אמרי משה פח

ברפ"ב ע"ש, ומדוע לא הקשו בפשוט יותר דלהימן האב מדין יכיר ומוכח דהתוס' ס"ל ג"כ דל"ש בזה דין יכיר כדעת התוס' רי"ד הנ"ל והרי"ד לא חש לקושית התוס' דבברי וברי מודה ר"ג כדאמרי' ברפ"ב דשם קאי לענין כתובה שאומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך, וע"ז אמרינן דמודה ר"ג בברי וברי שאין יכולה להוציא ממון מחזקתו אבל להכשיר הולד שפיר לר"ג נאמנת גם בברי וברי, וכמ"ש שם הרי"ד דכשם שנאמנת שלא להוציאה מבעלה ה"נ נאמנת שלא לפסול הולד מלבוא בקהל ע"ש, והרא"ש שם הקשה באמת דל"ל דאיירי במכחיש ואומר דלאו מיני' דהרי קי"ל דאם אמר על אחד מבניו שהוא ממזר נאמן וכ"ש על עובר זה, והיינו כהרמב"ם דיש בזה דין יכיר אף שאין מוחזק לאב, וע"כ דהיינו משום די"ל ממ"נ כנ"ל, וכדעת הריב"ש, והנה בהא דאמרי' שם חדא דקמודי יש להבין דמאי עדיפותא כשמודי לר"י דס"ל דהיא אינה נאמנת וע"כ דמקריא דבר שבערוה ולא מהני חזקת כשרת וצדקת וא"כ מאי מהני כשמודה, ובנמ"י פ' אלמנ'. בשם הריטב"א דגם כשהיא אומרת שאינה מהארוס והארוס אומר שממנו, י"א דמהימן מדין יכיר דאם מהימן לפוסלו כ"ש דמהימן להכשיר ובא"מ כתב דזה כדעת הרמב"ם פ"ג מיבום הנ"ל דמהימן אף כשאין מוחזק לאב ע"ש, ואולם לפמ"ש בכה"ג י"ל דאף להרמב"ם לא מהימן דדוקא לענין ירושה מהימן כשאומר שהוא בנו כשאינו מוחזק לאב אבל לשאר דברים לא מהימן רק היכא די"ל ממ"נ, והיינו בארוס כשאומר שאינו בנו די"ל ממ"נ כנ"ל, אבל כשאומר הארוס שממנו אין כאן ממ"נ, י"ל דלהרמב"ם לא מהימן, ושיטת הנמ"י צ"ע לכאורה דודאי יודה למה ש"ל דאם אומר על איש דעלמא שממנו הוא וממזר הוא שבא על הערוה או שאומר שכהן הוא וממנו הוא לא מהימן ואולם י"ל בדעת הנמ"י דהכא בארוס כיון דבחד צד בשאומר שאינו בנו ע"כ דמהימן משום די"ל הממ"נ, וע"כ גם כשאומר שממנו הוא מהימן דבכל צד האמינתו תורה, ואם מהימן לפוסלו נאמן גם להכשירו אבל היכא דל"ש כלל ממ"נ וגם לא הוחזק גם להנמ"י לא מהימן. ה) ומיושב שפיר קושית הקצות דמ"ט לא מהימן לומר בני זה כהן מדין יכיר, והיינו דלעולם לא מהימן רק היכא שי"ל ממ"נ או כשהוחזק לאב וכנ"ל, אבל כשאינו מוחזק, וגם ל"ש ממ"נ לכ"ע לא מהימן הן לפוסלו הן להכשירו לומר שהוא כהן, דמנין אנו יודעין שהוא אביו שנאמינו, ומיושב ג"כ דברי הרמב"ם שהתחלנו דנאמן ליורשו אבל לא לחליצה שהקשה הרא"ש דאם נאמן מדין יכיר א"כ יהי' נאמן גם לפוטרה מחליצה ולהנ"ל ניחא דרק לענין ירושה נאמן בכל ענין אף שאינו מוחזק ול"ש הממ"נ, ומשום דיכיר על ירושה נאמר בכל האופנים בין כשמוחזק לאב ובין כשאינו מוחזק, אבל בהא דנאמן לפוסלו דילפינן מדנאמן על תינוק בין הבנים, ומזה לא נוכל למילף רק היכא די"ל ממ"נ או משום דהוחזק, וע"כ לא מהימן לפוטרה מחליצה דליכא ממ"נ וגם לא הוחזק, וזה מוכח מב"ב (דף קל"ד) דמתבאר שם דאינו נאמן לומר בני הוא לפוטרה מחליצה רק משום מגו דבידו לגרשה, והא דקיהיב הרמב"ם הטעם דאינו נאמן לפוטרה משום דכשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחר, דמשמע דהיכא דל"ש ה"ט כגון שאומר שלא זזה ידו ממנה ויודע שלא זינתה עם אחר מהימן, והיינו ע"כ מדין יכיר ולפמ"ש גם בכה"ג לא מהימן, י"ל דלא משום יכיר הי' מהימן רק משום דהוי כדיימא מיני' ולא דיימא מעלמא, דל"צ למיחש שמא זינתה עם אחר וע"ז