אמרי משה פ

להחוץ, ואולם יש לדחות דאף דהתוס ס"ל כהרשב"א דאסור לבעול, בכ"ז הצרה מותרת ללוי דלא הוי צ"ע דמה שהיא אסורה לא על אותו צד של שמעון שנופלת ליבום, רק משום הצד א"א של ראובן שאינה נופלת, ובכה"ג מקרי צ"ע שלא במקום מצוה וכמש"ל (באות ה') ואפשר ליישב עפ"ז קושית הרש"ל הנ"ל דלמה הוצרכו התוס' בגיטין לצייר דגם שמעון קידש חוץ מלוי והיינו דשם ס"ל להתוס דלא כסברא הנ"ל דגם אם היא ערוה מהצד שאינה נופלת בכ"ז כיון דעכ"פ אסור לייבמה מקרי נאסרה בשעת נפילה והא"א של שמעון פוטרת צרתה וכמו שצדדנו לעיל, מקושית הרשב"א דנאסרה בשעת נפילה וע"כ ציירו דגם שמעון קידש חוץ מלוי ואינה זקוקה כלל ללוי לא מכח ראובן ולא מכח שמעון וע"כ הצרה מותרת דהוי צ"ע שלא במקום מצוה. ז) ועפ"ז הרוחנו ליישב קושית הרש"ל בגיטין בקושית התוס' דלתני אשת איש וציירו שקידש הנכרי חוץ מראובן ושמעון אחיו וראובן קידש חוץ משמעון, ותמה דלמה הוצרכו לזה שקידש ראובן חוץ משמעון ע"ש, ואי נימא דהתוס' ס"ל כהרשב"א דגם בחוץ אסור לבעול א"ש דאם קידשה ראובן סתם ונופלת ליבום לשמעון הי' אסור גם שמעון ליבמה אף שהנכרי קידש בחוץ מ"מ אסור לבעול כמ"ש הרשב"א ונאסרה גם לשמעון משום אשת איש ושוב לא יוכל שמעון לייבם גם הצרה דחל עלה איסור דא"א, וע"כ ציירו שקידש ראובן בחוץ משמעון וס"ל להתוס' דבחוץ אין נופלת ליבום וע"כ מותר שמעון לייבם הצרה דהוי כצ"ע שלא במקום מצוה [והנה מה שהקשתי לעיל (אות ב') על קושית הרשב"א דנאסרה בשעת נפילה משום א"א דשמעון וע"ז הקשתי דאפשר לומר דאיירי בקידש שמעון חוץ מלוי, אבל לפי הנתבאר ברשב"א דגם בקידש חוץ אסור לבעול משום א"א לק"מ דגם בקידש חוץ הוי נאסרה בשעת נפילה] והרש"ל תירץ דאי קידשה ראובן סתם הוי א"א שאינה עומדת ליבום גבי שמעון דל"ש ליבום היכא שיש עלי' אישות מבעל אחר והוי כחצי זיקת יבום, והרש"א כתב דל"י כונתו, והנלע"ד דכונתו עפ"י הירושלמי שהביא הרשב"א בדר"י דקדושי מאה תופסין היו שני אחיו וקדשוה שניהם ומת אחד מהן השני מהו שיהא מותר בה ממ"נ מה שקנה בה קנה והשאר נפלה מחמת אחיו ריב"פ אסור בה דכל יבמה שאין כולה לפני צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה, ומתבאר דכיון דאין כולה נופלת ליבום רק חצי צד החצי שאינה נופלת הוי כערוה, וזהו כונת הרש"ל דכיון דגם הנכרי קידשה אין נופלת מראובן כולה רק חצי, והוי הצד שאינה נופלת כערוה ופוטרת צרתה היינו החצי שנופלת וה"ה צרתה ממש וא"כ הי' אסור לשמעון לייבם הצרה וע"כ איירי שקידש ראובן חוץ משמעון ובחוץ אינה נופלת כלל והוי צ"ע שלא במק"מ וכנ"ל, ואך קשה דא"כ גם ללוי בלא איסורא דאשת איש של הנכרי אף שקידש הנכרי גם חוץ מלוי אסור ללוי משום דאין נופלת כולה, וא"כ ל"ק דלחשב אשת איש וצ"ע, והנה כונת הירושלמי אינו מובן לכאו' דצד הקנוי נידון משום ערוה, ומה ערוה היא זו, ונראה דכונת הירושלמי דכמו דערוה פוטרת צרתה ומשום דבעינן שיהא כל הבית ראוי ליבום, וכיון דהערוה אינה נופלת גם הצרה פטורה, וה"נ כשהיבמה עצמה יש בה צד שאינה נופלת היא כערוה ופוטר גם הצד שנופלת משום דבעינן שיהי' כל הבית ראוי ליבום והוא כעין דרשת רבי מולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין כו', ולפ"ז י"ל דקושית התוס' אזלי לרבנן דדרשי מלצרור וצ"ע, ועפ"י הירושלמי הנ"ל נסתר מה שהוכחנו בסימן ז' דא"א מנפילה זו פוטרת ממ"ד דצרת אילונית אסורה דע"כ הוא משום דא"א פוטר ולהנ"ל אין ראי' דהטעם הוא דכיון דאינו יכול לייבם האילונית גם צרתה פטורה דבעינן שיהי' כל הבית ראוי ליבום

