אמרי משה י

שרבו שגם הם יטהרו בזחילה, וכן במשנה דספ"ק במעין שריבה עליו שאובין לפמ"ש הר"נ דבמקום שמטהר בכ"ש והיינו במקום שזוחל מתחלה, מטהר ג"כ בזחילה, היינו ג"כ משום דהוי חיבור, דס"ל דזוחלין הוי חיבור במעין וכמ"ש הש"ך הנ"ל, אבל בנהרות דהוי קטפרס וע"כ חיישינן שמא ירבו הנוטפים דאינו חיבור להזוחלים, ושוב הם מבטלים את הזוחלים, ואך דיש לפקפק ע"ז דהכא הוי קטפרס, וי"ל דבכה"ג הוי חיבור ר"ל דדוקא על שטח האורך לא הוי חיבור, אבל הכא מחובר הנוטפים להזוחלים להעומק, וכל כ"ש מהנוטפים מחובר להכ"ש שאצלו בהעומק, ובזה אפשר דל"ש קטפרס, ואף דלעיל (באות ט) הוכחנו דגם בכה"ג לא הוי חיבור, היינו להגר"א דכל זוחלין הוי קטפרס וע"כ גם בכה"ג לא הוי חיבור, אבל לפמ"ש דרק בנהרות הוי קטפרס משום דילכו בשיפוע י"ל דבכה"ג הוי חיבור, אבל אין זה מוכרח

כד) וראיתי בספר לאחד מחכמי הזמן שפקפק על המקומות שעושים במקואות העליונות החור שיורדים בה המים להמקוה שטובלים בה, למטה סמוך לקרקעית המקוה, וע"י דחיפת המים להבור עולים המים למעלה עד החור שבמקוה, ודוחפים המים להמקוה ממטה למעלה עד שנתמלאית בשיעור המ"ס, ופקפק דהוי הויתו ע"י טומאה דהיינו ע"י המאשין שהוא כלי מתכות המק"ט, או ע"י אדם שדוחף המים להבור, ועי"ז נתמלאה המקוה והוי הויתו ע"י אדם וע"כ כתב דצריך לעשות באופן שיהי' יורדים המים לסוף ע"י צינור מלמעלה למטה, דבכה"ג לא מקרי הויתו עי"ט וכמבואר (בסמ"ח) דאם נעשה צינור של עץ כשר כיון שאין המים נמשכים להדיה מדבר המק"ט אבל אם המקוה נתמלאה ע"י החור שלמטה בקרקעיתה דאז אין המים נמשכין למעלה בלא כח הדוחה הוי הויתו עי"ט ופסול, והנה בראשית ההשקפה תמהתי ע"ז, דהי' פשוט לע"ד דמהני השקה להפסול דהויתו עי"ט וע"י אדם כמו דמהני השקה להשאובין, וראי' (ממ"ת פ"ו) הי' בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שיורד לתחתון מ"ס הרי דמהני השקה לפסול הויתו עי"ט, וכן מתבאר (בפ"ז מ"ז) מחט שנתונה על מעלות המערה הי' מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה, והרי באו המים על המעלה ע"י אדם, ואך דקשה לפ"ז מהמבואר (בסעיף מט) הממשיך מים ממעין וממקוה ע"י דהמק"ט כשר דחשבינן לזה המקוה שממשיך לתוכו כאלו מחובר להמקוה שממשיך משם, ויש מי שאינו מחלק בכך, והיינו דעת הרשב"א דפסול גם בממשיך ממקוה ומעין, והמשנה דפ"ו דתנן מביא סילון של אבר מוקי לה בסילון המחובר לקרקע שחין מק"ט, וקשה על הרשב"א מ"ט לא מהני ע"י השקה, ושו"ר להט"ז שהרגיש בזה מהך דמחט ותירוצו לא יעלה ארוכה להראי' מהך דממלא בכתף, וכן מוכח ממה שהקשו הראשונים בהך דריש (פ"ה) מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול דמ"ט פסול הרי מחובר למעין, וכמו דמטבילין כלי בתוך כלי, והרי הוי הויתו עי"ט, דהרי משמע דלולא השוקת לא הי' אפשר להתכנס המים כאן, וא"כ ל"ד להך דמטבילין כלי בתוך כלי, דשם גם בלא הכלי הי' המים כאן, ול"מ הויתו עי"ט, אבל בשוקת הוי העי"ט, וע"כ דמהני השקה להועי"ט, ואולם זה יש לדחות דלעולם ל"מ השקה ואך דע"כ איירי שהשוקת הוא כלי אבן וכה"ג שאין מק"ט, דאם מק"ט א"כ מ"ט בסיפא בהעבירו ע"ג שפה כשר חוצה הרי הוי הוייתו עי"ט, ול"מ ההשקה, וע"כ דאיירי שאין השוקת מק"ט, או דאיירי שהמים הי' כאן גם בלא השוקת וכמ"ש התוי"ט שם במשנה ב' וע"כ הקשו דגם ברישא מ"ט פסול, אבל מוכח דמהני השקה מהא דמהני בכ"ד השקה לשאובין דסתמא איירי נמי שנשאבו ע"י כלים המק"ט, ודוחק לאוקמה בכ"ד דאיירי שנשאבו דוקא בכלים שאין מק"ט

