אמרי משה פז

דעת יחידאי ומכל הפוסקים נראה דלא ס"ל כן, אבל עכ"פ הרי דברי התשב"ץ נראה כסותרים א"ע וכבר הרגיש בזה בא"מ סימן ד' ע"ש והדברים מופלאים

ב) והנלע"ד דבאמת אם יבוא אחד ויאמר על איש שאין אנו מכירים אותו כלל, ויאמר שהוא בנו וממזר הוא שבא על ערוה או על ממזרת, בזה לא יהי' נאמן כלל, דלא האמינה תורה רק לאב לומר שבנו ממזר והיינו היכא דידעינן שהוא אב ובלא אמירתו היינו מחזיקים אותו לבנו שידעינן שאשתו הולידתו והיינו מחזיקים ודאי שהוא אביו והוא בנו, ואז נאמן לומר שממזר הוא, והיינו אף לומר שאשתו זינתה והוא אינו בנו, וכדעת רוב הפוסקים דלא כהש"ג הנ"ל, ואף שלא האמינה תורה רק לאב והרי הוא אומר שאינו אביו ואמאי מהימן באמת, וי"ל בזה בשני אופנים או דהואי מדין חזקה שהיינו מחזיקים עד עתה שהוא אביו והוא בנו והתורה נתנה נאמנות למי שמחזיקים אותו שהוא אב לומר על בנו הן להכשיר והן לפוסלו לומר שהוא ממזר ואינו בנו וילפינן זה מהא דנאמן על תינוק בין הבנים לומר שהוא בכור והגדול הוא ממזר ואינו בנו, והיינו משום דבלא דבריו היינו מחזיקים אותו שהוא אביו ולהכי נאמן, או י"ל באופן אחר קצת דנאמן בממ"נ דע"כ אם נרצה להכשירו ולומר שאינו. ממזר, היינו משום שנחזיק אותו שהוא אביו ובנו הוא, דהא ידעינן שאשתו הולידתו, וא"כ ע"כ כשנרצה להכשירו מוכרחים אנו לומר שהוא אביו, והרי כיון שהוא אביו הרי יש לו נאמנות ולומר שהוא אינו בנו והוא אינו אביו דאיך נאחז ולומר שהוא כשר והוא אביו והרי האב יש לו נאמנות וע"כ מהימן האב לפוסלו, אבל שכאומר אחד על איש מן השוק שאין אנו מכירים אותו ולא ידעינן כלל שהוא אביו ויאמר זה בני וממזר הוא שבאתי על ערוה בזה לא מהימן לענ"ד דמנא ידעינן כלל שהוא אביו ומהיכא תיתי יהי' נאמן לפוסלו, דדוקא לאב האמינה תורה לפוסלו אבל למי שלא ידעינן שהוא אב מנ"ל דמהימן לומר שהוא אביו ונהי דלענין הכרת בכורה נאמן לדעת הרמב"ם גם היכא דלא ידעינן כלל שהוא בנו וכנ"ל, זה הדין הוא דוקא באמת לענין חלק בכורה לחוד דילפינן מיכיר שנאמן לומר שהוא בכור ומשמע לי' להרמב"ם דאף בלא ידעינן כלל שהוא בנו האמינתו תורה להחזיק אותו בבכור, אבל לענין שאר נאמנות לפוסלו ולומר שהוא ממזר דזה ידעינן מדנאמן על תינוק בין הבנים לומר שהוא בכור א"כ הגדול הוא ממזר מזה לא נוכל ללמוד רק דנאמן לפוסלו בכה"ג שבלא דבריו מחזיקים אותו לאביו ומהימן לסלק חזקת אב או משום די"ל הממ"נ שכתבנו דאם נרצה להכשירו ע"כ מוכרחים אנו לומר שהוא אביו, והרי כיון שהוא אביו נאמן עליו לומר שאיננו בנו, והרי חזינן דטרחו הראשונים למצוא מקום הילפותא דנאמן לפוסלו, ולא ילפינן זה בפשוט מדנאמן האב לענין בכורה ה"ה לכ"ד, וע"כ דליכא למילף מבכורה די"ל דדוקא לבכורה מהימן ולא לשאר דברים, וא"כ השתא נמי דידעינן דמהימן לפוסלו משום דילפינן זה מדנאמן על תינוק בין הבנים שהוא בכור וא"כ הראשון ממזר, אבל עכ"פ לא נוכל למילף מזה רק היכא די"ל ממ"נ וכנ"ל, אבל היכא דלא ידעינן כלל שהוא אביו ואומר שהוא אביו ובני ממזר זה לא מוכח מהך דנאמן על תינוק בין הבנים דהא התם ידעינן שהוא אביו וכו' וי"ל הממ"נ הנ"ל או משום דהיינו מחזיקים אותו לאביו וכנ"ל, ורק לענין בכורה מהימן אף בכה"ג וכנ"ל אבל לענין שאר דברים לא ילפינן מבכורה וכמש"ל

