אמרי משה צ

בכהן הוא רק בב' שערות האחרונות המעכבת הגילוח, ושיעור פאה הוא מ' או ד' שערות ויכול לגלח עד ב"ש ע"י עכו"ם וישאיר ב"ש שיגלח הכהן ע"ש, ובאמת ל"צ לזה די"ל דכל הפאה והזקן יגלח העכו"ם וישאיר שער הראש וזה יגלח הכהן, ועפ"ז א"א לתרץ כהבה"ל דגם המקיף יקיים המצוה בב"ש האחרונות או בשער הראש כנ"ל, וע"כ הנראה דלהכי ל"ק לפי האמת דיגלחו עכו"ם משום דכיון דהניקף עובר והעשה אינו מתקיים ע"י עכו"ם, אבל כשמגלח הכהן מתקיים המצוה בכל השערות שמגלח ואתחלתא דמצוה היא עד הסוף, והעירוני קצת לזה חכ"א, וכן מוכרח דאל"כ איך דוחה בשעה שמקיף הפאה הראשונה והא לא נתקיים המצוה עד שיגמור הפאה השני' וכן הזקן דהוי ל"ת בפ"ע, וע"כ דכשמגלח הכהן מתקיים המצוה בכל השערות ולפ"ז אין ראי' מהתוס' הנ"ל דכל דשרי להניקף ליכא איסור על המקיף, עוד י"ל קצת באופן אחר לפי"מ דמשמע מהרמב"ם דהא דבעינן גילוח בכהן אין זה לעיכובא רק למצוה ולהכי הקשו התוס' דיגלתו עכו"ם כיון דאין זה לעיכובא בכהן דוקא, ולא נצטרך לדחות הלאו דהקפה, והוכיחו מזה דגם כשהקיף עכו"ם עובר הניקף, וע"כ ל"ק דעדיין יקיף העכו"ם משום הלאו דהמקיף כיון דע"כ צריכין לדחי' משום הניקף שוב א"א לעשות ע"י עכו"ם דלא נעשה המצוה כתיקונה וא"א לדחות רק כשנתקיים המצוה כתיקונה, ואולם זה דוחק דמשום לעשות המצוה כתיקונה ידחה הל"ת דמקיף אף דאפשר ע"י עכו"ם וגם על תירוצו של הג"ר משולם ק"ל טובא דאכתי תרי אפשר להסר שער הזקן ע"י סם והעשה דגילוח יקיים בשער הראש, וא"כ מ"ט ידחה כלל הל"ת דהקפה גם לניקף, ומה הועילו התוס' בתירוצם דגם ע"י עכו"ם חייב הניקף דאכתי אפשר ע"י סם ואי נוקמי בכה"ג שאין לו סם, ה"נ הרי י"ל דאיירי כשא"א ע"י עכו"ם, וע"כ מוכרחים לומר דהתוס' ס"ל דמצות גילוח הוא על כל השער ולא רק על ב"ש האחרונות, וע"כ א"א כלל ע"י סם, רק התוס' הקשו דיגלח עכו"ם דגם ע"י עכו"ם יתקיים מצות גילוח ואף דצריך כהן זה הוא רק לכתחילה ומשום מצוה דלכתחילה לא אמרי' דעדל"ת או המצוה דכהן יתקיים בשער דהיתר. ומזה הוכיחו דגם כשמגלח עכו"ם עובר הניקף ותו ל"ק דאכתי יגלח עכו"ם דלא נצטרך לדחות הל"ת של מקיף, דכיון דמשום הניקף עדל"ת תו אין עובר המקיף כלל, דא"ל כמש"ל דלהכי א"א לפי האמת לגלח ע"י עכו"ם, דלא יתקיים המצוה ע"י עכו"ם ויעבור הניקף, דהרי ע"כ צ"ל דגם ע"י עכו"ם מתקיים המצוה דהמצוה דתגלחת הוא על כל השער דאל"כ הי' אפשר ע"י סם, וא"כ מאי הקשו דיגלח עכו"ם, וע"כ דיתקיים המצוה ע"י עכו"ם וא"כ יקשה לפי האמת דיגלח עכו"ם, וע"כ מוכח כמ"ש דכל דלהניקף מותר גם המקיף אינו עובר

ג) והנה לענ"ד נראה דבדין זה אי במצורע המצוה דתגלחת הוא על כל השער אי דק על ב"ש האחרונות תליא בשני תירוצי התוס' ביבמות (דף ג':) סד"ה ל"ת שיב"כ, שכתבו וכן וגלח את כל שערו דמצורע אפשר לקיים בשער דהיתר, ע"ש, ומאוד נפלאים דבריהם לענ"ד דאיך אפשר לקיים בשער דהיתר הא להדיא כתיב ראשו וזקנו, דע"כ צריך לגלח גם הפיאות ולזקן וממנ"פ אם באמת מקיים המצוה בלא גילוח הפאות והזקן א"כ מ"ט דחי באמת, ואם כונתם באין לו פאות וזקן, הא זה הוא תירוצם השני שכתבו א"נ בנמרטו פאת ראשו וזקנו ולא ראיתי מי שהתעורר בזה וע"כ נראה ברור דבתירוצם הראשון ס"ל להתוס' דמצות גילוח בתער הוא רק על ב"ש האחרונות וכל השער אפשר להסיר ע"י סם, ולהכי כתבו דאפשר להמצוה דתגלחת להתקיים לפעמים גם בלא דחי' היינו ע"י סם יסיר שער הפאות והזקן, והגלוח בתער יקיים בשער הראש, והא דדחי באמת היינו בכה"ג שאין לו סם, ובתירוצם השני ס"ל דכל דאית לי' שער בפאות וזקן אז חל מצות תגלחת בתער דוקא על כל השאר שיש לו, ולהכי כתבו דמשכחת רק בנמרטו פאת ראשו וזקנו דאז ודאי דמתקיים המצוה בשער דהיתר, (ועיין ב"ק דף ק"ה דמשמע לכאורה דמצות גילוח הוא רק על ב"ש האחרונות)

