאפל"כ דהרי התוס' שם הביאו ראי' דע"ח ל"מ לר"א משנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין דאמר אביי שם דאתיא דלא כר"א דעמ"כ דלא ידעי בהי מינייהו מיגרשה, ואי לר"א ג"כ סגי בע"ח וא"צ ע"מ וליסגי בע"ח, והקשה מו"ר הגר"ח זצ"ל דלר"ת דגם לר"מ בעי ע"מ, א"כ גם לר"מ קשה דלא ידעי ע"מ בהי מיגרשה, ותירץ דלר"מ עיקר הגט והכשרו לאשווי' שטרא נעשה ע"י ע"ח והא דצריך לר"ת ע"מ בגט היינו לענין דין הנתינה דג"כ צריך עדים דהוי דשב"ע, וכמו בקדושי כסף דצריך עדים על נתינת הקדושין כ"כ בגט וגם בקדושי שטר צריך עדים על הנתינה, ולר"א הע"מ כורתים על שני הדברים היינו האחד לאשווי' שטרא והשנית על מעשה הנתינה, ולזה הא דס"ד שם בגמ' דלר"א בעי הנתינה לשמה היינו על הא דע"י ע"מ נעשה הגט לאשווי' שטרא והוי בכלל וכתב לה לשמה דע"י ע"מ נעשה הכשר הגט, אבל לר"מ אף דלר"ת ג"כ צריך ע"מ, אבל אין שייך זה לענין לשמה, דהגט נעשה ע"י ע"ח לחוד, והע"מ הוא רק על מעשה הנתינה משום דבש"ע ול"ש על זה דין לשמה, ודבריו מוכרחים מאד, ועפ"ז אאפ"ל כנ"ל, דהחילוק בין ממון לגיטין לר"א היינו משום דלאשווי' שטרא גם ר"א מודה דנעשה ע"י ע"ח, ורק על מעשה הנתינה צריך ע"מ לר"א, דא"כ גם לר"א ניחא דל"צ לשמה על הנתינה וכמו דלר"מ ניחא לר"ת וכנ"ל, וע"כ דלר"א הע"מ כורתים לאשווי' שטרא וע"י ע"ח לא נעשה הכשר הגט לר"א לשיטת התוס' וא"כ קשה מ"ט מהני בשטר מכירה בע"ח לחוד, ועוד קשה אי נימא כנ"ל דלר"א הכשר השטר נעשה ע"י ע"ח לחוד מנ"ל להגמ' דר"א פליג בזה על ר"מ דבדשב"ע צריך ע"מ דוקא, דהרי התוס' שהביאו ראי' דלר"א ל"מ ע"ח לחוד ע"כ דלא ס"ל כר"ת דגם לר"מ בעי עדים בשעת נתינת הגט, דא"כ פשיטא דלר"א ל"מ ע"ח לחוד דהרי גם לר"מ ל"מ, וא"ל דהנפ"מ לענין דע"מ ליבעי לשמה לר"א, דהרי להמסקנא שם גם לר"א לא בעי נתינה לשמה, וע"כ דהתוס' שהוצרכו להביא ראיות דלר"א ל"ח ע"ח, היינו דלא כר"ת ולר"מ סגי בע"ח לחוד גם בגיטין, ומשום דס"ל דהע"ח מהני גם להיות עדים על הנתינה בקדושין וגיטין, וא"כ מהכ"ת לעשות פלוגתא בזה בין ר"א לר"מ, כיון דגם לר"א נעשה השטר ע"י ע"ח לפי הנ"ל, ומנ"ל דלר"א ל"מ ע"ח גם על הנתינה כמו לר"מ והרי י"ל דר"א ור"מ פליגי רק בזה דלר"א מהני גם ע"מ על שני הדברים ולר"מ דוקא ע"ח, וכמו בשטרי מכר, ומנ"ל דבגט פליג ר"א על ר"מ דלא יועיל ע"ח, וע"כ צ"ל דלהתוס' לר"א רק ע"מ כורתים הגט לאשוויי' שטרא, ולא הע"ח, וא"כ קשה מ"ט מהני במכירה בע"ח ומה שייך זה להא דמהני הודאה בממון

ולכאורה אפ"ל דהא דמהני בממון היינו מכח חנן סהדי דמע"ח ראי' על המסירה שבא מיד הנותן והמוכר להמקבל ולהלוקח וכמ"ש הר"ן לשיטת הרי"ף והרמב"ם דמה"ט מהני ע"ח לר"א דע"י הע"ח ראי' על המסירה, והא דס"ל להתוס' דבגיטין ל"מ, היינו משום דבגיטין צריכין שיהי' המסירה לשם גירושין וכמ"ש הרמב"ם והע"מ כשם שצריכים לראות הנתינה כן צריכין לשמוע שנתן לשם גירושין, ולכן ע"ח ל"מ דנהי דאנו יודעין ע"י ע"ח שבא מידו לידה אבל אין ראי' מזה שמסר לגירושין, וע"כ בממון מהני דלפקדון לא חיישינן, אבל בגיטין ל"מ משום דלא ידעינן שמסר לשם גירושין וע"כ הע"מ משוי שטר וכיון דהע"מ משוי לשטרא וע"כ ס"ד דבעינן לשמה בע"מ אך יותר נראה דהתוס' ס"ל דנהי דע"י המסירה יודעים אנו שמסר אבל זה נא חשיב כעדים ממש ובקדושין וגיטין דצריך דוקא עדים לקיים הדבר ושניהם מודים ל"מ ע"כ ל"מ ג"כ האנן סהדי, אבל בממון שפיר מהני האנן סהדי למשווי' שטרא והרמב"ם מחלק בין גיטין לקדושין כמש"ל

, יא) ובעל המאור הקשה על הרי"ף דמהני ע"ח לר"א מכתובות (דף צ"ד) בשני שטרות היוצאין ביום אחד דרב ס"ל דיחלקו ושמואל ס"ל שודא ומפורש שם דרב ס"ל כר"מ דעח"כ וע"כ שניהם זוכין כאחת ושמואל ס"ל כר"א ולמי שנמסר תחלה קנה וע"כ אמרי' שודא ואם איתא דעח"כ גם לר"א הול"ל יחלקו וכמו לר"י וע"ז תירץ הרמב"ן (המובא בר"נ פ' המגרש) דלר"א גם המסירה כורתת וכשמסר לאחד הוא קונה ע"י המסירה מיד קודם סוף היום, והא דל"א דילמא מסר בלא ע"מ כיון דמהני ע"ח (וע"י ע"ח שניהם שוין לזכות בסוף והול"ל דיחלקו) י"ל דלענין דיני ממונות מסירת בעל דין כמאה עדים דמי ועוד דהיינו שודא דאמרי' שרצה לזכות את הראשון והשני הטעה (היינו דאמרי' דמסר לאחד בע"מ והוא זכה קודם) וע"ז כתב הר"נ דלא נהירא דודאי ר"א מסירה בעדים בעי, ומסירה בלא עדים לא מהני דאם הי' קונה בממון למה לא תכרות בגיטין, וכ"ת אה"נ אלא דחיישינן דילמא איהי זייפתי' א"כ היכא קאמרינן בריש מכלתין דנהי דלא בעי ר"א ע"ח מודה במזויף מתוכו שפסול כלומר דחיישינן דילמא מסר לה בלא ע"מ, וכי יהיב לה הכי מאי הוי הרי מסירתו כורתת דכל שנתקיים בחותמיו ליכא למיחש דילמא זייפתי' ואנן סהדי דיהיב