אמרי משה צב

לאכול בשביל אדוניהם העבדים שאוכלים מ"מ אינו אוכל רק משום הכהן דהיינו קנין הקנין, וע"כ בקנין השלישי דליכא הך גזה"כ אינו אוכל ע"ש, ולפ"ז ק"ט לכ"ע מנ"ל דהאוכלת בשביל בנה מאכלת, ולפי"מ שביארנו דאשת כהן אוכלת משום שחל עלה קדושת כהונה וע"כ מאכלת עבדי' ככל כהן המאכיל עבדיו ולזה צריך הילפותא דכל טהור בביתך המובא ברש"י הנ"ל דחל עלה קדושת כהונה וממילא ידעינן דגם כשאוכלת בשביל בנה מאכלת עבדי' דנשאר עלי' קדושת כהונה משום בנה

ה) המנ"ח בקומץ למצוה ר"פ הקשה על הרמב"ם שפסק בעבד של ב' שותפים דאוכל בתרומה, והקשה דסותר למ"ש בעצמו לענין יציאת ראשי אברים וכן לענין יום או יומים דבעינן כספו המיוחד לו ע"ש שהניח בצ"ע. ולענ"ד לק"מ דרק במה שנוגע לאחד מהאדונים השותפים כמו יום או יומים שיופטר האדון על רציחתו מפני שיש לו חלק בהעבד ע"ז שייך דאין מיורד לו, ולא הוי אדונו בכולו, וחלקו של השותף אינו מועיל לפוטרו על רציחתו שעשה הוא וכן לענין שו"ע אף שנוגע להעבד שיוצא לחרות בכ"ז הרי לא יוכל להוציא רק חלקו של זה, וחלק חברו ע"כ דנשאר בעבדותו וע"כ שפיר נתמעט מכספו המיוחד, אבל לענין אכילת תרומה הנוגע להעבד הרי הוא קנין כספו של כהן ומה נפ"מ אם הוא עבד של אחד או שנים הרי הוא אוכל מכח שניהם ומקרי שפיר מיוחד לשניהם, ולענין שו"ע אם יפילו השו"ע שני השותפין ביחד אפשר דיוצא ואף אי נימא דגם ביחד אינו יוצא ל"ד כלל לכאן, דשם כל מעשה ההפלה של כל אחד מעשה בפ"ע, וע"כ אינו מועיל ביחד ג"כ משא"כ בתרומה הרי אוכל העבד מכח שניהם והוא קנין כספו של כהן, גם מ"ש שם להקשות על הפ"י בריש האומר במקדש מעכשיו ולאחר ל' דאם היו שניהם כהנים ג"כ אינה אוכלת משום דלא הוי כספו המיוחד, ותמה עליו מהרמב"ם הנ"ל לענין עבד של ב' כהנים שאוכל ל"ד כלל דאיתתא לבי תרי לא חזיא ול"ש שתאכל מכח השנים ביחד, ורק שתאכל מכח ממ"נ בזה שפיר אפ"ל כהפ"י דכה"ג לא מקרי כספו המיוחד, ומה שהשיג עליו מגיטין (דף מ"ב) בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה יש לחלק בכמה אנפי, דשם גם ולד שפחתה אוכלת מחמתה משום קנין שקנה קנין כנ"ל, וגם דשם כבר הי' מבורר קודם התערובת, וע"י התערובת לא יפסיד, דאם יבוא אליהו כמבואר שם בגיטין ובמעכשיו לאחר ל' אפשר דל"ש אם יבוא אליהו

ו) גם מה שהקשה על הרמב"ם בעבד שיש לזר ג"כ חלק בו דאינו אוכל, והקשה לפמ"ש הר"ן בריש השותפים דכל אחד משתמש בשלו משתמש ויש לו קה"ג, א"כ אמאי לא יאכל, ולענ"ד לק"מ דע"כ גם בשעה שמשתמש הקה"ג שיש לו הוא רק לזמן ולשעה שמשתמש דהרי גם לחברו חלק בו ואחר שעה שייך לחברו הקה"ג, ובקה"ג לשעה פשיטא דל"ש שיאכל בתרומה דבעינן שיהי' כספו לעולם, ומה שהביא הדמיון מנכסי לך ואחריך לפלוני דודאי אם הראשון כהן אוכל בתרומה, ל"ד כלל דשם הרי הראשון יכול למכור והוי קה"ג לעולם, וכמ"ש מכבר במ"ש הזית רענן חלק ראשון להקשות על הרי"ף והרמב"ן במלחמות בב"ב (ד' קכ"ה) בעובדא דסבתא דבאומר ואחריך מעכשיו לא הוי ראוי לגבי בעל ואע"ג דאי קדים הראשון וזבין זביני' זבינא והקשה מהך דגיטין בס"פ השולח דאמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל מהא דבכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל וע"ש ברש"י דמוכח מזה דק"פ לאו כקה"ג דמי, דאף דיש לו קה"ג להמוכר ביובל, מ"מ לר"י הק"פ דהוי כקה"ג מחשב זה לראוי ומכ"ש כאן באחריך שכתב הרשב"ם (בדף קל"ז) בד"ה אחריך שאני, ובד"ה דתניא דבאחריך לכ"ע ק"פ כקה"ג ומה"ט יכול הראשון למכור וא"כ כ"ש דהוי הכא ראוי גם במאחריך מעכשיו כיון דיש לראשון ק' פ דהוי כקה"ג לכ"ע וגם יכול למכור ולא נשאר כלום להאריך, ושם אינו יכול למכור הקה"ג ובכ"ז מחשב ראוי לר"י בשדה החוזרת ביובל יעוי"ש (בסימן פ') שכתב שהיא קושיא עצומה.*):

