אמרי משה פב

כבר היא זונה ע"כ הולד חלל, אבל קשה דהריטב"א בעצמו כתב בקדושין (דף ע"ו) בהא דאמרי' כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עלי' עשאה חללה, וז"ל וכ"ת והא בהעראה לחוד נעשית זונה ומכי גמר ביאתו הוי כפסולה לכהונה ונעשית חללה הא ל"ק לפי"מ דכתיבנא בפ"ק דכי אמרי' דהעראה שמה ביאה דוקא כשפירש ולא גמר ביאתו, אבל כשגמר דעתו על גמ"ב, הלכך בגמ"ב הויא זונה עכ"ל ומתבאר דרק בגמ"ב נעשית זונה, וא"כ אמאי הולד חלל, וצ"ל כיון דמהך ביאה נתעברה נעשה הכל ביחד ומקרי הולד בא מפסולי כהונה וע"כ הוי חלל ועיין בבית מחיר בסי' ז') שתמה על הריטב"א קדושין הנ"ל דרק לענין קדושין דתלוי בדעתן שייך דאין דעתו רק על גמ"ב אבל לא לענין איסורים ע"ש], ועיין בכורות (דף מ"ז) דכהנת שילדה מעכו"ם חייבת בבכורה משום דנתחללה אף דהחילול הוא לאחר הביאה, אין ראי' לכאן דשם תלוי בפטר רחם דדוקא כשהיא כהנת בשעת הלידה פטורה וגם אם תתחלל בעת עיבורה י"ל דחייבת בבכורה ואך דעדיין משכחת ממזר כהן בכהן הבא על הממזרת דאמו אינה זונה דאינה רק מח"כ, ויהי' הולד ממזר וכהן ומותר בתרומה, וי"ל כיון דגזה"כ דלו הלך אחר הפסול דמה"ט הולד ממזר משום דמתיחס אחרי' וע"כ אמרי' דמתיחס להפסול לכל דבר, והולד מתיחס אחרי' ושוב אינו כהן כלל (והערני הג"ר הענאך מפה מגיטין נ"ט דלוי שנשא ממזרת אינו לוי) ולא משכחת ממזר כהן רק כשכהן בא על אחת מהעריות דהולד מתיחס אחר האב הכהן וע"ז הוא דכתב ריטב"א דבכה"ג הוא חלל משום דאמו זונה וכמו שבארנו

ב) והרמב"ם (בפי"ט מאיס"ב ה"ה) כתב דכהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה, ונעשית זונה חזר ובא עלי' עשאה חללה והולד חלל ולכאורה פליג הרמב"ם עם הריטב"א הנ"ל, דלהריטב"א גם מביאה הראשונה הולד חלל כיון שאמו נעשית זונה, דמה"ט כתב דממזרת לא משכחת שתאכל בתרומה משום דהויא חללה משום שאמה נעשית זונה, ולהרמב"ם שפיר משכחת דממזר יהי' כהן, וצריך להבין מ"ט הולד כשר מביאה ראשונה להרמב"ם והרי בהעראה נעשית זונה ובגמ"ב שמתעברת כבר היא מפסולי כהונה, והנה בש"מ כתובות (דף ל') כתב בהא דאמרי' בקדושין (דף ע"ז) חזר ובא עלי' עשאה חללה אבל בביאה ראשונה לא אמרי' דבהעראה עשאה זונה ובגמ"ב נעשית חללה משום דחדא ביאה לא פלגינן לאסור בה שני איסורין ע"ש, אבל סברא זו ל"ש כ"כ בנידון הרמב"ם לענין הולד, דעכ"פ הולד נולד מאיסורי כהונה, דבגמ"ב שמתעברת כבר היא זונה, ודוקא לענין לעשות חללה דהוא ע"י מעשה הבעילה שייך לומר דלא מחלקינן ביאה אחת לעשותה זונה וחללה ואך י"ל עפימ"ש הריטב"א בקדושין דכשגמר ביאתו לא נעשית זונה בהעראה וכנ"ל, ולפ"ז שפיר משכחת דממזר יהי' כהן כשבא על ח"כ, ואין הולד חלל ופליג על הריטב"א ביבמות הנ"ל

