אמרי משה פה

מוסיף על סוטה משום דכשקידשה השני דאז חל עליו האיסור דמחז"ג, הרי נתוסף איסור ע"י הקדושין לכל העולם משום אשת איש, ואף דהוי משני שמות חל במוסיף כמ"ש התוס' ביבמות (דף ל"ב) ואך לפי המבואר בקדושין (דף ע"ח) דבמחז"ג אין לוקה בביאה לחוד בלא קדושין אאפ"ל דחל תיכף כשקידשה מחז"ג, דאז א"א לתפוס קדושין משום אשת איש וע"כ דחל האיסור לאחר הגירושין, ויש לדחות], ואי נימא דמחז"ג איכא גם קודם הגרושין ולפי"ז גם כשטבלה מנדתה קודם הגרושין של השני חל בבת אחת, דממה נפשיך אם נימא דגם איסור דאשת איש לא חל על נדה, הרי כשתטהר חל א"א ומחז"ג וסוטה בב"א, ואי חל א"א על נדה א"כ לא חל סוטה ומחז"ג על אש"א ורק כשגירשה חלו כאחת סוטה ומחז"ג

ט) ובהך דכהן הבא על אחותו עשאה זונה חזר ובא עלי' עשאה חללה, הקשה המהרי"ט דאיך חל איסור זונה על אחותו למשויא חללה, ומבואר מדבריו דפליג על המנ"ח הנ"ל, וס"ל דאם לא חל זונה לא נעשית חללה ובמנ"ח שם הביא מקודם דברי המהרי"ט הנ"ל, וגם מה שהקשה הטעה"מ עליו דהרי זונה הוי מוסיף לגבי אחותו לאוסרה לכל כהנים וכתב על זה המנ"ח דכונת המהרי"ט להקשות דאיך חל חללה על זונה ומה נפ"מ במה דעשאה חללה, אבל לשון המהרי"ט אין סובל כונתו, ומה שהקשה הטעה"מ דהוי מוסיף נראה דס"ל להמהרי"ט דלא חל בקל על חמור, ועכ"פ מוכח מהמהרי"ט דלא ס"ל כהמנ"ח

ובדבר הקושיא שהקשה המנ"ח והעמיס זה בכונת המרי"ט, דלמאי נפ"מ מה שעשאה חללה דהא לא תל חללה על זונה, יש לישב לענ"ד דנפ"מ לענין יבום דקי"ל דמה"ת מותר לייבם ח"ל משום עדל"ת, והנה לפי"ז כשנפלה ליבם כהן זונה דמה"ת מותר לייבם, נראה דבזה לא יהי' הבנים חללים, דהא דמזונה הבנים חללים, הוא רק משום דהוי איסור כהונה, והיינו דוקא כשעושה איסור בהביאה, אבל כשהביאה בהיתר הבנים כשרים, ועיין במקנה שנסתפק בזה בפ' האומר אבל נראה מסברא כנ"ל וכ"כ האחרונים, ואולם כשהיבמה חללה ג"כ אף דגם כשהיא זונה וחללה ג"כ מותר לייבם מה"ת דעשה דותה שני לאוין, מ"מ בזה הבנים חללים, ולא משום ביאת איסור רק משום דהולך אחר הפגום והבנים חללים כמו האם ואף דקי"ל בני ישראל מקוה טהרה לחללים, וישראל שנשא חללה הבת כשרה לכהונה, וא"כ גם הכא כיון דמצד האיסור אין לפסול הבנים משום עדל"ת, וגם משום יחוס האם הרי האב הכהן יכשיר זרעו כמו אב ישראל, ואולם ז"א לפ"מ ששמעתי מאמו"ר דבירושלמי מבואר דגם לענין פסול חללות יש להלוך אחר הפגום שבשניהם והא דבישראל שנשא חללה בתו כשרה, היינו משום דפסול חללות מהזרע ל"ש רק בזרע כהונה, אבל בזרע ישראל ל"ש הפסול דחללות, ונהי דאשה נתחללה מביאת פסולים דהיינו ע"י ביאת איסור אבל לפסול הזרע ע"י יחוס משפחה משום דמתיחס אחר הפגום ל"ש רק בזרע כהן, אבל ישראל שנשאה חללה דלכל מילי מתיחס הבן לאביו הישראל, ולכן ל"ש בי' לילך אחד הפגום, ומשום דל"ש חללות בישראל, ואדמו"ר האריך בזה בדברים עמוקים, ועפי"ז הכא כשנפלה ליבום ליבם כהן שפיר י"ל דהולד הולך אחר הפגום, והבנים חללים כמו האם. כיון דאביו הוא כהן, ושייך בהזרע פסול חללות, ואף דעדל"ת מ"מ הבנים חללים משום דהולך אחר הפגום, ושפיר נפ"מ במה דנעשית חללה, ואולם להתוס' (בדף כ') דבת"ל אינו מותר מה"ת אלא העראה לחוד א"א ל"כ דהא אין אשה מתעברת בהעראה

