אמרי משה צא

סימן יג

המ"ל הקשת להשיטות דסברי דסיכה כשתי' הוא רק מדרבנן מהא דאמרי' ביבמות (דף ע"א) קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה, הרי לשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן ספינן לקטן בידים, א"כ אף אי ערלות של"ב הוי ערלות מותר לסוכו ע"ש

א) והנלע"ד לחדש דבתרומה לזרים יש איסור על המאכיל משום הדין דמשמרת תרומתי דהיינו דאסור לאבד תרומה או לשרוף וכמ"ש התוס' בפסחים (דף י"ג) ומשום דצריך לשומרו שיהנה הכהן מהתרומה, וע"כ אם זר אוכל תרומה לבד האיסור דזרות איכא גם הך איסורא דמשמרת תרומתי, ואיסור זה איכא גם על המאכיל, ולכן א"ש הך דקטן ערל דאם ערלות שלא בזמנו הוי ערלות אסור לסוכו לא משום איסורא דקטן, רק משום משמרת תרומתי דהיינו מה שמסיכו לקטן עובר במה שמאבד התרומה שלא כמצותה לכהן ובזה יתישב גם קושית התוס' (בד' צ') ד"ה ואוכלת בגינו דלמ"ד קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו הומ"ל בתרומה דאורייתא, ולפמ"ש דיש איסור על המאכיל תרומה ניחא, והנה ביבמות (דף ס"ו) בתוס' ד"ה כרשיני תרומה כתבו בתרומה דחזי לאכילה אסור ליתן לבהמתו משום הפסד תרומה ע"ש, ונראה דאיכא איסור מה"ת להאכיל לבהמתו כשראוי' לאכילה לאדם והיינו הך דינא דמשמרת תרומתי דכיון דאכילת תרומה לכהנים מצוה אסור להפסיד ולהאכיל לבהמתו ובכרשיני תרומה אף דחזי לאכילה ע"י הדחק אפשר דליכא בזה הדין דמשמרת תרומתי, ומשום דהולך לאיבוד בל"ז וע"כ מותר להאכיל לבהמתו, וכע"ז כתבו התוס' בפסחים לגבי חמץ (בדף י"ב), ולבהמת ישראל אסור ליתן כרשיני תרומה ומשום דאסור לישראל ליהנות הנאה של כילוי וכמ"ש התוס' שם, ואיסור זה הנאת כילוי אסור גם בתרומה טמאה דליכא בזה הדין של משמרת תרומתי, א"נ י"ל דגם בכרשיני תרומה איכא הך דינא דמשמרת תרומתי כיון דחזי לאכילה ע"י הדחק, ובכ"ז מותר ליתן לבהמת כהן משום דהוי קנין כספו אבל תרומה דחזי לאדם אסור ליתן לבהמתו, והיינו מדרבנן או מה"ת כיון דיש לקיים באכילתם מצוה, ולא משום הדין דמשמרת תרומתי דזה גם בכרשינים איכא ובכ"ז הותר לבהמת כהן משום דהוי קנין כספו, ולפ"ז ל"צ למ"ש התוס' שם דהטעם דאסור בשכר פרה מישראל משום הנאת כילוי רק דהסור משום משמרת תרומתי ומוכח ע"כ דהתוס' ס"ל דבכרשינים ליכא הך דינא דמשמרת תרומתי

ב) ולכאורה יש להעיר בעבד ערל קודם מילה וטבילה דיש להבעלים כהן קה"ג בעבד גם קודם מילה וטבילה וכמתבאר (בדף מ"ו) דמה"ט אין יכול לטבול לשם ב"ח בקנה עכו"ם גופא וכן בעבד ערל יליד בית דבודאי קנוי להכהן קנין הגוף, וא"כ יהי' מותר להאכיל לעבד ערל תרומה או לפחות כרשיני תרומה דהרי הוא קנין כספו ולא גרע מבהמת כהן, ובאמת מתבאר בירושלמי ר"פ אלמנה לכ"ג דעבד ערל אסור בתרומה, דקאמר שם לטעמא דכל שאינו אוכל אינו מאכיל עבד ערל שקנה עבדים אינו מאכיל, ולטעמא דמשום קנס מאכיל ע"ש, ואולם הנלע"ד דבעבד ערל יליד בית דהוא דינו כישראל לענין מצור אסור בתרומה מצד עצמו דערל אסור בתרומה, ולא הותר משום קנין כספו רק לבהמה דל"ש עלה איסורים, ואף דגם אשת כהן אוכלת משום קנין כספו, מ"מ לא מצינו דהותר רק איסור זרות אבל איסור ערלות לא מצינו, דאשה ילפינן דאוכלת, מכל טהור בביתך וכמתבאר ברש"י קידושין וע"כ ניחא הירושלמי הנ"ל דע"כ איירי ביליד בית דמקנת כספו קודם מילה הרי הוא כעכו"ם ועכו"ם אין לו קה"ג בעבדים שקנה וא"כ גם לטעמא דמשום קנס אין יוכל להאכיל העבדים שקנה הוא, וע"כ דאיירי ביליד בית וע"כ א"ש דאינו אוכל משום דהוי כישראל ומוזהר על איסור תרומה משום ערלות, ואולם בערל מקנת כסף דהיינו שקנה עכו"ם וקודם מילה וטבילה דעדיין אינו במצות ול"ש עליו איסורים, יש לעיין מ"ט יהי' אסור להאכילו תרומה ומ"ש מבהמתו דמותר משום דהוי קנין כספו, וכן מותר להאכיל לשפחתו אף דשפחה הויא זונה, וזונה אסורה בתרומה מ"מ הותר משום קנין כספו וא"כ מ"ט יהי' איסור דערלות חמיר שלא להאכילו, ועיין בתוס' (דף ס"א) דרק לאחר השחרור היא זונה וצ"ע, ולפמש"ל י"ל דהאיסור הוא משום משמרת תרומתי, וכרשינין דמותר ליתן לבהמה אפשר דגם לעבד ערל מותר וצ"ע

