אמרי משה ט

אבל עכ"פ זה מוכרח דאין הנוטפים נעשים כמי המעין, וע"כ כשרבו הנוטפים על הזוחלים לא אמרי' דיתכשרו גם הנוטפים בזחילה משום דמחוברין להזוחלים, דאדרבה אמרי' דהם מבטלים לגמרי את הזוחלים, כיון דהנוטפים לעולם עומדים בדינם, ואין מתהפכים להיות כמי המעין, וע"כ הם מבטלים את הזוחלין, ואף כשהריבוי דנוטפים הם במעט מעט לא אמרי' דנתבטלו הנוטפים, ומשום דאמרי' אח"כ דחוזר וניעור וכמ"ש הרא"ש בפ"ב דע"ז (סי' י"ח) דמהך דשמא ירבו הנוטפים מוכח דאמרי' חוזר וניעור יעו"ש, וא"כ דאמרי' חוזר וניער שוב אמרי' דהם מבטלים את הזוחלים, והוי כהופסק החיבור מהמעין דשוב אין מטהר בזחילה, אבל במעין שהעבירו ע"ג בריכה דהמעין ניכר בפ"ע ולא נתבטל לכן מטהרים את הבריכה שיטהר ג"כ בזתילה כ"ז שמחובר למעין

כא) ואך דיקשה להשיטות דס"ל דגם בשאובין כשהופסק החיבור פסול, ובכ"ז ס"ל דמקוה שלימה אין מתבטל אף באלף סאין שאובין, ולא אמרי' כיון דהשאובין עומדים בפיסולם, דהרי כשיופסק החיבור יחזרו לפיסולם, וא"כ יבטלו הם את הכשרים, וע"כ הטעם משום דכתיב מקוה מים יהי' טהור דמקוה חין מתבטל וכמש"ל בשם הראב"ד, או משום דבהיתר ל"ש ביטול, וא"כ גם בנוטפין ל"ש שיבטלו את הזוחלין, ואולי דרק לענין שאובין שיבטלו לגמרי את המקוה בזה ילפינן מהך דיהי' טהור דאין מקוה מתבטל, אבל לענין הך מעליותא שיש למעין שמטהר בזחילה ע"ז שייך ביטול, ועמש"ל (באות יא) ועוד יתבאר להלן

וביותר קשה לשיטת הרא"ש (בפ"ה מ"ג) במעין שמשוך כנדל וריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהי', הי' עומד וריבה עליו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכ"ש, דפי' דאם הי' המעין זוחל מתחלה, אז אף כשריבה מ"ג או שאובין ונתרחב מקום הזחילה, בכ"ז מטהר בזוחלין אף במקום שנתרחב, וכן נראה דעת הרמב"ם דלא מחלק בין מקום שזוחל מתחלה למקום הנתרחב וכמ"ש הב"י, ולפ"ז קשה מהך דשמא ירבו הנוטפים, דהרי כל הנהרות מעין משוך הוא וא"כ אף כשיתרחב הנהר ע"י הנוטפין מ"מ מטהר בזוחלין, וגם מה שתירצו הראשונים דנהר פרת כשמגיע לבבל כלה בקיץ, לא יעלה ארוכה לשיטת הרא"ש דגם המתפשט מטהר בזוחלין, ומה נפ"מ אם נתפשט ברוחב או באורך, וגם מ"ש לתרץ משום דהנוטפים מבטלין את הזוחלין, ג"כ אאפ"ל, דא"כ גם בהך דנדל שריבה מי"ג או שאובין על המעין ונתרתב הזחילה ע"י, נימא ג"כ שיבטלו את מי המעין, וע"כ דמקוה ומעין אין מתבטלים כנ"ל, וא"כ מאי איכפת לן בריבוי הנוטפים על הזוחלים, וקושיא עצומה היא

