אמרי משה פט

רע בעלמא מאי מייתי ראי' ממתניתין דאוכלת בתרומה דשם בא עלי' ודאי מש"ה בתר דידי' שדינן ומוכח שם בסוגיא דאין נפ"מ בין ארוסה לפנוי' דכל שבא עליה ודאי גם בפנוי' לא חיישינן מאחר כדמוכח שם ממתני' דאיירי בפנוי', וע"כ הא דכתב הרמב"ם בפט"ו מאיס"ב דכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר, היינו דשם אין אנו יודעים שבא עלי' וגם הוא אינו נאמן על בנו שממנו הוא וממזר הוא כמש"ל דליכא ממ"נ וגם לא הוחזק לאב, וכן הך דפ"ג מיבום לא איירי שידעינן שבא עלי' והאב אינו מהימן לפוטרה מחליצה כמש"ל, וכיון דיש לנו ספק על ביאתו ג"כ שוב חיישינן שמא מאחר, אבל ליורשו דע"ז מהימן האב שבנו הוא ובודאי בא עלי' לא חיישינן כלל שמא זינתה עם אחר וכמסקנת הגמרא שם וא"צ לחידוש של הש"ש הנ"ל דנאמן ע"י שמאמין לה, רק בפשוט דכל שנאמן שבא עליה תו לא חיישינן מאחר וכמסקנת הגמ' ביבמות כנ"ל, וניחא מה שהקשו מהרמב"ם דתרומות דלא חיישינן מאחר דשם איירי שבודאי בא עלי' וע"כ לא חיישינן מאחר, ובאמת לענין תרומה אמרי' בכתובות שם דבאומר בני זה כהן נאמן להאכילו בתרומה משום דבידו להאכילו בתרומה ושוב גם בלא ידעינן שבא עלי' כיון דנאמן לתרומה שבא עלי' תו לא חיישינן שמא זינתה עם אחר. ויתישב ג"כ מה שהקש' בהגהת רח"ל מייזלש מהא דתנן דממזר פוטר מהיבום ולהרמב"ם ניחוש שמא זינתה עם אחר, ולפמ"ש א"ש דהיכא דידעינן דבא עלי' לא חיישינן שמא זינתה עם אחר. ויתישב עפמ"ש מה דק"ל לפי"מ דמשמע דגם דעת הרא"ש כהתוס' והרשב"ם דאינו נאמן בתורת יכיר רק היכא דמוחזק בבנו לומר שהוא בכור אבל כשאינו מוחזק לבנו אינו נאמן רק משום מגו דאי בעי יהיב לי' כל נכסיו, וכ"כ הש"ש בדעת הרא"ש, א"כ איך כתב הרא"ש בהך דארוס דאם הארוס מכחיש שאינו ממנו נאמן מתורת יכיר כנ"ל דאם במוחזק נאמן שאינו בנו כ"ש באינו מוחזק והרי היכא שאינו מוחזק אינו נאמן אף לומר שבנו הוא לענין ירושה ומכ"ש לומר שאינו בנו ולפמ"ש א"ש דבאמת לומר שהוא בכור אינו נאמן רק במוחזק לבנו, דבלא מוחזק אין שייך שאביו מהימן דמנא ידעינן שהוא אביו שיהי' לו נאמנות ורק לאב האמינתו תורה אבל לא להאמינו שהוא אב. ודלא כשיטת הרמב"ם דיכיר בכל גווני איירי כנ"ל, אבל באומר שאינו בנו וממזר ס"ל להרא"ש דאין הטעם דנאמן משום שהי' מוחזק לאב כיון שאומר שאינו אביו, ורק הטעם משום ממ"נ כנ"ל, וע"כ כ"ש הוא דאם האמינתו תורה במקום שמוחזק לאביו לומר שאינו בנו משום הממה נפשך כ"ש באינו מוחזק כמו בארוס נאמן שאינו בנו משום הממ"נ וכהריב"ש כנ"ל, סימן י"ב מי שמוכרח ע"פ אונם או לצורך רפואה לגלח הפאות או הזקן אם צריך לדקדק שיגלחו עכו"ם או אשה משום העברת הלאו דמקיף