ג) כן יש להעיר לכאורה בהא דמתבאר במשנה (דף נ"ו) דאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן הנשואין לא אכלו ומשום שנתחללה בביאתו, ומנ"ל זה דחללה אשת כהן לא תאכל משום קנין כספו דבשלמא בכל הני דמפסלי משום שנבעלה לפסולים שזר אצלה מעיקרא דילפינן שאסורה בתרומה מבת כהן כי תהי' לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ושם (בדף ס"ח) מרבינן מן ובת דגם לוי' וישראלית פסולה והיינו כשאוכלת בשביל בנה. ומזה ילפינן גם כשאוכלת בשביל בעלה דפסולה, ועוד דלא מצינו שהותר משום קנין כספו רק איסור זרות אבל כשיש פסול אחר דהיינו הך איסורא דבת כהן כי תהי' לאיש זר. לא מצינו שהותר, אבל בחללה דליכא איסור אחר לתרומה רק משום דחללה הויא כזרה, ועיין בתוס' (דף מ"ד) ד"ה ה"נ. וליכא בזה הך איסורא דלאיש זר דהכהן לאו זר הוא אצלה, ורק משום דהויא כזרה, וכיון דכל זרה אשת כהן אוכלת מנ"ל דחללה אשת כהן אינה אוכלת, ומ"ש משפחת כהן דאוכלת אף דהויא זונה ועיין קדושין (דף כ"ג), והנלע"ד דאשת כהן האוכלת בתרומה היינו משום דחל עלה קדושת כהונה ע"י בעלה, וכן מתבאר מלשון החינוך ע"ש וכ"ה מפורש בקרית ספר המבי"ט פ"י תרומות ע"ש, וע"כ כשנתחללה ופקע ממנה קדושת כהונה אינה אוכלת, ואם כי מברייתא דריש אלמנה מתבאר דגם אשה ילפינן מקנין כספו וכן מוכח מהא דפריך שם דגם אלמנה לכ"ג יאכלו עבדי' בתרומה אף שהיא אינה אוכלת משום קנין שקנה קנין למ"ד דקנין שאינו אוכל מאכיל

ד) ועפמ"ש יתישב מה דק"ל בהא דמבואר שם דאשת כהן האוכלת בשביל בנה מכהן מאכלת את עבדי' בתרומה ומנ"ל זה, דבשלמא כשהכהן בעלה חי מאכלת משום קניניו שקנה קנין. אבל כשאוכלת בשביל בנה דנפ"ל דאוכלת משום יליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי' בי' יאכילו וכמתבאר ברש"י שם, מנ"ל שתאכיל את עבדיה וא"ל דהיינו משום שכל האוכל מאכיל וה"נ האוכלת בשביל בנה כיון שאוכלת וואכלת, דזה אינו דהרי למ"ד דגם קנין שאינו אוכל מאכיל, ע"כ דהעבדים השניים אוכלים בשביל הכהן משום קנין הקנין, ולא משום אדוניהם העבדים שהרי הם אינם אוכלים, וא"כ מנ"ל לדידי' הכלל דכל האוכל מאכיל, וביותר קשה לי לפמ"ש החינוך במצוה ר"פ דאם עבד השני קנה שלישי אינו אוכל בתרומה דכי יקנה הנפש קנין א"ר ולא קנין הקנין, וחזינן דאף שהעבד השני אוכל מ"מ אינו מאכיל את עבדיו, וחזינן דאין זה כלל שכל האוכל מאכיל, וא"כ מנ"ל דהאוכלת בשביל בנה מאכלת וע"ש במנ"ח שביאר דהחינוך הוכיח זה מהמ"ד דקנין אוכל מאכיל וחזינן דאף שהעבדים יוכלו