אמרי משה פא

ע"כ דלא כסברא הנ"ל, וגם כבר הקשתי לעיל אם נפרש דברי התוס' כפשוטם דלא מקרי אשת אח כיון שכבר נאסרה מקודם, דמדוע באמת לא יחול במוסיף שחל על הראשון יחול גם לגבי אחיו, וגם הרי כתבו התוס' (בדף ל"ב) דאף לר"ש דאין אחע"א ובכה"ג דלא חל אשת אח חשבי ב"ש צ"ע שלא במקום מצוה ר"ש לית לי' האי סברא דמ"מ הרי היא אשת אחיו, וחזינן דאף דלא תל, מ"מ חשיבי א"א לדידן ודוחק לחלק דאישות אחר אישות גרע והרי מבואר בקדושין (דף ס"ח) דלולא הוקשה דר"י הו"א דגם באשת איש תפסי קדושין, ועוד דהתוס' הקשו ג"כ מר"י דקדושי מאה תופסין בה ושם ע"כ דקדושי כולם חלים מחיים וכדמוכח מהירושלמי הנ"ל דכל יבמה שאין כולה לפנים נידון משום ערוה, וע"כ דמחיים חל גם קדושי שני דאל"כ הי' כולה לפנים וע"כ איירי דמתו בב"א ועוד לפי הנתבאר ברשב"א ע"כ בקדושי חוץ חל קדושי השני על הצד ששייר הראשון ומדוע לא יקרא אשת המת וגם התוס' אפשר דמפרשים כן כמש"ל, ומה שכתב באחיעזר ליישב קושיא הנ"ל דגם להתוס' כמו להרשב"א כשנפלו בב"א שפיר הוי אב"מ דהקדושין של השני ג"כ איתנהו במציאות וחלים ע"כ מיד לאסרה בקרוביו מהאם וע"כ מקרי אב"מ כשנפלו בב"א. והא שתירצו התוס' דלא חשיבא אשת אח משום שנחסרה מקודם היינו משום דאין אישות חל על אישות והוי כמו לב"ש דאין אחע"א והוי צ"ע שלא במקום מצוה ע"ש, אינו מובן לענ"ד דאם חשיב שלא במק"מ א"כ איך הוי אב"מ, דבפשוט משמע דלב"ש כשאין חל איסור אשת אח אינו נופל כלל ליבום, וא"כ אם אינו חל אשת אח השני לא הוי אב"מ דמהשני לא מקרי נפילה, ואם כונתו לחלק דבב"א חל איסור א"א של השני והנפילה ממנו כאחת זה אינו במשמע, אם לא דנפרש בהך דב"ש דהא דערוה פוטרת צרתה, היינו דהאשת את הוא הפוטר אם היא ערוה, והערוה לחוד אין פוטרת ומש"ה שלא במקום מצוה א"פ וע"כ אמרי' דלב"ש דאין חל איסור דאשת אח א"פ דהוי שלא במקום מצוה, היינו דליכא איסור דא"א שהוא הפוטר, ומש"ה גם אשת איש א"פ משום דלא חל איסור אשת אח של המת, ועפ"ז יהי' מיושב מה שהקשתי מכבר דלב"ש דכל דלא חל איסור א"א ליכא כלל זיקת יבום, א"כ יהי' הדין לב"ש כל חייבי לאוין ועשה יהיו פטורין מחליצה משום דאינו חל איסור אשת אח על ח"ל להיבם, אבל לפירוש הנ"ל א"ש, ואולם כ"ז חדש ואינו במשמע, ולהלן מתבאר תירוץ על קושיתי הנ"ל לב"ש, וגם דמדברי התוס' (דף ל"ב) הנ"ל מתבאר דמפרשים כפשוטו דלב"ש אינה נופלת כלל היכא דלא חייל איסור א"א ולדידן לית לן האי סברא דמ"מ הרי היא אשת אחיו, וא"כ מאי תירצו התוס' דכיון דכבר נאסרה משום אשת איש לא מקרי אשת המת דהרי מ"מ אשת אחיו הוא לדידן, וע"כ י"ל דכונת התוס' כמש"ל (אות ג') אף שקצת דחוק בלשונם, ובעיקר הקושיא הנ"ל דאיך משכחת לשמואל אב"מ אף לפי דבריהם י"ל דמשכחת בקידשו שני אחים כאחת כל אחד חוץ מחבירו ובכה"ג חלו קדושי שניהם משום דל"ש כל שאינו בזא"ז אפילו בבת אחת אינו ובכה"ג יש גם איסור אשת אח משניהם דחלו בבת אחת

