אמרי משה פו

א"כ יהי' הדין לב"ש דח"ל פטורים מחליצה דהרי כשקידש אתיו הח"ל להיבם לא חל א"א דל"ל מוסיף, ובת"ל אפ"ל דכיון דמה"ת מתיבמת שפיר יש א"א לאחר מיתה דהותר הח"ל, ובפה"ג מקרי במקום מצוה, דאל"כ קשה לב"ש דלא ס"ל גם איסור בת אחת, א"כ איך משכחת יבום כלל דהרי לא חל אשת אח עם איסור אשת איש, וחל רק החמור וכמ"ש התוס' (בדף ל"ב) וע"כ דכיון דלאחר מיתה חל אשת אח מקרי במקום מצוה, וה"נ בח"ל כיון דמה"ת מותר לייבם חל אש"א לאח"מ, אבל בח"ע דמה"ת אסור לייבם א"כ נימא לב"ש ופטורה גם מחליצה, וזה מבואר הביטול, וע"כ דחל הא"א לענין ממזרת ושלא יתפסו קדושין וע"כ מקרי במקום מצוה, ויתישב ג"כ מה ששמעתי להקשות דמשכחת בשש עריות שיהי' נשואות לאחיו דהיינו באשת אביו שקידשה בנדתה דלא חל אשת אב על נדה ואח"כ קידשה בנו, אחיו של היבם, וכשתטהר מנדתה יש איסור דאשת אב על היבם, ולדברנו ניחא דגם בכה"ג לת"ק, [ואחז"ר נדפס הס' אחיעזר וכתב ג"כ כע"ז] ועפ"ז גם בגרושה על נדה לת"ק לר"ע ונתעורר קושיתנו הנ"ל דאיך משכחת חללה לר"ע, [ועל הקושיא דאשת אב הי' אפ"ל דהוי כולל ומשום דע"י הקדושין של האב נעשית אשת איש ואסורה גם לב"נ והוי מוסיף משני שמות, למאן דס"ל דחל בשני שמות, אך עדיין יקשה לב"ש דל"ל כולל] ועיין בתוס' בכריתות (דף י"ד) שכתבו דע"י אשת איש ל"מ אשת אב משני שמות דאשת אב אסורה גם לאחר מיתה, ואש האיש שריא לאח"מ

יג) ואם נתפוס דממזר כהן יש בו קדושת כהונה יתישב קושיתנו, דאף דלר"ע לא משכחת חללה מוזכרת בתורה רק שתהי' גם ממזרת, בכ"ז יש נפ"מ לענין ממזר כהן דמשום שהיא ממזרת הי' מותר ליקח אותה דגם הוא ממזר, ומשום שהיא חללה אסורה לו כיון דגם ממזר יש בו קדושת כהונה, ואולם נראה דאף אי ממזר יש בו קדושת כהונה היינו לענין תרומה וגם שאסור לטמאות למתים, אבל לענין פסולי כהונה, ודאי מותר דכיון שהוא מפסולי קהל, ומותר לישא פסולי קהל, כ"ש דמותר בפסולי כהונה, ואולי תליא זה בהאבעי' (בד' ע') בפצ"ד כהן אי בקדושתו קאי ואמנם י"ל דיש נפ"מ לענין תרומה דאסורה בתרומה דבי נשא משום חללות, אבל מלשון הכתוב דאשה זונה וחללה לא יקחו, משמע דיש נפ"מ במה שהיא חללה לענין קיחה לכהן, וזה קשה לר"ע דתיפ"ל שהיא ממזרת ואסורה גם לישראל

וראיתי ביגד"ת שהקשה חכ"א להסוברים דממזר אינו כהן והוא כחלל, א"כ בכהן הבא על אחותו עובר ג"כ בל"ת דלא יחלל זרעו, שעושה הבנים חללים, וזה הוי לאו דכהונה וא"כ תעשה האחותו ע"י ביאה ראשונה לחללה ג"כ, ומ"ט אמרינן בקדושין (דף ע"ז) דכהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה ל"מ לה, ע"ש, ולי לק"מ דזה לא מיקרי איסורי כהונה, דהיינו חלות איסור על האשה, ככל פסולי כהונה דחל עלי' שם פסול, אבל בזה דמחלל הזרע ועובר בל"י הוא רק איסור על הביאה, אבל אינו חל על האחותו שום פסול כהונה, וע"כ ל"מ פסולי כהונה, ובל"ז י"ל דאין עובר כלל בלא יחלל זרעו, דרק בפסולי כהונה גזרה התורה איסור ביאה בביאה הראוי להזריע, אבל אין האיסור בעצם על מה שעושה הבנים חללים, דאף אם לא תתעבר ולא יהי' זרע ג"כ עובר רק דבעינן שיהי' ביאה הראוי להזריע והוא איסור ביאה, וע"כ אין ללמוד מזה כלל דגם באחותו יהי' האיסור דלא יחלל משום שעושה הבנים חללים, דאין ללמוד מטעמא דקרא