ג) וזה לענ"ד כונת התשב"ץ דס"ל באמת כדעת רוב הפוסקים דנאמן לומר שבנו ממזר אף כשאומר שאינו בנו וכמ"ש להדיא בהקדמתו כנ"ל ומ"ש שם בתשובה אח"ז דאינו נאמן רק על בנו לפוסלו אבל לפסול שאינו בנו אינו נאמן, וכונתו לומר דלהכי אינו נאמן נמי במה שאומר שאינו בנו לענין שכר הנקה אשר לכאורה זה סותר דבריו בהקדמתו וכנ"ל, ואולם כונתו הכי הוא דס"ל כמ"ש באופן הראשון דלהכי נאמן על בנו שהוא ממזר היינו באם בלא דבריו היינו מחזיקים אותו שהוא אביו, והיינו כשנולד בן מאשתו אשר בלא דבריו היינו מחזיקים שהוא אביו ודאי ובכה"ג האמינתו תורה לפוסלו ולומר שהוא איננו בנו וממזר הוא ומסלק חזקת אב ממנו, אבל היכא דלא ידעינן כלל בן מי הוא אז אינו נאמן אחד מן השוק שבא ואמר שזה בנו ופסול הוא, וזה כונת התשב"ץ שכתב דלפסול שאינו בנו אינו נאמן, והיינו כנ"ל לומר על מי שאין אנו מכירים אותו כלל בן מי הוא דאז אינו נאמן לפוסלו, ובין כשאומר שהוא בנו ופסול הוא לא מהימן, ובין שאומר שהוא איננו בנו וכנידון התשב"ץ לענין הנקה ג"כ לא מהימן בזה בתורת יכיר רק הוי בזה כאינש דעלמא וצריך שבועה

והריב"ש ג"כ ס"ל כמש"ל דלומר על איש מן השוק שהוא בנו וממזר הוא לא מהימן, ורק דס"ל דהטעם דנאמן על בנו לומר שהוא ממזר אף כשאומר שאשתו זינתה וא"כ לא הוי בנו, לא הוי הטעם משום דעד עתה היינו מחזיקים אותו לאביו, ורק הטעם הוא משום ממ"נ דאם נחזיקנו שהוא כשר ע"כ צריכים אנו לומר שהוא אביו, וכיון שהוא אביו שוב מהימן לפוסלו לומר שהוא ממזר ואיננו בנו ולהכי גם בנדון של הריב"ש איכא הך ממ"נ דכיון שתובעת אותו הנקה היינו משום שאומרת שהוא אביו וכיון שאומרת שהוא אביו הלא האב שוב מהימן על בנו ולומר שהוא אינו בנו, כנלע"ד פי' התשב"ץ התמוהים מאד

ד) ואולם לענ"ד יש ראיה לדברי הריב"ש מדברי הרמב"ם בפט"ז מאיס"ב הי"ז שכתב ואם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עלי' הרי הולד ממזר שאפילו הי' בחזקת בנו ואמר בני זה ממזר נאמן יעוי"ש והרי מפורש יוציא דאף בארוס שאין אנו מחזיקים אותו לאביו, נאמן לפוסלו שהוא ממזר, וע"כ דהטעם הוא משום ממ"נ דאם נחזיק אותו שהוא כשר ע"כ צריכים אנו לומר שהוא אביו ומארוס הוא, וכיון שאומרים אנו שהוא אביו הרי לאב יש נאמנות לפוסלו ולומר שאיננו בני וממזר הוא, ואמנם זה תליא בפי' הסוגיא בכתובות (דף י"ד) בעובדא דארוס וארוסתו דאמרינן חדא דהא קמודי ועוד הא אמר שמואל הלכה כר"ג דנאמנת, דהרמב"ם הנ"ל ע"כ דמפרש דהאי ועוד לא איירי במכחיש דבזה הרי פסק הרמב"ם דהאב נאמן והוי ממזר ודאי והיינו ע"כ מדין יכיר וכמתבאר מלשונו, אבל התוס' רי"ד מפרשים דהאי ועוד אף במכחיש היא נאמנת לר"ג וע"כ דאיירי להכשיר הולד, דלגבי עצמו הא שויא אנפשי' חד"א, וע"כ דס"ל דבכה"ג ליכא דין יכיר שיהי' האב נאמן לפוסלו, דאז לא הי' מועיל ברי דידה גם לר"ג וכמו בכ"ד דהאב נאמן לפוסלו אינו מועיל הכחשת האם גם לר"ג, והיינו משום דס"ל דאף היכא דשייך הממ"נ כמו הכא ג"כ לא מהימן ודוקא היכא דהוחזק לאב נאמן מדין יכיר וזה הוא כדעת התשב"ן הנ"ל וכמש"ל וכן נראה מהתוס' שם בד"ה חדא, שכתבו דיש לפרש כפשוטו ועוד דאף שאינו מודה ולא במכחיש דלאו מיני' דבהא לא מכשיר ר"ג דהוי ברי וברי כדאמרי'