כב) והנלע"ד עמפ"ש המרדכי בשם הראבי"ה להקשות איך טובלים בנהרות והרי קטפרס אינו חיבור, ותירץ דהא דקטפרס א"ח היינו לטבול למעלה מהקטפרס, אבל למטה שפיר הוי חיבור משום גוד אחית ע"ש, והנה כונת קושיתו אף דמעין מטהר בכ"ש מ"מ ש. כיון דלאדם בעי מ"ס, וכיון דקטפרס א"ח הרי ליכא מ"ס, וכונת תירוצו נראה דאף דכל אורך הנהר ילך בקטפרס, בכ"ז המים שלמעלה הוי חיבור להמים שלמטה, ורק ממקום שמתחיל הנהר לצאת ממקום נביעתו בשיעור מ"ס אין טובלין משום דליכא מ"ס דהמים שלמטה אין חיבור למה שלמעלה, אבל אחרי שיש מ"ס ממקום שמתחיל הנהר לילך יכול לטבול דהמים שלמעלה הוי חיבור להמים שלמטה משום גוד אחית, ועיין בט"ז (סק"ג) נראה שהבין כונה אחרת בהראבי"ה ולא עמדתי ע"ד, וצ"ל אף דחכמים פליגי בתוספתא וס"ל דאין מטבילין אף בתחתונה, לא משום דלא ס"ל גוד אחית רק משום דאין הזוחלין מערבין, והיינו כמ"ש הש"ך דדוקא במקוה אין מחברין משום דפסול בזחילה, אבל במעין הזותלין מערבין, ולא ס"ל דטעמא דאין הזוחלים מערבים משום דקטפרס א"ח וכמ"ש הריב"ש הנ"ל, דהרי להראבי"ה למה שלמטה הוי חיבור, ולפ"ז י"ל דהא דחיישינן שמא ירבו הנוטפים, היינו במקום מוצא הנהר דשם ליכא מ"ס ומשום דאין קטפרס חיבור למה שלמעלה ושם א"א להכשיר הנוטפים בזחילה משום חיבור להזוחלין, דהרי ליכא שם מ"ס, ושוב אמרי' דהנוטפים מבטלים את הזוחלין שם, וע"כ גם למטה א"א לטבול דא"א לומר דלמטה יש מ"ס משום דמלמעלה למטה הוי קטפרס חיבור, דהרי המים שלמעלה נתבטלו בהנוטפיו. ואולם אם לא ירדו גשמים למטה והי' מ"ס במקום אחד שלא רבו עליו הנוטפין, שוב הי' אפשר לטבול למטה מזה אף במקום שרבו הנוטפים כיון שכבר יש מ"ס זוחלין שלא נתבטלו שוב הם מטהרים גם את הנוטפים בזחילה, אכן אנן חיישינן שמא רבו הנוטפין בכל משך הנהר למעלה ממקום שרוצה לטבול, באופן דליכא מ"ס זוחלים שלא נתבטלו בהנוטפים, והיינו דהריבוי התחיל ממקום מוצא הנהר ושם הרי ליכא מ"ס, דמלמטה למעלה אין קטפרס חיבור כנ"ל, ושוב גם להלן ליכא מ"ס כנ"ל, וע"כ ל"ש להקשות דיתכשרו גם הנוטפים ע"י חיבור להזוחלים, דהרי ליכא מ"ס, וכיון דלאדם בעינן מ"ס גם במעין א"א לטהר את הנוטפין בזחילה בפחות ממ"ס, אבל במעין שמשוך כנדל דס"ל להרא"ש דאם זוחל מתחילה אף שריבה עליו שאובין או מ"ג מטהר בזחילה אף במקום שנתרחב, ולא אמרי' דהפסולים מבטלים את מי המעין, דשם הרי יש מ"ס בהמעין (דזוחל בקרקע שוה לא הוי קטפרס) ושוב אמרי' להיפך דגם המים שרבו מתכשרים בזחילה, ול"ש שיבטלו את המעין, או משום דמקוה מים אין מתבטל לעולם, אך בזה יש לפקפק דאם נימא הטעם דמקוה אין מתבטל, גם בנהרות במקום מוצא הנהר אף דליכא מ"ס מ"מ לא יתבטלו הזוחלים דהרי גם כ"ש דמעין יש לו הכשר טהרה לכלים ולא יתבטל גם בנוגע לאדם, ואין מוכרח, ולטעם הראשון ניחא יותר דלכן אין מתבטל במשנה דנדל, משום דאמרי' להיפך דגם המים שרבו מתכשרים לטהר בזחילה

כג) ובאופן אחר יש ליישב קושיא הנ"ל, דהנה על קושית הראבי"ה דאיך טובלין בנהרות הא הוי קטפרס, יש ליישב דאף דבמעין נמי בעינן מ"ס לאדם, מ"מ כל כ"ש שבו מטהר, ולא בעינן שיהי' מחובר המ"ס בדיני חיבור מקואות. רק כל דליכא הפסק אויר ביניהם ויכול לטבול כל גופו בהם מהני, וע"כ אף דקטפרס א"ח והנהרות הוי קטפרס, בכ"ז כיון דהוי מעין, כל כ"ש שבו מטהר אף דאינו חיבור בדיני מקואות, כיון דליכח הפסק אויר, וכבר הוכחתי סברא זו (באות א) ולפ"ז ניחא הא דחיישינן שמא ירבו הנוטפין, ולא אמרי' דגם הנוטפים יתכשרו בזחילה ע"י חיבור להזוחלים דלזה בעי חיבור גמור, וכיון דהנהרות הוי קטפרס וכמ"ש הראבי"ה, (היינו משום דס"ל דכל הנהרות ילכו במדרון) וע"כ ליכא חיבור הנוטפים להזוחלים, אבל במעין משוך כנדל דאיירי בקרקע שוה דלא הוי קטפרס וע"כ שפיר מטהר את המים שרבו לטהר ג"כ בזחילה, דזוחלין הוי חיבור במעין, וכמ"ש הש"ך (בס"ק כ"ט) ולא ס"ל להרא"ש דכל זוחלין הוי קטפרס כהריב"ש, (ורק בנהרות הוי קטפרס דילכו במדרון) וע"כ במעין שמשוך כנדל הוי חיבור להמעין לטהר את המעין