כתב הרמב"ם דלא אמרי' כן דחיישינן שמא זינתה עם אתר, ואפשר דגם באומר שיודע שלא זינתה לא מהימן כיון דליכא דין יכיר כנ"ל, והא דנאמן לענין ירושה ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר אף שהוא אינו יודע בבירור, היינו כמ"ש הש"ש (ש"ב פ"כ) דלענין יכיר נאמן אף כשיודע ע"י שמאמין לאחר והכא היא אומרת שלא זינתה עם אחר והוא מאמין לה ובש"ש שם כתב על קושית הרא"ש הנ"ל דלהכי אינו נאמן לפוטרה מחליצה דרק לענין הבן יש לו נאמנות אבל לא לגבי האשה, ומתבאר מדבריו דלענין הבן נאמן גם היכא דלא הוחזק וגם ל"ש ממ"נ, אבל לענ"ד קשה ע"ז ממ"ש הרמב"ם פט"ו ה' י"ב דפנוי' שנתעברה ואמרה זה העובר מנתין וממזר אף שהוא מודה שממנו הוא הר"ז הולד ספק ממזר כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר, ומזה מוכח דגם לענין הבן לא מהימן היכא דלא הוחזק וליכא ממ"נ וכמש"ל ורק בארוס ס"ל דמהימן משום דשייך הממ"נ וכנ"ל, ורק לענין ירושה נאמן בכל גווני דיכיר משמע דבכל אופן מהימן, גם בלא הוחזק אבל לשאר דברים דילפינן מדנאמן על תינוק בין הבנים, מזה לא נוכל למילף רק היכא דשייך הממ"נ כדעת הריב"ש או דהוחזק כהתשב"ץ וכנ"ל ובעיקר חידושו של הש"ש דאינו נאמן לגבי האשה, קשה קצת דהרי כשאומר שהוא ממזר נאמן גם שמותר לישא ממזרת ומהני נאמנותו גם לגבי האשה, ועיין בתשובת רע"א סי' ק"י שג"כ. לא נראה לו לחלק כסברת הש"ש, ושם מתפלא ג"כ מהך דב"ב דלמה הוצרך הטעם דבידו לגרשה ותיפ"ל מטעם יכיר, ולפמ"ש א"ש דהיכא דלא מוחזק וגם ל"ש ממ"נ ליכא דין יכיר רק לירושה לחוד וכמש"ל. ושוב ראיתי בש"ש שם סוף הפרק שהקשה בעצמו מהרמב"ם פט"ו מאיס"ב הנ"ל דבאומרת שהולד ממזר והוא מודה הר"ז הולד ספק ממזר דכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר ולפי דבריו דמהימן על הולד מדין יכיר גם בכה"ג כיון דהוא מאמין לה שלא זינתה עם אחר לא חיישינן מאחר וכדמוכח מהרמב"ם פ"ג מיבום הנ"ל דמהימן ליורשו ולא חיישינן מאחר כנ"ל, ודחיק בש"ש לאוקמי דאיירי הכא שאינו מאמין לדברי' ע"ש וזה דוחק גדול, ואולם לפמ"ש א"ש דבאמת בהך דפט"ו אינו נאמן גם לענין הבן משום דל"ש הממ"נ וגם אינו מוחזק לאב, וכיון דליכא דין יכיר שוב חיישינן שמא זינתה עם אחר גם בשמאמין לדברי', ואפילו באומר שיודע בבירור שלא זינתה עם אחר לא מהימן. ו) ואולם באמת עפ"י דברינו הנ"ל אין אנו צריכין למה שחידש הש"ש דלענין יכיר נאמן אף כשמאמין לאחר, והוכחתו מהא דנאמן ליורשו, ולא חיישי' שמא זינתה עם אחר, ולדברינו א"צ לזה דהרי עוד הקשו על הרמב"ם מהא דמסקינן ס"פ אלמנה דבלא דיימא מעלמא לא חיישינן כלל שמא זינתה עם אחר, וכן הקשו מהרמב"ם פ"ח מתרומות דכהן שבא על פנוי' אוכלת בתרומה משום בנה ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר והוא משנה מפורשת ס"פ אלמנה. ועיין במ"מ וח"מ וב"ש (בסי' ד' סכ"ו) טרחו ליישב זה, ולהנ"ל י"ל דבאמת היכא דידעינן ע"י עדים דבא עלי', או היכא דמהימן מדין יכיר לא חיישינן כלל שמא זינתה עם אחר וכמסקנת הגמ' לפמ"ש התוס' שם דהא דאמרי' לאיכא דאמרי דפליגי אביי ורבא בדיימא מיני' ומעלמא דלרבא בתר דידי' שדינן ולאביי חיישינן שמא מאחר זינתה ובלא דיימא מעלמא גם לאביי לא חיישינן מאחר, דהאי דיימא מיניה היינו שודאי בא עלי' דאי דיימא מיני' נמי, שם