ד) ועפ"י הנתבאר יש לנו לפרש דברי רש"י הנ"ל (באות א') באופן אחר דהנה כבר הקשו בהא דמצריך עלי' דלא נימא עדל"ת, הא כיון דאיירי קרא דעלי' היכא דאיכא צרה ויש גם אתים אחרים דלהם לא הוי ערוה דלצרור כתיבא בהאי קרא, וא"כ איך ס"ד דמותר לייבם הערוה, הא אפשר לקיים המצוה בצרה או אפשר באחים האחרים שיבמו דלהם מותרת, ועכצ"ל דאיירי שהאחים והצרה אינם בכאן, ובכה"ג הוי ס"ד דדחי, ועיין בש"א (סי' צ"ו) ובר"א סי"א שהתעוררו בכה"ג דהמצוה אפשר להתקיים בלא דחי' ורק עתה אירע שא"א להתקיים בלא דחי' אי דחי בכה"ג והביאו מהגמ' דשבת קל"ג דפריך הגמ' ואי איכא אחר ליעבד אחר ומשני דליכא אחר דמוכח דבכה"ג דחי, ומזה הקשו על הב"י בס' י"א יעוי"ש, וכנראה דנחלקו בזה הרמב"ן והרשב"א בהך דאמרי' ואפילו פשתים לצמר דהרמב"ן כתב דס"ל דאף באפשר לקיים שניהם דחי, והרשב"א מוקי לה באופן דאין לו ציצית של צמר, ובכה"ג דחי גם לדידן, וזה יש לכוין בכונת רש"י שכתב דמהכא נפקא דעדל"ת היינו דמראשו ילפינן דעדל"ת בכה"ג דהא הכא ע"כ אפשר להתקיים המצוה דתגלחת בלא דחי' היינו שיסיר שער פאות והזקן ע"י סם וגילוח בתער יקיים בב"ש או בראש וכנ"ל, וע"כ הא דדחי באמת היינו כשאירע שאין לו סם ואז דחי ומזה ילפינן דבכה"ג שבפעם זו א"א אלא בדחי' דחי ולהכי איצטריך עלי' דאף דאיכא אתים וצרה, מ"מ השתא שאינם בכאן הו"א דדחי, [ובמק"א אמרתי דאין ראי' מגמ' דשבת הנ"ל, לענין מה שחקרו באם יוכל להתקיים המצוה ע"י אחר בלא דחי' אי יכול לומר אנא בעינא למיעבד מצוה אף שהוא צריך לדחי' ועדל"ת בכה"ג (וכמו הכא ביבום היכא דאיכא אחרים שמותרת להם והביאו ראי' מהא דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר) דהרי באמת גם האב גופא אפשר לקיים המצוה בלא דחי', היינו שיכוין רק למצוה ולא להנאת קציצת הבהרת, ואך בכ"ז בליכא אחר והאב יודע בנפשו כי א"א לכוף יצרו שלא יכוין להנאתו מ"מ דחי כיון דעכ"פ השתא א"א בלא דחי', אבל באיכא אחר ל"ד בכה"ג דאאפ"ל דהוא רוצה לקיים המצוה, דאז הא נימא דגם הוא בעצמו אפשר לו לקיים בלא דחי' שיכוין דעתו, ואם הוא אין ביכלתו לכוין דעתו בכה"ג א"א לדחות כיון דאפשר להתקיים ע"י אחר, אבל היכא דלדידי' א"א בשום פנים לקיים המצוה בלא דתי' אין טענה במה שאפשר להתקיים ע"י אחר, דיאמר אנא בעינא למעבד המצוה, ומיושב הקושיא שהקשו ממילה דאפשר ע"י עכו"ם למ"ד דכשר, עוד יש לחלק דכיון דבכ"ד אין עדל"ת ועשה ורק במילה בצרעת דחי ל"ת ועשה, ולכן י"ל דרק משום שלא יהי' התינוק ערל חמור מצות מילה לדחות העשה מה דל"ד בעלמא, ולהכי כיון דזה שיהי' התינוק נימל אפשר להתקיים ע"י אחר, שוב א"א כאן לדחות משום המצוה דאב שיאמר דהוא רוצה לקיים המצוה, דהך מצוה לא חמיר מכל עשה דל"ד ל"ת ועשה]: