אמרי משה עט

ואף דאין לוקה שתים היינו משום דהוי שם אחד, וא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתי', ועוד תמוה הדבר לומר דאם קידש הנכרי בחוץ ואח"כ קידש האח שלא תהיה זקוקה ליבום משום שלא פעל בקידושיו, וגם אח"כ כשמת או גירש הנכרי לא תהי' זקוקה ליבום, וגם דקשה ע"ז מהך דגיטין דאיך הוי אשת ב' מתים דהרי קדושי שמעון שקידש באחרונה לא פעלו כלום דכבר היתה א"א מקדושי ראובן, ונצטרך לדחוק דאיירי שמת ראובן מקודם דאז הועילו קדושי שמעון וכ"ז דחוק. ד) והנלע"ד דכונת התוס' דלא קרינא לגבי' אשת המת היינו דכל זמן שיש לה בעל שהוא חי לא קרינא לגבה אשת המת, ואין נפ"מ אם האח קידש קודם בחוץ, או הנכרי קידש קודם בחוץ, דבכל גווני כשמת האח והיא עדיין יש לה בעל דהיינו הנכרי, לא מקרי אשת המת, וצ"ל דאח"כ כשמת הנכרי חוזרת להיות זקוקה ודכמוכח מהך דגיטין דמשכחת אשת ב' מתים, והרי כשמת הראשון לא קרינא בה אשת המת דהרי חי בעלה השני, ואיך הויא אב"מ, וע"כ צ"ל דאחר כך כשמת השני חוזר גם זיקת הראשון והוי אב"מ, ועפ"ז ניחא קושית הרשב"א הנ"ל דנאסרה בשעת נפיל', דלסברת התוס' הנ"ל כשמת הראשון לא מקרי שעת נפילה כ"ז שהשני חי ורק אח"כ כשמת השני חוזרת גם לזיקת הראשון

ה) והנה עוד י"ל בכונת התוס' הנ"ל כמו שהערני קצת הג"ר הענאך שליט"א מפה דבקדושי חוץ מה שתופס קדושי השני הוא לא על הצד שקידש הראשון רק על הצד ששייר הראשון לגבי השני, וע"כ לא פטרה צרתה דערוה א"פ רק אם הערוה הוא על הא"א שנופלת ליבום, אבל הכא הערוה דאשת איש הוא אינו על הצד שנופלת ליבום, וע"כ מקרי כצ"ע שלא במקום מצוה, ואך גם לפ"ז יקשה מה שהקשינו דמשכחת שהאח קידש מקודם חוץ מהנכרי ואח"כ קידש הנכרי דאז הרי היא נופלת כולה ליבום ויש בה צד אשת איש מהנכרי לפטור צרתה, ואולי גם בזה י"ל דאין פוטרת צרתה כיון דהערוה של הנכרי אינה על כל הצד שנופלת ליבום, רק על הצד ששייר הראשון לגבי', ובאמת לכאור' ראי' להנ"ל דהרי קשה לשיטת רש"י דכל דלא תפסי קידושין גם אח"כ פקעי הקדושין וא"כ בקידש חוץ משמעון ואח"כ קידש שמעון סתם דנאסרה על ראובן וא"כ נימא דפקעי קדושי ראובן, ואיך הוי אב"מ, וכבר מפורסם קושיא זו, ואולם להנ"ל ניחא, דעל הצד קדושין של ראובן באמת אינו חל קדושי שמעון, ורק על הצד ששייר לגבי השני, וע"כ אינו שייך להפקיע קדושי ראובן משום שנעשית א"א בצד ששייר, ועפ"ז יתיישב ג"כ קושית הרשב"א הנ"ל דתיפ"ל דנאסרה בשעת נפילה משום קדושי שמעון, דהרי קדושי שמעון אינו על הצד שנופלת מחמת ראובן, ואם נימא דבכ"ז כיון דעכ"פ נאסרה לייבם מכח שמעון מקרי נאסרה בשעת נפילה וחל עלה איסור דא"א של ראובן, א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתי' דלתני אשת איש שפוטרת צרתה כיון דעכ"פ אסורה להתייבם משום א"א של הנכרי שוב נאסרה בשעת נפילה וחל עלה אשת אח ותפטור צרתה משום אשת אח, ועיין במש"ל בריש סימן ז' ואי משום דא"א מנפילה זו א"פ א"כ גם היא עצמה לא תפטר ול"ק קושית הרשב"א, ובאמת ברשב"א מתבאר כן דבקדושי חוץ חל קדושי השני על צד שלא חל קדושי הראשון