**(הג"ה ובז"ר מתרץ קושיא הנ"ל לחלק בין בעל לבכור דבבכור דממעטינן ראוי מלתת לו דבעינן שיוכל ליתן במתנה וע"כ שם בגיטין דבעל קה"ג ל"מ למכור וכמו לר"י במכר הבן בחי' האב ומת בחייו דלא חל המכירה כמבואר ב"ק (דף פ"ח) וע"כ פריך לר"י דלא יטול פ"ש, אבל בבעל דמעטינן ראוי מקרא אחרינא לא בעינן שיוכל ליתן במתנה, ולענ"ד יש לדחות עפ"מ שאמרתי בישוב קושית השעה"מ בה' נחלות דבכור נוטל פ"ש בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ואמאי כיון דלא מצי ליתן במתנה, וכמו בנכסים שהשביחו היתומים דאין נוטל פ"ש משום דאין יוכל ליתן במתנה ע"ש ואמרתי דרק אם החסרון בהנכסים שאין מוחזקין ומה"ט א"י ליתן במתנה זה מקרי ראוי, אבל מה שאין יוכל ליתן מצד חסרון המוריש שהוא גוסס וא"י להקנות זה לא איכפת לן כיון דהנכסים מוחזקין ובזה ישבתי ג"כ מה שהקשני מבה"י הרה"ג ר' פנחס מזוריק ז"ל בהא דנטלו בנות צלפחד בנכסי חפר, והרי חפר לא מצי יהיב במתנה אף דא"י מוחזקת מ"מ הוי דבר שאינו מסוים שאין יוכל להקנות ולהנ"ל ניחא כיון דהנכסים מוחזקין אין חסרון מה שאין שאין יוכל להקנות, ועפ"ז נסתר תירוץ הז"ר דאין חסרון במה שאין יוכל להקנות והעיקר תלוי אם הנכסים מוחזקין, וע"כ בכור ובעל שוין, ובמנ"ח הקשה בהא דפריך יכיר ל"ל דהא מגו דבעי למיתב מתנה, דהא נפ"מ לענין עבד עברי דא"א להקנות כמבואר ברמב"ם ועובד את הבן יעו"ש, ואי נימא דכל שאין יכול ליתן במתנה אין נוטל פ"ש הי' ניחא, אך כבר נתבאר דז"א כיון דהוא מוחזק, והנלע"ד דלריב"ב דכשאמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, גם ע"ע יוכל להנחיל בתורת ירושה דבאמת תמהו מ"ט לא יוכל למכור ע"ע, והנראה דהטעם הוא דליכא קנינים במה להקנות, דחזינן דצריך ילפותא על הא דנקנה בכסף ושטר, אלמא דל"ד לכל מטלטלין משום דאין בו קה"ג כמ"ש הפ"י, וכן חזינן דאין נקנה בחליפין, ולהכי אין בו קנינים למכור ולהקנות אבל מדין הנחלת ירושה כיון דעובד הבן י"ל דגם עבד עברי יוכל להנחיל

ועפ"ז י"ל קושית הגרע"א (בסימן קל"ב) בהא דפריך לר"מ דמקנה דשלב"ל יכיר ל"ל דהא נפ"מ לענין מטבע דאין נקנה בחליפין ובדשב"ל במעות שיפלו לו אח"כ לא משכחת שום קנין ע"ש, ולהנ"ל ניחא דמצי להנחיל בתורת ירושה לריב"ב, והא דמשני ל"צ בנכסים שנפלו כשהוא גוסס, והרי יקשה דעדיין מצי להנחיל. כבר הקשה כן המרי"ט והוכיח דבדשל"ב שא"י להקנות אין יכול ג"כ להנחיל, וי"ל דזה רק אם א"י לחול הקנין משום שלב"ל אבל במטבע דלר"מ אין חסרון משום שלב"ל, רק דלא משכחת קנין על מטבע שלב"ל בזה שפיר מצי להנחיל לר"מ, וכשמשני בנפלו כשהוא גוסס דבזה החסרון ג"כ בחלות הקנין גם לר"מ בדשלב"ל וע"כ)**