ג) ואולם לענ"ד י"ל דגם להרמב"ם לא משכחת שיהי' ממזר כהן כשבא על ח"כ ומשום דהולד חלל דאמו נעשית זונה וכמ"ש הריטב"א, והא דביבמה לשוק ס"ל להרמב"ם דאין הולד חלל מביאה ראשונה היינו משום דלא חל איסור זונה על איסור יבמה לשוק, דאף די"ל לכאורה דהוי איסור מוסיף משום דזונה אסורה בתרומה דמה"ט חשבינן בקדושין (דף ע"ז) דחללה הוי מוסיף משום דנאסרה בתרומה, ואולם כבר כתב הא"מ (בסי' ו') דמ"ש הרמב"ם דמיבמה לשוק הויא זונה היינו רק הענין לפוסלה לכהונה אבל מתרומה אינה נפסלת משום דבעינן זר אצלה מעיקרא לענין תרומה יעוי"ש, שהאריך ודבריו מוכרחים, ולפ"ז ביבמה לשוק שנעשית זונה, כ"ז שהיא זקוקה לא חל איסור זונה על איסור יבמה לשוק דאין בזה לא כולל ומוסיף, דא"ל דהוי מוסיף לאוסרה על היבם אם הוא כהן דהא מה"ת עדל"ת, ומותר ליבמה אף שהיא זונה, וכיון דלא חל זונה לכן ניחא שפיר דאין הולד חלל מביאה ראשונה, אף דנעשית זונה בהעראה, אבל כיון דאין חל מאיסור זונה עד לאחר שתחלוץ, ע"כ אין הבנים חללים דאין חלל אלא מאיסורי כהונה כשחל עלי' האיסור ללקות משום הלאוי דכהונה, אבל הכא שאין חל, לא נעשו חללים והא דבחזר ובא עלי' נעשו חללים, היינו לאחר שנחלצה דאז חל איסור זונה, ולפ"ז לענין ממצר כהן גם להרמב"ם הולד חלל, דשם כשבא כהן על אחת מהעריות שע"י קורבה, הרי חל איסור זונה, דהוי מוסיף שאסרה לכל הכהנים ולא משכחת כהן ממזר רק כשבא על אשת איש ישראל דאז לא הוי זונה מוסיף, ובכה"ג לא נעשו הבנים חללים. ד) וראיתי במנ"ח (מצוה רס"ז) דכהן גדול הבא על אחותו אלמנה אף דאין איסור אלמנה חל על אחותו למאן דל"ל מוסיף בקל ע"ח, או דליכא משוח מלחמה, בכ"ז נתחללה בביאתו דחללה אין תלוי במלקות כלל, דהא להרמב"ם אין לוקין בכל ח"ל בבעל בלא קדושין ובכ"ז נתחללה בביאה לחוד כמבואר (בפי"ט) וה"נ דחל לענין לקוברו ברש"ג, נתחללה אף דליכא מלקות יעוי"ש שכתב זה לדבר ברור ולדבריו נסתר מ"ש בדברי הרמב"ם דגם לענין הבנים שיהי' חללים ג"כ אף דלא חל איסור זונה על יבמה לשוק, בכ"ז נעשו חללים, ואולם לענ"ד יש לפקפק טובא על דבריו דמה שהביא ראי' מהא דלהרמב"ם לא לקי בביאה לחוד ובכ"ז נתחללה, ל"ד כלל דנהי דמוכח דנתחללה גם בלא עבר בביאתו איסור מלקות אבל בעינן שעל החפצא דהיינו האשה יהי' עלי' איסור ח"ל לכהונה, וכשאינו חל האיסור דאלמנה עלי' לא מקריא כלל פסולי כהונה והא דחל לענין לקוברו ברש"ג י"ל דזה ל"מ ח"ל דכהונה, וגרוע מחייבי עשה כמו מבעולה לכ"ג דנתחללה, וע"כ לענין הבנים ג"כ כיון דאין חל איסור זונה על יבמה לא נעשו חללים, ושפיר ניחא הרמב"ם כמו שביארנו

ה) ולענ"ד ראי' לדברנו ממה דאמרי' (בדף ט"ו) דהעיד ר"י על בני צרות דב"ה לב"ש כשרים הם והם כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח, וקשה לי לשיטת הרמב"ם דמיבמה לשוק נעשית זונה, א"כ איך הבנים כהנים מיבמה לשוק הרי כיון דנעשית זונה הבנים חללים, ואיך שמשו על גבי המזבח ודוחק לומר דידוע להם דהבנים הם מביאה ראשונה ולא נעשית זונה רק בגמ"ב, וע"כ הבנים כשרים, וכמו שצדדנו לעיל בהרמב"ם דלכן מביאה ראשונה אין הולד חלל, ועוד דאכתי יקשה על הריטב"א ביבמות הנ"ל דס"ל דממזר כהן לא משכחת משום דהוי חלל דאמו נעשית זונה, וא"כ איך אמרי' דהבנים מיבמה הם כהנים, וע"כ צ"ל כמ"ש דזונה לא חל על איסור יבמה לשוק וא"כ אין הבנים חללים, והם כהנים כשרים, והרמב"ם דכתב דמביאה שני' נתחללה היינו לאחר שנחלצה דאז חל איסור זונה וכמש"ל וזה מקור נאמן להרמב"ם דמביאה ראשונה לא הוי הולד חלל והיינו כמו שביארנו, משום דלא חל, ודלא כהמנ"ח.