ובא"מ ראיתי שמתרץ קושית הרשב"א הנ"ל עפמ"ש התוס' ריש מכילתין דנדה אינה פטורה מחליצה משום דאסורה לכ"ע וה"נ אשת איש אסורה לכ"ע ע"ש, ותמוה לענ"ד דהא לבד איסור דאשת איש הרי היא אסורה משום אשת אח, וערוה דאשת אח בודאי פוטר ואף שהיא אסורה לכ"ע משום אשת איש, מ"מ הערוה דאשת אח פוטר וכמו בערוה שנפלה כשהיא נדה דאף שאסורה לכ"ע משום נדה מ"מ הערוה בודאי דפוטר, וה"נ הערוה דאשת אח פוטר

והנה באמת מדברי הרשב"א מבואר כמש"ל דבקדושי חוץ נופלת ליבום דהרי הקשה שם עוד לבד הקושיא הנ"ל שנאסרה בשעת נפילה וז"ל דבר מן דין אסורה ללוי משום דכי מיית ראובן לא נפלה ללוי אלא פלגא וכל יבמה שאינה כולה לפני יבם הצד שאינה זקוק ליבום הרי היא כערוה שאינה יכולה להתיבם והוה לה כצרת ערוה וערוה פוטרת צרתה ואפי' מת לי' ראובן אסורה לשמעון מהאי טעמא כדאיתא בירושלמי עכ"ד, ומוכח מזה דאע"פ שקידשה ראובן חוץ משמעון מ"מ על צד שהיא קנוי' לראובן היא זקוקה לשמעון אעפ"י שראובן קידש חוץ משמעון

ו) ובאמת נראה כי זה תליא בהך דינא אם בקידש חוץ מותר החוץ לבעול דאם נפרש דבקידושי חוץ דחל קידושי השני היינו על הצד ששייר הראשון, אבל על הצד שתפס קדושי הראשון היא אשת איש על השני א"כ יהי' איסור על החוץ לבעול וכן כתב שם הרשב"א להדיא דבקידש ראובן חוץ משמעון אסור לשמעון לבעול וכן אף כשקידש שמעון ג"כ בחוץ מראובן אסור לראובן לבעול, והיינו משום דסובר דזה א"א להיות שיהני חוץ לתפוס קדושי השני על הצד שכבר תפס קדושי הראשון, וע"כ הא דתופס קדושי השני היינו משום דהראשון שייר צד בקנינו שלא תפס עליו קדושיו וע"ז הצד שלא תפס קדושי הראשון הוא דחייל קדושי השני, ומש"ה ס"ל דבקידש חוץ משמעון אסור לשמעון לבעול ומשום דמשתמש באשת איש ואשת אח על הצד שנתפס קדושי ראובן וכן לראובן אסור אף שקידש שמעון חוץ מראובן משום הצד שתפס קדושי שמעון וכמבואר שם בדבריו, וע"כ ס"ל להרשב"א דבקידש ראובן חוץ משמעון ומת ראובן היא זקוקה לשמעון ורק משום ערוה שפוטרת צרתה והצד הקנוי לשמעון נידון כערוה ופוטר הצד השני ג"כ כמו שמביא שם מהירושלמי, והיינו דמשום הצד שתפס קדושי ראובן ע"כ היא זקוקה לשמעון דהרי משום זה הצד שתפסו קדושי ראובן היא באמת אסורה לבעול לשמעון וכנ"ל דנחשבת אשת אח ואשת איש בצד הזה, אבל מהתוס' ביבמות וגיטין שהקשו דמשכחת אב"מ בשקידש ראובן חוץ משמעון ולוי ומותר ללוי לייבם, הרי חזינן דהתוס' ס"ל דלא כהרשב"א דבקידש ראובן חוץ משמעון אסור לשמעון לבעול דא"כ איך רשאי לוי ליבם צרתה כיון דהיא עצמה אסורה דהרי אף שקידש ראובן חוץ מלוי היא א"א על לוי אם נפרש כמ"ש הרש"ל הנ"ל דבקדושי חוץ ליכא זיקה ונופלת רק משמעון ולא מראובן ומה"ט לא מקרי אב"מ לגבי לוי דמראובן אינה נופלת, אבל בכ"ז היא אסורה ללוי משום קדושי ראובן להרשב"א, וא"כ היא ערוה של א"א ואיך יוכל לוי לייבם צרתה, וע"כ דהתוס' ס"ל דלא כהרשב"א דבקידש חוץ מותר גם לבעול, והיינו משום דלגבי החוץ לא מקרי כלל אשת איש וא"א, ולפ"ז אפשר לומר דבחוץ אינה נופלת כלל