ט) ובס' על"נ הקשה בהא דאמרי' דלא משכחת בסוטה צ"צ, והא משכחת דראובן קידש הצרה חוץ משמעון, דלגבי שמעון לא נאסרה משום צרת סוטה דהוי כנכרית לגבי' וכנסה שמעון ולו אשה אחרת דאסורה ללוי משום צ"צ, דללוי נאסרה בנפילה ראשונה משום צרת סוטה, וע"ש שנדחק דרב ל"ל דמהני חוץ, והנה כנראה מדבריו דפשוט לי' דבחוץ אינה זקוקה ליבום, ושמעון כנסה לא בתורת יבום רק כאשה דעלמא ובכה"ג לק"מ דא"כ הוי הצרה ללוי אשת ב' מתים, וצרתה פטורה משום צרת אב"מ גם בלא צרת סוטה ואף דעכשיו שהיא צר"ס שוב ליכא זיקה מהראשון ולא הוי אב"מ, אבל כיון דאלו לא היתה צר"ס ג"כ היתה פטורה משום אב"מ תו ל"ש למחשבי'] ואף לפמ"ש דגם בחוץ זקוקה לו הרי שפיר משכחת דשמעון כנסה בתורת יבום ותו לא הוי אב"מ, אך י"ל כיון דזקוקה לו שוב נעשה גם לגבי' צר"ס, ואולם ז"א דהא דכל הצרות אסורות היינו משום דכיון דמופקע הזיקה ע"י הערוה שוב לא פקע איסור דא"א אבל בחוץ אף דפטורה משום צר"ס אבל א"א ליכא ויכול לכנוס הצרה, אף כיון שכן דפקע הזיקה משום צר"ס וכשכונס שמעון לא מדין יבום הוא א"כ שוב הוי אב"מ ול"ש למחשבי' משום צר"ס וכנ"ל

י) ובאמת יש להקשות קושיא הנ"ל באופן אחר שהסוטה גופא היתה מקודשת חוץ משמעון, ובכה"ג לפ"ד דבחוץ ליכא זיקה הרי לגבי שמעון לא נאסרה הסוטה והצרה זקוקה לשמעון ויכול ליבמה דלגבי' לא הוי צר"ס, ואף לפמ"ש דבחוץ ג"כ זקוקה היא לו ושוב גם לשמעון הוי צר"ס, אלא לפמש"ל דאין איסור סוטה לחוד פוטר רק משום דנעשה א"א ולגבי החוץ דליכא א"א זקוקה גם הסוטה עצמה, ומכ"ש לפ"מ שצדדנו דיכול גם ליבמה דל"ש הק"ו השתא במותר לה אסורה וכו', וא"כ בכה"ג שפיר משכחת דיבם שמעון צרתה ולו אשה אחרת ונופלות ללוי ופטורה משום צ"צ דסוטה. סימן י בדין כהן ממזר אם יש בו קדושת כהונה לטומאת מתים ולאכילת תרומה ובאיזה אופן יצויר שיהיה כהן וממזר

א) הט"ז באה"ע (סי' ז' קי"ד) חקר בזה, וכבר הביאו האחרונים דהרשב"א בתשובה (סי' אלף ר"א) נשאל ע"ז, והשיג דאסור בתרומה, מדאמרי' ביבמות (דף מ"ד) הכל מודים בבא על ח"כ שהולד פגום מק"ו מאלמנה לכ"ג, (ובמנ"ח מצוה רס"ד) כתב דזה רק להשיטות שסוברים דגם מעכו"ם ועבד הולד פגום מהאי ק"ו דאלמנה, אבל להרמב"ם דסובר בכו"ע דהולד כשר לכהונה וכמ"ש הב"ש, ומשום דס"ל דיש פירכא על הק"ו מגר עמוני וכמ"ש התוס' (בדף ע"ז) בחייבי כריתות ליכא האי ק"ו, ע"ש שהאריך ולענ"ד להעיר בזה מדברי רש"י במשנה דהבא על יבמתו בין בשוגג וכו' וכן הבא על אחת מהעריות או פסולות כגון ממזרת ונתינה לישראל, וכתב רש"י בד"ה ממזרת לאו אפסולה לכהונה קאי דהיא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא ל"ל, ובריטב"א שם ביאר ביותר וז"ל וממזרת נמי שהיא בת כהן כיון דאמה היתה זונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה בתה נמי מפסלי מתרומה כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה, ומתבאר מדבריהם דלא משכחת כלל ממזר כהן ומשום שהוא חלל כיון דאמו זונה, ולפ"ז נפל פיתא בבירא דלא משכחת כלל ממזר כהן

ואולם יש להבין דברי הריטב"א דהרי הא דאמה נעשית זונה אחר הביאה הוא, ואיך יופסלו הבנים משום חלל, ואפ"ל דבהעראה עשאה זונה ובגמ"ב שמתעברת