ואולם לפמ"ש (באות א') לפרש דהתוס' ס"ל דבחוץ זקוקה, והא דשריא ללוי היינו משום דאב"מ אינה ערוה רק משום דפטורה נאסרה משום א"א, ולהכי מותרת ללוי כששניהם קידשו חוץ מלוי משום דליכא איסורא דא"א בחוץ וע"כ הצרה מותרת ללוי, ולפ"ז יהי' מוכח דהתוס' פליגי על הרשב"א דהחוץ אסור לבעול, דא"כ יש על האב"מ איסורא דא"א גם לגבי לוי ותפטור הצרה לגבי לוי ואיך יוכל לייבם לוי הצרה, דהרי לפ"ז הערוה היא בהצד שנופלת ליבום, וע"כ דהתוס' ס"ל דבחוץ מותר לבעול ג"כ משום דלגבי' לא נאסרה לא משום אשת אח ולא משום א"א ובכ"ז י"ל דבחוץ זקוקה ליבום דאף דלגבי' לא נאסרה בכ"ז היא אשת אחיו, ורק ב"ש ס"ל דמשום דלא חל איסור דא"א מקרי שלא במקום מצוה, אבל ב"ה פליגי ע"ז וכמ"ש התוס' (דף ל"ב) לר"ש דס"ל אין אחע"א בכ"ז אסרי הצרה דמ"מ הרי היא אשת אחיו עיין שם

ח) וראיתי בספר אחיעזר שכתב ביבמה שנתקדשה בהיתר ואין לה תקנה בגירושין דבזה מפקיע הזיקה לשני תירוצי התוס' בדף ט"ז, וע"ז הביא שהקשה אחד מחכמי הדור מגיטין דמשכחת אב"מ בראובן שקידש חוץ משמעון ושמעון קידש סתם, דע"כ צריך לאוקמי דראובן מת תחלה לפמ"ש התוס' ביבמות ובגיטין דאם נתקדשה לאחד בחוץ מראובן לא מקרי לגבי היבם אשת אחיו כיון דכבר נאסרה לפני קדושיו משום אשת איש, וע"כ דקדושי שמעון חלים רק כשמת ראובן קודם דאל"כ אינה נופלת כלל משמעון אף כשמתו בב"א כמ"ש הרשב"א שם, כיון דכבר נאסרה קודם קדושיו ע"י ראובן לשיטת התוס' הנ"ל דבכה"ג לא מקרי אשת אחיו, וע"כ דראובן מת ראשון ואז חלים קדושי שמעון, וא"כ הוי יבמה שהותרה ונאסרה ע"י קדושי שמעון שהי' בהיתר ואין תקנה בגירושין ולשמואל אסורה לעולם וא"כ לא משכחת אב"מ, ומזה הוכיח דלעולם אין מפקיע קדושי היבמה עצמה שנתקדשה אחר הנפילה משום דזיקה קנוי' ליבם, ואין קנין קדושין מפקיע הזיקה, ורק ע"י קדושי אחותה נפקע הזיקה יעוי"ש, והנה בזה ודאי צדק מה שדחה באחיעזר דזה לא מקרי הותרה כיון דעומד הכן לחול אשת אח של שמעון שוב לא פקע הא"א של ראובן וכמ"ש (באות ג') מהך (דף ל"ב) דלר"ש פוטרת צרתה משום דעומד אחות אשה לחול ע"ש, ועיין במ"ש בסימן ז' (אות כ"א כ"ב) וכיון דלא מקרי הותרה יקשה לדבריהם דמה הועילו התוס' בתי' דהרי משכחת שראובן האח קידש חוץ מהנכרי ואח"כ קידש הנכרי וכמו שהקשתי (באות ג'), דאם היינו אומרים דזה מקרי הותרה היה ניחא לפי דבריו קושיתנו דבקדושי הנכרי שחל אחר מיתה אין מפקיעין הזיקה, אבל כיון דלא מקרי הותרה קשה כנ"ל, וגם עיקר סברתו אינו מובן לענ"ד דכיון דקנין זיקה הוא מדרבנן מדוע לא יופקע הזיקה ע"י שקידשה עצמה להאח שא"א לתקן ע"י גירושין, וגם כבר הוכחתי בסי' הקודם מכמה ראיות דאף באופן דאין היבום מפקיע הזיקה מ"מ לגבי אחיו נפקע הזיקה מדין ערוה ומוכח