י) ולפי הנתבאר גם להרמב"ם לא משכחת ממזר כהן דכיון דאמו נעשית זונה הולד חלל וכמ"ש הריטב"א והא דיבמה לשוק אין הולד חלל מביאה ראשונה היינו משום דלא חל זונה על איסור יבמה, וכל דלא חל לא נתחללה ואין הבנים חללים, אבל בכהן הבא על העריות שמחמת קורבה דחל זונה משום מוסיף (אם נימא דחל בקל על תמור) נעשה הולד חלל ואינו כהן, ולא משכחת ממזר כהן רק בהכהן הבא על א"א ישראל דליכא מוסיף במה שנעשית זונה, ואין הולד חלל, והוי כהן וממזר

ועוד משכחת בכהן שנשא ממזרת, והיינו כשישראל בא על אחת מהעריות והולידה בת והויא ממזרת לחוד דל"ש בזה איסור זונה, ולא הויא חללה, ואח"כ בא כהן על הממזרת והולד ממזר וכהן, אך יקשה מרש"י וריטב"א ביבמות הנ"ל דמשכחת ליפסל הממזרת מתרומה דבי נשא בכה"ג שכהן נשא ממזרת והבת ממזרת ובת כהן, ויהי' מוכח דממזר הוא כחלל וי"ל עפ"י שיטת רש"י (בדף ס"א) דמכל ח"ל הוי זונה וצ"ע

יא) והנה מכבר הקשיתי דלר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בח"ל איך משכחת חללה שלא יהי' בה איסור אחר דמכל ח"ל נעשית זונה לר"ע, וביותר יקשה בהא דאמרי' בקדושין (דף ע"ז) איזהו חללה מוזכרת בתורה שנולדה מפסולי כהונה ע"ש ברש"י, ולר"ע כשנולדה מפסולי כהונה היא ממזרת ואסורה גם לישראל, ואם נולדה מחללה שנתחללה ע"י איסורי כהונה הרי ממ"נ אם נשאה כהן הולד ממזר, ואם נשאה ישראל הרי בני ישראל מקוה טהרה לחללים, ואיך משכחת חללה המוזכרת בתורה שלא הי' לה שעת הכושר ואפ"ל דר"ע ס"ל כר"א (דף ס"א) דיש חלל מח"ע ומשכחת חללה מבעולה לכ"ג, ואולם התוס' (בדף ע"ז) כתבו דחללה הבאה מח"ע ליכא לאו

ואם נימא כהמנ"ח הנ"ל דגם בלא חל איסור כהונה נעשית חללה והבנים חללים, הי' אפשר ליישב דמשכחת בנתגרשה כשהיתה נדה דלא חל איסור גרושה על נדה וכשבא עלי' כהן ונתחללה אף דלא חל גרושה על נדה להמנ"ח הנ"ל, מ"מ הבנים חללים, וממזר לא הוי גם לר"ע כמבואר (בדף מ"ט)

ואולם התבוננתי דז"א, דבכה"ג לת"ק דר"ע, וגם יהי' הולד ממזר משום ת"ל דגרושה, דלענין זה דלא הי' באיסור הקודם חל ע"ז איסור השני, וכיון דבנדה ליכא ממזרת ות"ק חל ע"ז איסור גרושה לר"ע שלא יתפסו קדושין ויהי' הולד ממזר, וראי' לזה דאל"כ קשה למאן דל"ל דחל במוסיף, א"כ בקידש אשה נדה הרי לא חל איסור דאשת איש על נדה אף דהוי מוסיף לב"נ, וא"כ יתפסו קדושין באש"א בכה"ג שהיא נדה, וכן כשקידש ח"ל נימא ג"כ דלא חל אש"א ויתפסו קדושין ולא יהיה הולד ממזר, ומוכח ע"כ דאף דלא חל לענין העונש דהיינו החיוב מיתה וכמתבאר משבועות (דף כ"ד) דלא חל כרת דיוה"כ על נבלה, בכ"ז לענין ממזרות ות"ק דלא הי' באיסור הקודם חל אש"א ולת"ק והולד ממזר משום אש"א, והיינו משום דחל איסור כרת לענין לקוברו כר"ג

יב) ויתיישב בזה מה דק"ל לב"ש דס"ל דצרת ערוה מותרת משום דאאחע"א, ובנשא חי ואח"כ מת הוי צ"ע שלא במקום מצוה, כמבואר (בדף י"ג) והיינו דס"ל דכל דלא חל איסור דא"א ליכא כלל זיקת יבום,