א) הנה לכאורה לפי"מ דקי"ל דהמקיף את הקטן חייב דאף דניקף לאו ב"ח חייב המקיף, לפי זה י"ל בכה"ג בענין הנ"ל ג"כ דאסור לישראל לגלחו אם אפשר ע"י עכו"ם בכדי שלא יעבור המקיף, אך לענ"ד י"ל דאינו כן, דהנה ביבמות (ד' ה') נפ"ל דעדל"ת מראשו דמצורע דדחי ל"ת דהקפה, והנה לכאורה נראה דרק הניקף מקיים העשה דתגלחתו ולא המגלחו, ולפ"ז ק"ל דאיך אמרי' עדל"ת ואיך יעבור המקיף באיסור בלא קיום מצוה וכמ"ש התוס' כה"ג בגיטין ובכ"ד לענין ח"ע דלהכי ל"א דידחה ל"ת דל"י קדש משום דבדידה ליכא עשה, ואשר ע"כ הי' נראה להוכיח דבכהאי גוונא דהניקף מותר לגלח משום עדל"ת תו ליכא שום איסור על המקיף ואף לפי"מ דקי"ל דהמקיף הקטן חייב ומשום דלא מקשינן מקיף לניקף, היינו דוקא בקטן דאף דלאו ב"ח הוא, מ"מ יש עליו איסורים להאכילו בידים, וגם דב"ד מצוין להפרישו, אבל היכא דאצל הניקף מותר ע"פ דין לגלח כמו הכא דעדל"ת, או בנידון השאלה דמוכרח ע"פ אונס, אז ליכא שום איסור על המקיף, דעיקר איסורא דמקיף הוא רק שלא יהי' הניקף מגולח, אבל היכא דהקפתו מוכרחת תו ליכא איסור להמקיף, אך יש לדחות לפי"מ שהוכיחו האחרונים דהיכא דא"א להמצוה להעשות רק בחברת אחר אף שאחד אין מקיים המצוה מותר לעבור בל"ת, ועיין פסחים (דף נ"ט) לענין עשה דהשלמה ובכפ"ת ביומא לענין גדולה תשובה ובהפלאה כתובות כ"ד שהאריכו בזה, ולפ"ז אין ראי' להנ"ל, [ואולי יש לדחות דלהאמת מקיף המצורע בעצמו דליכא מקיף, ואולם צ"ע אי כשהניקף מקיף בעצמו אם יש עליו איסור המקיף]

ועפ"ז אמרתי ליישב מה שעמדו המפרשים שם ביבמות ברש"י שפירש ומהכא נפקא דעדל"ת הלכך איצטריך עלי' וכו' ודקדקו דאמאי ל"פ רש"י כן לעיל דיליף מכלאים בציצית, וביותר קשה דאף דידעינן דדחי ל"ת גרידא אכתי לא איצטריך עלי' דהוי ל"ת שיב"כ וכדמסיק שם, ולהנ"ל א"ש דרש"י ס"ל כשיטת הרשב"א בתשובה (סי"ח) דמ"ע דיבום ליכא בדידה והוקשה לרש"י דא"כ איך הו"א בלא עלי' דעדל"ת כיון דהיא אינה מצוה במ"ע, וע"ז כתב רש"י דמהכא נפ"ל דעשה דל"ת וכמו הכא במצורע דמותר להמקיף לעבור בל"ת משום קיום מצות הניקף, ה"נ ביבום הו"א דהיא מותרת לעבור בל"ת אף דליכא עלי' מצוה, משום לתא דידי', וזה גם להמסקנא דמחלק בין ל"ת גרידא לל"ת שבכרת מ"מ לענין הך סברא דמותר לעבור משום קיום מצוה של איש אתר שפיר ילפינן מראשו דלענין זה אין נפ"מ בין ל"ת שיב"כ לל"ת גרידא

ב) ואך נלענ"ד ראי' ברורה לנידון הנ"ל מהתוס' שבועות (דף ג') שהוכיחו דאף היכא דהמקיף עכו"ם חייב הניקף אף לר"א דמקיש מקיף לניקף מהא דתגלחת מצורע, דעדל"ת ואמאי יקיפנו אשה או עכו"ם, וע"כ דגם בכה"ג חייב הניקף, יעוי"ש, וקשה טובא דאכתי יקשה דיגלחו אשה או עכו"ם בכדי למעט עכ"פ הל"ת דמקיף וכל דאפשר למעט בדחי' ממעטינן, וע"כ מוכח מזה דכיון דבניקף עדל"ת שוב ליכא כלל שום איסור על המקיף, ולהכי כיון דאף כשיקיף עכו"ם ע"כ צריכין אנו לעדל"ת משום איסורא דניקף שוב אין נפ"מ ויכול גם ישראל לגלחו ומשום דל"צ כלל לדחי' לגבי המקיף דבכה"ג ליכא עליו שום איסור שו"ר אח"ז בבית הלוי שהעיר בזה, וכתב דלהכי ל"ק לפי האמת שיגלחו עכו"ם דאז לא יקיים המקיף מצוה דגילוח ע"ש, ולפי דבריו דיש גם להמקיף מצוה יתישב מה שהקשינו (באות א') מיבמות. ואולם תירוץ זה לא יתכן לפי"מ שהקשו על קושית התוס' הנ"ל דיגלחו עכו"ם והרי מבואר ברמב"ם דתגלחת מצורע בעינן כהן והוא מתוספ' ות"כ, ובא""ד מתרץ בשם הג"ר משולם דמצות גילוח