כה) ולכאורה אפ"ל דלכן אסור להרשב"א בסינון משום דההשקה עצמה נעשה ע"י דבר המק"ט, וזה גופא מקרי הויתו עי"ט, וכעין דאמרי' (בפ"ה מ"ה) דכ"ד המק"ט אין מזחילין בו שפי' הר"ש דכיון דבלא הסתימה הי' נפסל משום זוחלין מקרי הויתו עי"ט, וכן מבואר בשו"ע (סעיף נ) וחזינן דמה שמונע הפסול עי"ש, מקרי הויתו עי"ט, וכ"ש הכא דעושה ההכשר עי"ט דמקרי הויתו עי"ט, אבל היכא דאין ההשקה ע"י דהמק"ט כמו בהך דמחט ובהך דממלא בכתף שפיר מהני

ואולם ק"ל מחגיגה (דף י"ט) דבעי מהו להטביל מחטין וצינורת בראשו של ראשון, והרי המים שעל גופו וראשו הרי הוי הויתו ע"י אדם וע"י טומאה, וע"כ משום דמהני השקה להויתו עי"ט, והכא ג"כ ההשקה גופא עי"ט נעשה דברגע ההשקה הוא על האדם ועי"ז נישקין, ואך דבאמת קשה בזה אף אי מהני השקה דהא בלא המים שבגופו הרי ליכא מ"ס ואיך שייך השקה, ואולי י"ל דכיון דמהני השקה שוב אמרינן דכל שלא נפסק מעולם לא מפסל כלל, ומהך דס"ל להראשונים דמטבילין בכלי המחובר למעין מה"ת ורק מדרבנן משום גזירה שמא יטבול בלא חיבור אסרו וכמבואר בר"ש ורא"ש בריש (פ"ה) והרי הוי ג"כ ההשקה עי"ט, די"ל דהם איירי שהמים הי' כאן גם בלא הכלי, ובכה"ג ל"מ עי"ט, ולכן מהני ההשקה והחיבור גם כשהמים הם עתה בעת ההשקה בפיסולם דהיינו בתוך הכלי כיון דלא נעשה השקה עי"ט דהרי גם בלא הי' המים במקום זה, אבל בהך דסילון דלולא הסילון לא הי' המים כאן, ורק ע"י דהמק"ט נעשה ההשקה מקרי זה גופא הויתו עי"ט, אבל מהך דמטבילין בגופו של ראשון דג"כ המים בכאן רק עי"ט, והוי ההשקה גופא עי"ט, ובכ"ז מהני, וקשה להרשב"א

כו) עוד יש להקשות על כל הטבילות שכשנכנס האדם המים מוגבהים כשיעור גוף הטובל, ואם מתכסה מקצת ראשו בהמים האלו שהוגבהו ע"י הטובל יפסול, דהרי המים האלו הוי הויתו עי"ט, וכבר התעורר בזה בס' ראשית ביכורים מ"ש הש"ך (ס"ק ק"מ) אהך דהי' מימיו מרודדין כובש חבילי עצים אבל בכלים לא, הביא בשם התשב"ץ הטעם דהוי כהויתו עי"ט מה שהוגבהו המים ע"י כבישת הכלים, והש"ך כתב דזה לא מקרי הויתו עי"ט כיון שהמים הי' שם בתחלה ע"ש, ולא עמדתי על כונתו, דמ"ש מהך (דסעיף מ"ט) בממשיך מים ע"י דהמק"ט דפסול להרשב"א אף דג"כ היו המים בתחנה רק שממשיך למקום אחר, ומה נפק"מ אם ממשיך המים להלן באורך, או שמגביהם בגובה, הרי בגובה נא היו מקודם, והוגבהו ע"י האדם, ואם כונ' הש"ך מטעם השקה א"כ גם בהך דהרשב"א בסילון ישתרי מטעם השקה, ואפ"ל לכאורה דהא דאוסר בסילון היינו אחר שהופסק החיבור, ואף דבשאובין מהני השקה גם לאחר שהופסק החיבור אבל בזה דההשקה גופא היא ע"י דהמק"ט ל"מ השקה להסיר הפסול, רק כ"ז שמחובר מועיל מדין חיבור דהוי כטובל בהמקוה וכמה דמהני מה"ת בכלים המחוברים למקוה דג"כ לא מטעם השקה הוא, דהשקה ל"ש רק להסיר הפסול מהמים השאובים דהי' תלושים, וע"י השקה נעשו כזרועים ומחוברים, אבל הא דאסר לטבול בכלים