וכעי"ז אמרתי במה שהקשה בישרש יעקב לפמ"ש התוס' (בדף ס') בד"ה יש ממזר מח"ע, דכיון דהוי חלל שוב יש לאו דלא יחלל, וא"כ איך אמרי' בקדושין (דף ס"ז) דלר"ע דאק"ת בח"ל מוקי כי תהיינה בבעול' לכ"ג והרי כיון דקי"ל יש חלל מח"ע א"כ הוי ל"ת, ע"ש ולענ"ד לק"מ דזה לא מקרי חלות איסור ל"ת על האשה, ככל ח"ל דהיא חתיכא דאיסורא או הוא חתיכא דאיסור, כמו ממזר וכדומה, אבל בעולה החלות איסור עלי' הוי רק בעשה, והלאו דל"י הוי רק איסור על מעשה הבעילה, אבל אין זה חלות איסור לאו על האשה, וע"כ ל"ד לכל ח"ל, דנימא שלא יתפסו קדושין, וזה דמי למודרת הנאה על הביאה דל"ש בזה שלא יתפסו קדושין ואין הולד ממזר גם לר"ע. סימן י"א בדין נאמנות האב על בנו מדין יכיר

א) רמב"ם פ"ג מיבום מי שזנה עם פנויה או א"א ונתעברה ואמר זה העובר ממני הוא ואפי' היא מודה לו אעפ"י שהוא בנו לירושה הרי זה ספק לענין יבום שכמו שזינתה עמו כך זינתה עם אחר כו' ובתשובת הרא"ש כלל פ"ב תמה ע"ז מאחר שקוראהו ספק למה יורשו ומוציא ממון מחזקת יורשים ודאין, ואי משום שהאב נאמן מתורת יכיר א"כ גם לענין חליצה נמי יהא נאמן יעוי"ש והקצה"ח סי' רע"ז הקשה להרמב"ם דהאב נאמן בתורת יכיר אף כשאינו מוחזק בבנו מהא דאמרינן בכתובות (דף כ"ב) מי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה משום דבידו להאכילו בתרומה, ואמאי לא מהימן גם בלא מגו מתורת יכיר יעוי"ש שהוכיח מהקושיא כדעת הרשב"ם שאינו נאמן מתורת יכיר רק במוחזק שהוא בנו, ולהרמב"ם ק"ט מזה

והנלע"ד בשנקדים מ"ש הריב"ש סימן מ"א באחת שתבעה משמעון שהרתה ממנו ותובעת שכר הנקה ומזונות להולד ושמעון אומר להד"מ, והעלה הריב"ש דשמעון פטור דאם האמינתו תורה באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו לומר שאינו בנו וממזר הוא כ"ש בזה שנאמן ופטור גם משבוע יעוי"ש, ובתשב"ץ ח"ב סימן י"ט חלק עליו בזה וכתב שהאב אינו נאמן אלא על בנו לפוסלו לומר שהוא ממזר מבל לפסול שאינו בנו אינו נאמן, והנה משמע דס"ל להתשב"ץ כדעת שלטי הגבורים דהא דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר היינו שאומר שהוא בנו ואשתו אסורה עליו ולא הכיר בה שהיא אסורה לו, אבל אם אמר שאשתו זינתה תחתיו ואינו בנו וממזר הוא אינו נאמן שעל בנו האמינתו תורה ולא לומר שאינו בנו, ואולם דברי התשב"ץ תמוהים לכאורה מאד דהא הוא בעצמו כתב שם בתחלת התשובה וז"ל אקדים לך הקדמה ודאי שהאמינה תורה לאב לומר שאינו בנו וכו' דממילא אם זה הקטן בכור הגדול אינו בנו ומכאן נלמד נאמנות האב לומר על איזה בן שיש לו שהוא אינו בנו וממזר הוא יעוישה""ט, ומשמעות דבריו דנאמן גם שלא ע"י הכרת בכורה לומר שאינו בנו וממזר ודלא כדעת בה"ג דאינו נאמן רק ע"י הכרת בכורה, אבל עכ"פ מבואר דס"ל להדיא דנאמן לומר גם שאינו בנו וממזר הוא ודלא כדעת הש"ג הנ"ל שהוא באמת